היום מציינים 134 שנה להולדתו של ש"י עגנון – 8 באוגוסט 1887. לציון האירוע נעלה מארכיון "גנזים" מכתב שלו ליוסף אהרונוביץ. מכתב שהכול בו: אדיבותו ונימוסו, יחד עם בטחונו העצמי הכרת ערכו וענייני כספים שהדאיגו אותו. כאלו הם המכתבים ב"גנזים": כל אחד, מועט המכיל את המרובה.
עגנון, שעדיין חתם את המכתב כ- "טשאטשקיס" (החל לקרוא לעצמו עגנון בעקבות פרסום סיפורו "עגונות" ב-1908), שלח סיפור ליוסף אהרונוביץ, עורכו הראשון של "הפועל הצעיר" שנוסד ב-1908. כג'נטלמן מושלם הוא מבקש שהעורך יפרסם את הסיפור לא רק אם ימצא חן בעיניו, אלא גם אם ימצא חן בעיני דבורה רעייתו. ומבקש גם שישלמו לו יותר משכר הסופרים הרגיל, כי כלתה הפרוטה מכיסו.
" לאהרונוביץ מחמדי, ראה הנני נותן לפניך היום את הסיפור הקטן הזה. דומני שעלה לי יפה ואולי ימצא גם גם בעיניך ובעיני דבורה רעיתך, שכן מצא חן גם בעיני ברנר ועל פי הצעתו אני שולחהו לך… אפשר שתסכימו להוסיף על שכרי, היינו יותר מששים פרנק הגיליון… אבקשך כי תזדרז ותשלח קצת כסף… ושלום לך וברכה נאמנה לדבורה העדינה, ממני אוהבכם ומוקירכם, ש"י טשאטשקיס"
ובנ.ב. של המכתב הוסיף: "הגד למר ברדלר ואמור לו: כלתה פרוטה מן הכיס אצל טשאטשקיס ולך נא אצל קרוגליאקוב ויקח ממנו כמה שהוא חייב לי וישלח תיכף ומיד. הנ"ל".
נורית גוברין מוסיפה ומחכימה אותנו ומציינת בתגובה: "את שם-העט עגנון, נתן לו ש. בן ציון, ולא עגנון עצמו, כפי שפורס בספרי: 'העומר – תנופתו של כתב עת ואחריתו'. דבורה בארון הייתה אז העורכת של מדור הספרות ב'הפועל הצעיר' , על אף שכמנהג הימים ההם, לא צוין שמה – כפי שפורט בספרי עליה: 'דבורה בארון – המחצית הראשונה'. מכיוון שדבורה בארון עלתה לארץ בסוף 1910, אפשר לתארך את המכתב לשנת תרע"א-תרע"ב (1911 – 1912) ומכיוון שהמדובר ב"סיפור קטן" ייתכן שהכוונה היא לסיפורו "אחות" או "תשרי".
הבלוג של מכון גנזים - אגודת הסופרים 