מכון גנזים ע"ש אשר ברש

סטטיסטיקה

  • 27,353 צפיות
Follow מכון גנזים ע"ש אשר ברש on WordPress.com
Follow מכון גנזים ע"ש אשר ברש on WordPress.com

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי הבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות במייל.

הצטרפו אל 177 שכבר עוקבים אחריו

מודעות פרסומת

צבי שץ והכלב של טרומפלדור עולים לארץ ישראל

תגלית יפה באוסף התמונות של ארכיון אגודת הסופרים – גנזים: כך נראו "אנו באנו ארצה" שהגיעו באנייה ב-1911 לארץ ישראל. בתמונה – הסופר צבי שץ (מימין) בן ה-21, שעשר שנים מאוחר יותר יירצח יחד עם יוסף חיים ברנר במאורעות תרפ"א. יפה תואר היה,  מוקף בנשים נאות שעטו את מיטב מחלצותיהם לצילום קבוצתי על סיפון האנייה.

1911 על האניה בדרך לישראל מימין- צבי שץ, ה

צבי שץ (ראשון מימין) על סיפון האנייה בדרך לארץ ישראל 1911

ועוד תמונה, לא פחות מעניינת – צבי שץ עם מיכאל הלפרין (1860-1919)- אחת הדמויות המרתקות, איש העלייה הראשונה, ממייסדי "פועלי ציון" שקרא להגנה יהודית עצמית והיה מקור השראה למייסדי ארגון "השומר". אגב, שימו לב לכובעים השונים – שץ עם מגבעת מהודרת, החבר שלו עם קסקט של סטודנטים מהפכנים וכובע הפרווה של מיכאל הלפרין. לרגלי החבורה רובץ כלב חמוד – והכיתוב מאחורי התמונה מעיד עליו שהוא הכלב שקיבל שץ במתנה מיוסף טרומפלדור, שאותו העריץ.

צבי שץ עם מיכאל הלפרון 1911 עם הכלב שהביא

צבי שץ (משמאל) עם מיכאל הלפרין (במרכז), והכלב של טרומפלדור

ועוד אחד מארכיונו של צבי שץ – מכתב שכתב כאיש הגדוד העברי מהמחנה הצבאי בסרפנד לידידו מנחם פוזננסקי. כו בחשון תר"ץ, 1919 . "ואני חשבתי לתומי כי מכתבי אלה עשוי עליו רושם קשה וכי לא ירצה עוד להחליף אתי במכתבים. אמנם הייתי יותר מדי ענטימי (אינטימי), אולי. חשבתי וגם החלטתי שהוא אינו יכול לקבל טוב ופשוט את הענטימיות שלי זאת המתפרצת לפעמים למרות רצוני כשאני חש נפש חייה לפני… איני יכול משום שרחוק הנני מאותה 'בלטריסטיקה' של החיים אשר 'נהייתו' אליה…. משתוקק אני לשקט ולאמתיות, לפריחה חרישית…"

צבי שץ לפוזננסקי 1

צבי שץ למנחם פוזננסקי. משתוקק אני לשקט ולאמתיות

צבי שץ 2

צבי שץ למנחם פוזננסקי כל הזמן הפנוי אני מקדיש לתנ"ך

 

מודעות פרסומת

עמוס עוז: "תצעק, תצעק עד לב השמיים, חרף וגדף את עצמך ואת סיפורך – ואנחנו נמתין לך מאחורי הדלת וזר של פרחים בידינו"

עם מותו של עמוס עוז, העלינו מן המרתף בארכיון "גנזים" כמה מכתבים שכתב לסופרים-ידידים, מנתן יונתן ויהושע קנז ועד ליורם קניוק. לזכרו.

במכתב ששלח ליהושע קנז מחולדה ב-25.8.1963 כתב על ייסורי הכתיבה של הסופר. "ועוד מילה אחת על חבלי-יצירה ועל יסורי כתיבה: אינני חס עליך ואין דבריך מעוררים בי רחמים. יודע אני בנו ,שאם קם אדם ומבקש ליטול מעימנו יסורים אלה, אין אנו מניחים לו ואין אנו מניחים להם. כמונו כנשים יהושע, שהן צועקות בחבליהן והשומע ישמח בשמועה.

"תצעק, תצעק עד לב השמים, חרף וגדף את עצמך ואת סיפורך ואת השמים ואת הארץ, ואנחנו נמתין לך מאחורי הדלת וזר-של-פרחים בידינו".

ליהושוע קנז 1963_0001

עמוס עוז ליהושע קנז. על חבלי יצירה וייסורי כתיבה

ליהושוע קנז 1963_0002

עמוס עוז ליהושע קנז. תצעק, תצעק (גנזים)

ליהושוע קנז 1963_0003

עמוס עוז ליהושע קנז. אינני חושש להזמינך אל ביתי

אחרי שקרא את "אדם בן כלב" כתב עמוס עוז ליורם קניוק (חולדה, 20.3.1969). פתח בביקורת, וסיים בשבחים, תחת אזהרה: "היזהר, איפוא, מלקבל בלי ביקורת את שבחי ואת הסתייגויותי".

דברי הביקורת התייחסו למה שהגדיר עוז כ"אוקטאבה גבוהה מדי ופנייה אל קורא רגיש למחצה". והוא מסביר "ומפני שאני אוהב מאוד כשמדברים אלי בשקט, כמעט בלחישה… למה אני מתכוון, בדיוק? אני מתכוון להפרזות צורמות במקצת בכיוון הסאטירה על'המוסדות' מכל המינים, הפארודיה על מוסכמות למיניהן, גרזן-הקצבים שאתה מניף על כל מיני פרות קדושות. שלא תהיה אי-הבנה: גם אני אוהב שחיטת פרות קדושות, אוהב מאוד, אבל – בסכין גילוח דקיק, לא בגרזן".

ובפרק השבחים הוא כותב: "יורם, לא קל לי להפליג בשבחים מפני שאני קמצן גדול, ואני גם רשע קצת. אתה יודע. אבל 'אדם בן כלב' הוא סיפור אשר, איך להגיד לך, אני אצטרך אותו. זה מהדברים המעטים שהייתי רוצה להישען עליהם. זה סיפור שאני יודע שאחזור אליו בכל פעם שאהיה במצוקה גדולה".

חולדה 1969 ליורם קניוק _0001

עמוס עוז ליורם קניוק. קבל נא את כל דברי בזהירות

חולדה 1969 ליורם קניוק _0002

עמוס עוז לקניוק. לא בגרזן, בסכין גילוח

חולדה 1969 ליורם קניוק 0004

עוז לקניוק. אני קמצן גדול

ולסיום, מכתב ששלח לנילי ולנתן יונתן, שאליהם שלח את כתב היד של "קופסה שחורה". "מה זה מה שיש לי? מפלצת? בדיחה רעה? עגל עם חמישה ראשים? הפעם באמת אין לי מושג מה עשיתי. אף לא תחושה, או ניחוש".

עמוס עוז לנתן יונתן

עמוס עוז לנילי ונתן יונתן. מה זה מה שיש לי. מפלצת?

 

 

"היא חולה, רק אני אציל אותה"

תמיד מספק לנו הארכיון הפתעות. והנה הגיע באמצעות משפחתו של מנחם זילברמן ל"גנזים" אגודת הסופרים חלק מארכיונו. בחודש הבא יציינו חמש שנים למותו (13.1.2014). זילברמן, שחקן, קומיקאי ופזמונאי השתתף בין היתר בסרט "גבעת חלפון אינה עונה" ובסדרת הטלוויזיה "חדווה ושלומיק". פרסם שני ספרים "בדיחות – לספר ולא להרוס" ו"יומנו של מוישה". תודה מיוחדת לבתו אביגיל הפועלת לשמר את הארכיון של אביה.

זילברמן בצעירותוjpg

מנחם זילברמן בצעירותו

נביא כאן שני בתים משיר מארכיונו, המתאים לימי החורף והשפעת.

 

להדס אהובתי

"כואב לה קצת הראש
קשה לה להירדם
נאנחת עד שלוש בקצב מתקדם
שוכבת, חושבת
מנין הישועה
היא חולה היא חולה
רק אני אציל אותה

לקחה שני ויטמין
אקמול לקחה שני
בלעה גם אופטלגין
ניסתה כבר את כל
בבית המרקחת
שמה ישנו מדף על
היא חולה היא חולה
רק אני אציל אותה"

 

גם בזמן הטורקים: ירושלים בעברית

לעתים הקנקן מעניין לא פחות ממה שבתוכו – כמו הגלויה הזו בארכיונו של אהרן קמינקא ב"גנזים", המלמדת לכאורה כי במאה ה-19 הכירה טורקיה בירושלים כעיר הראויה לאזכור בשפה העברית גם בחותמות הדואר הרשמיות שלה.

כתב אותה אברהם משה לונץ, סופר, עיתונאי חוקר ארץ ישראל וגאוגרף, שבין היתר הוציא בין השנים 1895 ל-1915 את "לוח ארץ ישראל", מעין אלמנך ספרותי שכלל מאמרים וסיפורים המשקפים את החיים בארץ ישראל באותן שנים. במכתב, ששלח ב-3.9.1896 אל אהרון קמינקא בפראג – הוא מאיץ בו להפיץ בין מיודעיו 10 עותקים (עקזאמפלארן) מספרו "לוח ארץ ישראל לשנת תרנ"ז. "אחד יקח בטח לעצמו והתשעה הנשארים יטיב להפיץ אם בעצמו או ע"י אנשי רצונו בין מכריו, מיודעיו ושאר חובבי ארה"ק [ארץ הקודש]. והמחיר: 10 קרויצר לעותק.

והנה הפתעה: על הגלויה חותמת של הדואר הטורקי ועליה כתוב "ירושלים" בטורקית, אנגלית וגם בעברית ["ירושלם", בפינה הימנית עליונה על גבי הבול]. האמנם הכירה טורקיה בירושלים כעיר עברית שראויה לחותמת בשפתה?

הצצה באתר "אהבת ירושלים" של רפי כפיר באינטרנט מגלה את הסיפור המרתק שמאחורי החותמת הזו. באתר מובא ציטוט מתוך ספרו של אפרים כהן רייס "מזיכרונות איש ירושלים" – "התפתחות הדואר האוסטרי [בירושלים] עוררה את קנאתן של שאר הארצות ולפתע צצו ועלו בארץ ישראל גם פוסטה צרפתית, איטלקית וגרמנית, ולבסוף גם רוסית. ההתחרות בין הפוסטות הייתה גדולה מאד… אז התעוררה סוף סוף גם הפוסטה התורכית להגדיל את השפעתה על היהודים. היא הפקידה פקיד יהודי, את ר' אליהו הוניג, והלה פתח חנות ברחוב היהודים וגם ב'מאה שערים', ויתן לקונים הנחה גדולה עוד מזו שנתנו הפוסטות האחרות. ברשות פקיד פוסטה גבוה חרת ר' אליהו בחתימת הדואר את המלה 'ירושלם' גם בעברית, והרבה בזה את הקופצים על המשלוח ע"י פוסטה זו. אמנם נמצאו מקטרגים אשר הלשינו על הפוסטה הטורקית-יהודית, כי ציונית היא, ופקודה נמרצת מקושטא ציוותה לשבר את החותמות הללו. אך ראש הפוסטה והפחה של ירושלים עצמו הסבירו, אי אין כאן אלא עניין של עסק, הנקי מכל שמץ פוליטיקה מצד היהודית, והפקודה בוטלה".

lunz1

"ירושלם" בחותמת הדואר הטורקי

lunz2

לונץ לקמינקא. אחד יקח לעצמו והשאר יפיץ נא בין מכריו

 

 

פתאום נפתחת הדלת, ובא אבא עם שק מלא דברים טובים

בהיותו בן 31, 2 במאי 1921 – פרעות תרפ"א, נרצח הסופר צבי ש"ץ יחד עם יוסף חיים ברנר ויוסף לואידור ובני משפחת יצקר. בארכיונו שב"גנזים" מצויים בין היתר מכתבים שכתב לבתו הקטנה, רינה, שאחד מהם משך את לבי. הוא נכתב בזמן שירותו בגדוד העברי, שנוסד לפני 100 שנה במסגרת הצבא הבריטי. שרוי הוא הרחק ממנה – לא יוכל לבוא הביתה, אך יכול הוא ליצור בכתיבתו את דמותו, האבא שבא לבקר את ילדתו ומביא לה שק מלא "דברים טובים".

"רינה רינה. הנה אני רוצה לספר לך דבר אודות ילדה אחת אשר אביה היה בגדוד. בכל חודש היה אבא בא אל הילדה שלו, ומביא לה דברים טובים שונים. פעם שלחו את הגדוד רחוק רחוק ואבא לא יכל עוד לבוא אל הילדה שלו הנחמדה. הילדה חכתה, חכתה, איפו [איפה] זה אבא? – ואבא איננו! הילדה אמרה לאמה: צריך לכתוב מכתב לאבא שיבוא. אמא כתבה מכתב גדול גדול וגם הילדה כתבה שיבוא מהר. פתאום נפתחה הדלת. ובא אבא. אבא הביא סק [שק] מולא [מלא] דברים טובים כאלה שילדה עוד לא ראתה. גם ספרים עם תמונות נחמדות ומעשות נפלאות. אבל הילדה לא ידעה לקרוא. אז אבא ואמא הדליקו מנורת, ישבו כולם יחד, לקחו את הילדה על הברכיים וקראו וסיפרו לילדה את כל המעשיות. אחר כך שתו קקאו, אכלו ביצים ודייסה והלכו לישון. לפני השינה אכלו גם שוקולד וצ'ינגה, ילדה בעצמה התרחצה והתפשתה [התפשטה] ותכף נרדמה ואבא ואמה עוד הלכו לתייל [לטייל], אחרי כך שבו וגם כן שכבו לישון. מחר אספר לך מעשיה יותר טובה. גם אני, רינה, הולך לישון, אבל בלי רינה ובלי רבקה [אשתו של צבי, י.ב.] כי אני בגדוד ואתן רחוק ממני".

צבי שץ לרינה בתו

צבי שץ לילדתו רינה. הנה אני רוצה לספר לך

צבי שץ לבתו 2 (2)

צבי שץ לבתו. לפני השינה אכלו גם שוקולד

1280px-משפחת_יצקר

צבי שץ (עומד ראשון משמאל) ובתו רינה (שנייה משמאל יושבת), עם בני משפחת יצקר

 

במינים אינך בקי? תשתעל אז על כל שעל

חלפה שנה מאז מות חיים נחמן ביאליק, ובבנייני התערוכה בתל אביב נערך "מפקד התרבות העברית" – 5.5.1935 – 16.4.1935. מגוון תערוכות בנושאי תרבות – הצגת-המונים מיצירות המשורר, תערוכת מכתבי יד של יצירותיו, צילומים, מכתבים. ועוד היו שם תערוכת הלשון, תערוכת העיתונות, תערוכת הספר וכיוצא בהן.

לכבוד האירוע הופקה תכניה מודפסת, ובה פרסומות רבות: בנקים, משאיות וולבו, שוקולד וממתקים של עלית וגם פרסומת לסיגריות של "האחים מספרו" – פואמה בפני עצמה. חוברת זו נמצאה השבוע בארכיונו של לוי בן אמיתי ב"גנזים" אגודת הסופרים.

מי כתב את השיר הזה? גם דן אלמגור שאליו פניתי בעניין, לא ידע. אולם, הוא ציין כי באותן שנים מיטב המשוררים שלנו שלחו ידם בחלטורות מעין זו, וכתבו פרסומות מחורזות: אביגדור המאירי, נתן אלתרמן, אברהם שלונסקי ואף לאה גולדברג.

והנה השיר:

לעשן סיגריות – / שני צדדים יש למטבע! / כי לשמור על הריאות / לא כל בן אדם יודע. // יש עשן שהוא נקי, / ויש כזה שכולו רעל. / במינים אינך בקי? – / תשתעל אז על כל שעל. // רוצה אתה להיות בריא? / רוצה אתה לידע הפעם / עד מה מוכשר פועל עברי, / ומה תוצרת של טוב-טעם. // רוצה אתה לדעת זאת? – /לך אגל ואספרה: עשן, אחי, סיגריות / רק של "האחים מספרו" // רק מספרו! זכור תמיד / זוהי לכבודך הוגנת! / התוצרת שם עברית, / עבודה שם מאורגנת. // עשן "אמיר" ותאמיר, / עשן "לטיף – תלוטף כח, / עשן "יסמין" ולא תמיר / בעד כל הון את הניחוח.

מעשו העברי2

מפקד התרבות העברית במלאת שנה למות ביאליק

מעשן העברי1

רוצה אתה להיות בריא? 

הורד

סיגריות לטיף. עשן ותלוטף כח

 

איפה, איפה, איפה ה-כיפה?, או: צייר לי כיפה

אל ביתו של הד"ר בנימין ברנר בשדה בוקר, סופר ואיש חינוך אחיו הצעיר של יוסף חיים ברנר, הגיע מכתב. ד. רבהון, מזכיר הוועדה לבדיקת ספרי לימוד במשרד החינוך, בישר לו כי הספרים "עבודה עצמית בחשבון לכיתוב א-ד", שחיבר – אושרו על ידי מנהל אגף החינוך הדתי לשימוש בבתי ספר ממלכתיים דתיים. אלא מה? נתכרכמו פניהם של אנשי החינוך הדתי כאשר ראו כי בחוברות שונות ישנם ציורים של מורים ותלמידים כשהם "עומדים או יושבים גלויי ראש".

"הנך מתבקש לדאוג שבהדפסות הבאות בהקדם האפשרי ישימו לב לציור כיפות בראשם של כל המורים והילדים המצוירים בהן", מדגיש בכבוד רב מזכיר הוועדה.

לבניימין ברנר איה הכיפות

ד' רבהון לבנימין ברנר. צייר לי כיפה