הבלוג של מכון גנזים – אגודת הסופרים

האבא של חסמב"ה ידוע לא רק בספריו, אלא גם בפטנטים שלו – מייצור חשמל מגלי הים ועד לקק-נוע לאיסוף קקי של כלבים מעל המדרכות. פטנט נוסף שהתגלה השבוע בין האזעקות בארכיונו של יגאל מוסינזון במכון גנזים הוא – רשתות נגד טילים, טנקים ומטוסים.

במכתב ששיגר יגאל מוסינזון לממציא וחתן פרס בטחון ישראל דוד לסקוב ב-3 לאוקטובר 1979, לקראת פגישתו עם הרמטכ"ל, תיאר בפרוטרוט מוסינזון את הפטנט שלו: רשת עשויה מחוטי ניילון חזקים תשוגר באמצעות שילוח גז, או מטוסים, ותיוצב במאוזן לקרקע בעזרת מצנחים קטנים. הרשת הזו תסבך את האויב, תשבית את המטוסים שלו, את הטנקים שלו וכמובן את סוללות הרדאר והטילים שלו. במכתבו הוא מגלה איך הגיע לרעיון המהפכני: איש מילואים, בעל תפקיד בכיר בחייו האזרחיים, סיפר לו כי בזמן ששירת במילואים באזור אילת ראה "טנק שלנו מסתבך ברשת דייגים ישנה נושנה, ובמשך כמה שעות טרחו החילים כדי להיפטר מן הרשת ולהיחלץ ממנה".

במכון גנזים היו שהתלוצצו ושאלו האם בסיכול מתקפת הטילים והכטב"מים האיראניים נעשה שימוש בטכניקה זו.

מטוס יורה את הרשת של מוסינזון נגד בסיס טילים של האויב

מכתב מרגש התגלה בארכיון של מכון גנזים – פנייה של מזכיר "תנועה ועבודה" בטוניס, בעקבות ההגבלות שהוטלו על הקהילה עם פרוץ האירועים שקדמו למלחמת העצמאות.

הכותב, יעקב בוכריץ, כתב ליצחק למדן, עורך "גליונות", ב-28/01/1947 כי "מיום הצהרת המלחמה, חל מפנה לרעה במצב החומרי והספרותי של תנועתנו. הקשרים עם הארץ הופסקו, החתימה על איזה עיתונים, שבועונים יומיים נפסקו, וגם היום אנו סובלים מזה בגלל האיסור על משלוח כספים מחוץ לטוניסיה. החומר שהושלם לנו על ידי המוסדות והתנועה בארץ אינם מספיקים לנו למלא ולרוות צימאוננו לספר ולעיתון העברי. לזה [אי לזאת, לכן] החלטנו לשלוח קריאה לעזרה מטעם תנועתנו – לכל עורכי העיתונים והוצאות הספרים בארץ ובגולה לבוא לעזרתנו ולשלוח לנו בקביעות את הוצאותיהם, ורבים מהם נענו לנו והיום אנו נהנים מפרי יצירותיהם. אנו תקווה כי גם הוא יראה למטרתנו, וישלח לנו בקביעות את עתון גליונות".

השנה מציינים מלאת 70 שנה לדוד גרוסמן, ונתרום ברכה גם אנו במכון גנזים של אגודת הסופרים. בארכיונו של יוסי שריד מצאנו מכתב שכתב לו גרוסמן ב-1/1/2009 לאחר שקרא את ספרו "לפיכך נתכנסנו". נעלה את המכתב היפה הזה, שאף על פי שעוסק הוא בענייני ספרות – מייד נזכרים גם מאורעות הימים שבהם נכתב, זמן מבצע "עופרת יצוקה" בעזה, והרהוריו של גרוסמן אודותיו.

"יוסי שלום, קראתי בהנאה רבה את הספר שלך. אהבתי את ריבוי הקולות ואת האירוניה שלך, שמחלחלת דרך כל קול, וגם את התנועה הקלה בין העובדות ל'כמעט היה', או ל'היה יכול בהחלט להיות'. קראתי את הספר בימים אלה של המבצע בעזה (נקווה שעד המכתב יגיע אליך, לא יהפוך כבר למלחמה), וכל הזמן הרגשתי עד כמה הכתוב, והקולות שדרכם אתה מדבר, נשמעים כמו קינה על עולם שחלף, שבוודאי לא היה טוב יותר מעולמנו היום, אבל, איכשהו, נדמה שהזדון שבו היה פחות חשוף ובוטה. אבל אולי גם בזה אני טועה, תודה על כמה שעות של עונג בתוך הימים האלה. דויד"

לכבוד פורים נעלה שיר היתולים שנמצא בארכיון של אנדד אלדן, שחולץ מביתו שבקיבוץ בארי על ידי "קומנדו ארכיונים" של מכון גנזים, והועבר אלינו בשיתוף עם אשתו שרי אלדן המסייעת לנו בפענוח כתבי היד. ותודה למתנדבת אורנה רוזנר המסדרת את הארכיון ששלפה לכבוד היום את השיר.

כנראה חגגו בקיבוץ בארי את "יום הגבר", ולכבודו כתב אנדד את "משתה הגברים", שאין כמוהו גם לפורים, שבו מצווה לשתות עד דלא ידע. וזה לשון השיר: "הבוקר אור וכל אחד מכביר שיכור / כרסו נפוחה – כוסו הפוכה / ואשתו מלגלגת חה חה / אך סליחה אך סליחה / כי שוטה היית ושטית / שבעה ימים, שבעה לילות / על כן שתית – אינעל אביך / ושוב נשבעת הילולות".

לכבוד פורים המתקרב, התגלה בארכיון של מכון גנזים שיר היתולים שכתב משה שרת, עת כיהן כשר החוץ הראשון של מדינת ישראל.

חזר השר עייף ותשוש ממסע לקצה תבל, בשליחות המדינה הצעירה, בשלהי 1952. כדי להתאושש התאכסן ב"בית דניאל" בזכרון-יעקב. אבוי, קולות צחוק ו"שיח רם" של שכנותיו בחדרים סמוכים, העירוהו בטרם עת . טרוט עיניים מחוסר שינה, התחנן בפניהן לקצת שקט. אחותו, עדה גולומב, רשמה את הפיוט הנרגש, וכתב היד המתין בעמקי הארכיון עד שהמתנדבת כרמית שגיא גילתה אותו:

"שכנותי הכוהנות / בהיכל המנגינה, // אל תשמיעו קול ענות / עת השר אחוז שינה. // הוא נדד לקצה תבל / וחזר עייף מאד. // נתחלפו לו יום וליל // ושנתו הרחיקה נדוד. // לעת בוקר כי נרדם // וביקש לנום בשקט – // מקהלה של שיח רם / מפיכן פרצה שוקקת. // צחוק אישה שופע גיל // מה ירנין לבו של גבר / אם הוא ער; אותו הצליל / כשישן – אך שוד ושבר! / עוד לבוקר רק אחד, קורתנו משותפת./ אנא שיחו, אך בלאט / כשתנומה אותי עוטפת".

בעוד הרוחות סוערות בעקבות פרסום הדו"ח של ועדת החקירה הממלכתית לאסון מירון – נמצא בארכיון של מכון גנזים תיאור מקסים של ההילולה במירון, מלפני כמאה שנה.

את המכתב שלח לאשתו הסופר והמחנך צבי שרפשטיין, אביו של הפילוסוף בן-עמי שרפשטיין. נייר המכתבים המצהיב, מעיד על המקום שבו שהה כתייר: מלון פנסיון פרידמן בצפת שאליה הגיע כדי להשתתף בהילולה במירון, בל"ג בעומר תרפ"ו, 1926. שרפשטיין, יליד דונוביץ, היגר לארה"ב עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, והגיע לביקור בא"י. המפגש עם האירוע ההמוני במירון – המם אותו. "לא אדע אם בהקיץ או בחלום ראיתי כל אלה… עולם של לפני מאות בשנים. יהודים בני ארצות שונות ועדות שונות… גוונים וצבעים וסגנונות אשר לא ידעתי ולא ידעו אבותי.

"וכה רחוקים אנו מהם בדעות! מאמינים בנסים ובנפלאות", המשיך לתאר. "אצל כל מעין – סיפורים ואגדות, אצל כל קבר – מעשי פלא. ונשים משתטחות על הקברים ובוכות ומקוננות בקולות הבוקעים שחקים. ותפילת הגברים – כמעט פראית. נענועים וזעזועים וקולות וקפיצות עד לידי שגעון… אני כותב ואני יודע כי בדברים הללו אני מחלל את היופי של המראות הללו. מה אומר ומה אדבר? אולי כעבור חודשים יתברר לי הכול, ואז אך אז אדע ערך החזיונות אשר ראיתי".

לכבוד יום הולדתו של חתן פרס ישראל המשורר והמתרגם מאיר ויזלטיר (8 במרץ 1941) שיצוין השבוע, אנו מעלים שיר בכתב ידו מתוך ארכיונו שבגנזים, באדיבות המשפחה.

"טיסות חינם" נקרא השיר – והכול יש בו: חגיגה של מלים, הומור וציניות: "הן השוחד הצר והיין לחץ / שמשלם העולם המפותח / למשורר. // מדוע זה? כי פה ושם / נזכר פקיד / באופציה כזאת: פשוט, // נמאס לו / עוד ארוחה חגיגית, / שוב עם עמיתים וממונים, // הוא כבר מעדיף / משורר, / העיקר משהו אחר. // בעצם, גם הממונה / ישמח. גם לו נמאס. / הוא מבואס. // ועם משורר אפשר לדבר // בלי חשש. הוא ברנש / די חלש."

לכבוד יום האהבה השבוע נעלה קטע מאחד ממכתבי האהבה היפים ששלח דוד פוגל לעדה אשתו. פרשת אהבה שהחלה כאשר פוגל היה עדיין נשוי, נמשכה בנישואיהם ולידת בתם תמרה בארץ ישראל, והסתיימה בהירצחו של פוגל באושוויץ ב-1944.

המכתבים היפים שמורים בגנזים – באחד מהם- מ-7 בפברואר 1926, הוא בפריז והיא בברלין, הפציר בה לבוא לעיר האהבה. "שמעי עדה, אני רואה שהגורל מתחיל לאחוז בנו חזק, רוצה להוליך אותנו זה אל זה… ובכן, יקירה, שנינו נכספים זה לזה, זמן האהבה הולך וקרב, העונה העיקרית של השנה, ואם לא נהיה ביחד, נהיה עצובים נורא, ומאוד לא שקטים בתוכנו – ומה יתרחש שם בפנים?"

וזו ההזדמנות לבשר על מופע מיוחד חדש המציג את אוצרות מכתבי האהבה השמורים בגנזים של אגודת הסופרים. "כותבים אהבה" – מופע תיאטרון בכיכובם של איציק ויינגרטן ואתי וקנין סובר, נגינה – נועם בוכריס, בימוי: גליה פרדקין. ההצגה תתקיים בחלל המיוחד והמסקרן של ארכיון גנזים בבית אריאלה. ההצגה הראשונה ב-27 בפברואר, וההמשך בחודש מרץ.

דוד ועדה פוגל ובתם תמרה בתל אביב

בימים אלו מציינים מאה שנה להולדתו של טוביה ריבנר, מגדולי המשוררים שלנו וחתן פרס ישראל לשירה עברית. ריבנר נולד ב-30 בינואר 1924 בברטיסלבה, סלובקיה. הוא הצליח להימלט מאירופה הבוערת לארץ ישראל במסע נועז יחד עם קבוצת נערים יהודים, דרך טורקיה, חלב וביירות, והשתקע בקיבוץ מרחביה – בו חי עד פטירתו לפני כחמש שנים. הוריו, אחותו וסביו שנשארו בסלובקיה נרצחו באושוויץ.

בימי חייו האחרונים הספיק לסדר ולהעביר את ארכיונו למכון גנזים לפני מותו (29/07/2019). לזכרו נעלה את אחת מהטיוטות שנמצאו בארכיונו. אי אפשר שלא לחוש, בימים קשים אלה, בנצחיות של השירה המיוחדת שלו. חוויה של צער, של פחד, לצד תקווה.

לא פחד / לא דרך פחד. פחד שם יד / על פנים… / … לא. לומר לא. לא להיכנע / למצוא תחבולה / לחמוק בעורמה… אולי ישגשג מתוך השתיקה / אולי יפרח דבר מה…

ביום הזיכרון לחללי שיירת הל"ה החל היום (במלאת 76 שנה לנפילתם של לוחמי הפלמ"ח שחשו לעזרת אנשי גוש עציון הנצור בלילה שבין ה-15 ל-16 לינואר 1948) נפרסם לזכרם מכתב מארכיון גנזים. את דברי התנחומים כתב חוקר החסידות והמיסטיקה היהודית שמואל אבא הורודצקי להוריו של סג"מ דוד ט"ש, אחד מחללי השיירה.

"לאליעזר ט"ש ורעייתו צפורה, שארינו היקרים. אמש קראנו בכל העיתונים שבין גיבורי ישראל הנופלים על יד גוש עציון היה אחד ששמו ט"ש, והיום נודע לנו האסון הנורא שבא עליכם, אסון נורא ומחריד. נדהמים אנחנו… הוא יישאר חי בזכרון כולנו. לעולם לא נשכחהו", כתב הורודצקי.

בדברי ההספד שכתב ציין :"בגומרו ימי הגימנסיה, והוא בן 17, התמסר בכל חום לבו ומרצו לענייני המולדת. באהבתו ובמסירת נפשו לאומה ולארץ היו בו ניצוצות מנשמתם של אבות אבותיו ר' נחום מטשרנוביל ור' פנחס מקוריץ, שהיו מסורים בכל לבם ונפשם בהתלהבותם הדתית, לישראל ולארץ ישראל. דוד היה נאמן לדרך בה נתחנך בבית הוריו, ציונים ותיקים ומסורים…. במכתביו אלי מירושלים ביושבו על ספסל האוניברסיטה ובביקוריו אצלי, ראיתי איך הוא הולך ומתפתח ועתיד מזהיר במדעי הרוח מחכה לו. והנה פרצה המלחמה והוא נפל כגבור בין הל"ה הגיבורים, ועדיין לא מלאו לו עשרים שנה. יהי זכרו ברוך".