מכון גנזים ע"ש אשר ברש

סטטיסטיקה

  • 17,957 צפיות
Follow מכון גנזים ע"ש אשר ברש on WordPress.com
Follow מכון גנזים ע"ש אשר ברש on WordPress.com

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי הבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות במייל.

הצטרפו אל 141 שכבר עוקבים אחריו

את X אהבתי באונייה, את ק. – ביער

יום הולדת שמח שאול! במלאת 142 שנה להולדתו של שאול טשרניחובסקי (20.8.1875) – לקט קטן מן הארכיון הגדול שלו – שזכה למספר 1 באוסף הארכיונים הגדול של "גנזים" אגודת הסופרים.

טשרניחובסקי עם בתו

שאול טשרניחובסקי עם בתו איזולדה (גנזים)

אילו היה רופא נחמד שבדק את גרונותיהם (תעשה-תעשי 'אה!')  של הילדים בבתי הספר בתל אביב – דיינו, אילו היה מתרגם בחסד שתרגם מבחר מהקלסיקה העולמית מהיוונית ועד לפינית – דיינו, אילו היה משורר נפלא, שרבים משיריו הולחנו ומבוצעים עד היום ("את אינך יודעת", "בזכותם קיים", "שושנת פלאים", "אומרים ישנה ארץ", "הוי ארצי מולדתי") – דיינו. על אחת כמה וכמה וכולי.

את אינך יודעת - טשרניחובסקי

שאול טשרניחובסקי. את אינך יודעת

במלחמת העולם הראשונה שירת שאול טשרניחובסקי כרופא צבאי במינסק ובסנקט פטרסבורג ואת רשמיו העלה בכמה סיפורים. אחד מהם הוא "ברוגז עם אבא" מתוך "בימי מלחמה" – שבו הוא "מזהיר" מפני מחלות שמעוררות עניין אצל הרופאים ""החולים, כידוע, המעניינים בעיני הרופא – אוי ואבוי להם שהם בכך".

בימי מלחמה מאת שאול טשרניחובסקי 001

שאול טשרניחובסקי. דף מתוך "בימי מלחמה"

עבודתו כרופא השפיעה על יצירתו גם בדרך נוספת – הוא השתמש ביומני רופא שקיבל מחברת התרופות כדפי טיוטה וכפנקסים שבהם כתב את שיריו. הנה למשל השיר הנפלא "בזכותם של מי קיים", שיר ילדים מקסים על דף מתוך יומן רפואי של חברת "באייר" הגרמנית:

טשרניחובסקי-העולם בזכותו של מי קיים

שאול טשרניחובסקי. בזכותו של מי קיים – דף ראשון

טשרניחובסקי נודע לא רק בשירי האהבה הנפלאים שלו, אלא גם מי שהאהבה הייתה חלק מחייו. יהיה בוודאי מי שינסה לחבר כל שיר לכל אהובה, אך למה לנו לנחש. הוא בעצמו השאיר רשימה מפורשת, כולל ציוני דרך ותיאורים, כדי שלא יתבלבל בין אהובותיו. הנה הרשימה שנמצאה בארכיונו "אלה אשר אהבתי", כולל את קטון (ביער), X באניה, X אחרת היא אחות ועוד אחת היא מורה. ויש גם סימני + ליד כמה מהשמות. האם זה ציון? לך תדע.

טשרניחובסקי - אלה אשר אהבתי

שאול טשרניחובסקי. אלה אשר אהבתי

לא כולם אהבו את אורח חיים של המשורר הידוע, שהיה נשוי למלאניה, שנשארה נוצרייה עד מותה ואף לא ידעה עברית – וממילא לא יכלה לקרוא את שיריו. לאחר מותו פורסמו כרזות בירושלים של חוגים חרדים שלא קרעו קריעה ולא קראו תהילים לזכרו.

טשרניחובסקי - מנשר פשקביל לאחר מותו

את X אהבתי באנייה, את ק. – ביער

לבנו מתרוקן ואשו תכבה – ברח לך מזה, ידידי!

ביום ששי  תמלאנה 161 שנה להולדתו של אחד העם, ולכבוד יום ההולדת שלפתי מכתב נפלא ששלח לש. בן ציון, הלא הוא אביו של נחום גוטמן, ב-3.9.1905. המכתב פותח בתיאור של עוד יום משמים במחלקת בית המסחר וו. וויסוצקי ושותפיו שבו עבד. והנה מניחים על שולחנו צרור מכתבים שהגיעו מבית הדואר, "ובהם עוד הפעם חשבונות, שטרי-חוב וכו'". והנה הפתעה: מכתב מידידו גוטמן "הנני מוציא מאחת המעטפות אשר לא קראתי את הכתוב על גבה וחשבתי למצוא גם בה דבר של מסחר – מכתב עבורי על דבר ארץ ישראל, בית הספר ביפו ו'פסיכולוגיא' של 'לגוי הנשמה'… הוי יקירי, אלו ידעת, כמה גדלה קנאתי בך באותו רגע…"

 

"אך כמעט הוצאתי מפי מפי דבר מגונה של 'סנטימנטליות',,, וקיפחתי את ה'ריפוטציה" שלי בתור איש 'יבש' המגביר את השכל על הרגש…"

 

אחד העם   250px-Ahad_Haam

חלף גל הסנטימנטליות, והנה באות הברכות לחברו שעלה לארץ. הוא מתאר את המציאות הקשה של אלה שנשארו מאחור, בגולה: "פה במקומנו אנו מאבדים מעט מעט גם את הכישרון לחפוץ דבר מה ולהצטער על היעדרו. לבנו מתרוקן ואשו תכבה ואין בנו כוח עוד להתמרמר על הריקות שמסביב. כל מה שנשאר לנו אינו אלא רגש זה של בוז ואירוניה שקטה ביחס לכל מראה עינינו. ברח לך מזה ידידי, כל עוד יש בכך רוח חיים ותנועה של רצון. עלה והצלח! שלך באהבה, אחד העם".

מכתב אחד העם לאביו של נחום גוטמו 3 ספטמבר 1905

אחד העם לש. בן ציון (א. גוטמן). אין בנו כוח עוד להתמרמר על הריקנות שמסביב

 
 

אבות ישורון והמגבעת המתקמטת

חפץ אבות ישורון במגבעת. שמע המלצה מהמשורר מאיר ויזלטיר והלך לחנות מגבעות ברחוב שינקין. מדד וקנה – הפלא ופלא. ומה עם הקופסה למגבעת? אין לי כרגע, אמר לו בעל החנות, אתן לך כשאקבל.

כאן התחילה הדרמה שסופה ביזיון וקצף. כשחזר אבות ישורון כעבור זמן מה לחנות, גילה שהיא נמכרה והמוכרת החדשה ענתה לו, פחות או יותר ובערך, למה מה? מה לי ולך? לך תחפש את החברים שלך.

 

אבות ישורון עם מגבעת1

אבות ישורון והמגבעת. 1981 תצלום: חיים לוסקי (באדיבות הלית ישורון)

הריץ אבות ישורון מכתב נזעם לבעל החנות: "מר ויזלטיר כנראה הכיר אותך כאדם הגון וישר. גם בעיני אתה נראה כאדם ותיק ברחוב שינקין עם חלון הראווה של מפעלך. ובכן, קניתי מגבעת והבטחת לי קופסה שלא הייתה לך אותה שעה, אבל הבטחת לי לאחר זמן מה לתת לי. והנה מסרת את החנות ונסעת. ואני מתרוצץ ובא, והאישה שמכרת לה את החנות אינה רוצה לשמוע מזה ומתכחשת לכל העניין. אני מבקשת [כך במקור] ממך למלא את הבטחתך ולשלוח לי קופסה למגבעת ההולכת ומתקמטת".

אבות ישורון והמגבעת 001

אבות ישורון לכובען משינקין. הבטחת לי קופסה

"יאללה, אימשי מין הננק!"

"עונג אמתי אני מתענג על החיים", כך תיאר אורלוף (אריאלי) לוי אריה בן ה-23 את עבודתו כשומר בכפר סבא במכתב ששלח לברנר  ב-5.4.1910. ואני מתענג על המכתב, פנינה ספרותית של ממש של הסופר המצוין הזה (1886-1943). כשנה וחצי לאחר שעלה לארץ, כ-12 שנים לפני שהיגר לארה"ב.

"מפועל קרקעות נהפכתי לשומר, זאת אומרת – כל העת שלי היא וכל העת לא לי היא. מותר לך לישון בכל זמן ועידן שאתה חפץ, ואסור לך לסגור את אשמורותיך אפילו לששים נשימות. החיים המדודים והשעות הקבועות לכל דבר וחפץ , זרים הם לחיי דהאידנא. ואע"פ כן החיים נעימים ויש להם כמה וכמה יתרונות על פני חיים אחרים".

ממשיך ומתאר אורלוף את חייו הנעימים: "עיקר השמירה היא ביום. הנני יושב לי בסוכתי הגבוהה, יכול לקרוא ולכתוב, ולאכול – לא כל שכן, וכשהנני רואה ערבי מתנקש בשלמות השקדים, אזי חובת משרתי דורשת ממני להתעורר ולקרוא בקול את הקריאה: "יללא, אימשי מן הננק!"

ויש לו דילמה אישית כסוציאליסט: "אמנם מצב מגוחך קצת בשביל האיש המטיל לעתים ספק בצדקות קניין הפרט והנוטה לעתים להאמין כי פרי העבודה הוא לעובד, אולם מאי איכא למעבד? עושים אנו בחיינו קומפורומיסים הרבה יותר גדולים".

כל כך טוב לו שם עד כי הוא פוטר את ברנר מן המאמצים להשיג לו עבודה אחרת: "שמעתי מפי ד.ש. כי הנך משתדל בדבר איזו משרה בחיפה בשבילי. חן-חן! ואולם אעיר אגב, כי התנאים לכתיבה הם היותר טובים אצלי דווקא עכשיו".

ולסיום עקיצה קטנה מן השומר הבטלן השמח בחלקו לברנר הדכאוני: " "היה שלום ומאושר עד כמה שדבר שכזה אפשרי לגבי איש שכמותך".

אורלוף אריאלי לברנר על עבודתו כשומר 001

אורלוף לברנר. כל העת שלי היא וכל העת לא לי היא

אורלוף אריאלי לברנר 2 001

אורלוף לברנר. הבדידות היא הנותנת לי את האפשרות לכתוב

אורלוף אריאלי לברנר 3 001

אורלוף לברנר. היה שלום ומאושר

 

אני כשחיין שמבצע הרבה תנועות וקצף רב ומתקדם לאט

לפני כשבועיים הלך לעולמו הסופר דוד שיץ, שכוכבו דרך בשמי הספרות עם פרסום ספרו הנפלא "העשב והחול" ב-1978. רבות נכתב על יצירתו המיוחדת – נביא כאן לזכרו שני מכתבים מארכיון "גנזים".

דוד שיץ

דוד שיץ

"ברצון רב הייתי מעביר לך כתב-יד. לצערי הרב אני דומה עכשיו לאותם שחיינים המבצעים הרבה תנועות, מעלים קצף רב ומתקדמים בברכה לאט לאט. עד כדי כך שאלו העומדים במקום יבש ונוח, מתבוננים וצוחקים". כך כתב לנתן יונתן, עורך ספריית פועלים, ב-8.6.1982

דוד שיץ לנתן יונתן 001

דוד שיץ לנתן יונתן (גנזים)

את המכתב השני שלח ליעקב אורלנד ובו ביקש לרשום את מלות השיר "שני שושנים" כמוטו לספרו "שושן לבן שושן אדום" שעמד לצאת לאור.

דוד שיץ ליעקב אורלנד 001

דוד שיץ ליעקב אורלנד

שמלה נאה לך וחוצפה – שחקנית יהודייה בלונדון תהיי

ביקש ברנר מידידו אשר ביילין עצות כיצד לעזור לידידה אלמונית להתקבל כשחקנית בתאטרון יהודי בלונדון. ענה לו ביילין, והשנה היא 1910, ראשית – "אין לעת עתה כל תאטרון יהודי. נוסדה רק אגודה העוסקת בקיבוץ כסף לכונן תאטרון ועוד ימים רבים יעברו עד אשר נזכה לראותו בבניינו".

ושנית, "בנוגע להעלמה – אין אני רואה כל תקווה שתוכל להתקבל בתוך להקת 'המשחקים' בלונדון".

מדוע ולמה אין לעלמה "כל תקווה" (ומעניין הניסוח – לא כל סיכוי, אלא לא כל תקווה) להיות שחקנית יהודיה בלונדון?

התשובה הנחרצת: "לוא זכתה כבר לשם ולחוצפה ולשמלות נאות מאד בשביל הבמה (לזה נחוצים לה כמאה פונט) אז אפשר היה לקוות. עכשיו שאין לה לא כלום מלבד כשרונה (דבר שיכול לקלקל בלונדון) הנני כמעט בטוח שאין כדאי לה לבוא הנה".

ביילין לברנר על תיאטרון יהודי בלונדון 001

ביילין לברנר. על חוצפה ועל שמלות נאות