מכון גנזים ע"ש אשר ברש

סטטיסטיקה

  • 26,385 צפיות
Follow מכון גנזים ע"ש אשר ברש on WordPress.com
Follow מכון גנזים ע"ש אשר ברש on WordPress.com

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי הבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות במייל.

הצטרפו אל 173 שכבר עוקבים אחריו

מודעות פרסומת

במינים אינך בקי? תשתעל אז על כל שעל

חלפה שנה מאז מות חיים נחמן ביאליק, ובבנייני התערוכה בתל אביב נערך "מפקד התרבות העברית" – 5.5.1935 – 16.4.1935. מגוון תערוכות בנושאי תרבות – הצגת-המונים מיצירות המשורר, תערוכת מכתבי יד של יצירותיו, צילומים, מכתבים. ועוד היו שם תערוכת הלשון, תערוכת העיתונות, תערוכת הספר וכיוצא בהן.

לכבוד האירוע הופקה תכניה מודפסת, ובה פרסומות רבות: בנקים, משאיות וולבו, שוקולד וממתקים של עלית וגם פרסומת לסיגריות של "האחים מספרו" – פואמה בפני עצמה. חוברת זו נמצאה השבוע בארכיונו של לוי בן אמיתי ב"גנזים" אגודת הסופרים.

מי כתב את השיר הזה? גם דן אלמגור שאליו פניתי בעניין, לא ידע. אולם, הוא ציין כי באותן שנים מיטב המשוררים שלנו שלחו ידם בחלטורות מעין זו, וכתבו פרסומות מחורזות: אביגדור המאירי, נתן אלתרמן, אברהם שלונסקי ואף לאה גולדברג.

והנה השיר:

לעשן סיגריות – / שני צדדים יש למטבע! / כי לשמור על הריאות / לא כל בן אדם יודע. // יש עשן שהוא נקי, / ויש כזה שכולו רעל. / במינים אינך בקי? – / תשתעל אז על כל שעל. // רוצה אתה להיות בריא? / רוצה אתה לידע הפעם / עד מה מוכשר פועל עברי, / ומה תוצרת של טוב-טעם. // רוצה אתה לדעת זאת? – /לך אגל ואספרה: עשן, אחי, סיגריות / רק של "האחים מספרו" // רק מספרו! זכור תמיד / זוהי לכבודך הוגנת! / התוצרת שם עברית, / עבודה שם מאורגנת. // עשן "אמיר" ותאמיר, / עשן "לטיף – תלוטף כח, / עשן "יסמין" ולא תמיר / בעד כל הון את הניחוח.

מעשו העברי2

מפקד התרבות העברית במלאת שנה למות ביאליק

מעשן העברי1

רוצה אתה להיות בריא? 

הורד

סיגריות לטיף. עשן ותלוטף כח

 

מודעות פרסומת

איפה, איפה, איפה ה-כיפה?, או: צייר לי כיפה

אל ביתו של הד"ר בנימין ברנר בשדה בוקר, סופר ואיש חינוך אחיו הצעיר של יוסף חיים ברנר, הגיע מכתב. ד. רבהון, מזכיר הוועדה לבדיקת ספרי לימוד במשרד החינוך, בישר לו כי הספרים "עבודה עצמית בחשבון לכיתוב א-ד", שחיבר – אושרו על ידי מנהל אגף החינוך הדתי לשימוש בבתי ספר ממלכתיים דתיים. אלא מה? נתכרכמו פניהם של אנשי החינוך הדתי כאשר ראו כי בחוברות שונות ישנם ציורים של מורים ותלמידים כשהם "עומדים או יושבים גלויי ראש".

"הנך מתבקש לדאוג שבהדפסות הבאות בהקדם האפשרי ישימו לב לציור כיפות בראשם של כל המורים והילדים המצוירים בהן", מדגיש בכבוד רב מזכיר הוועדה.

לבניימין ברנר איה הכיפות

ד' רבהון לבנימין ברנר. צייר לי כיפה

עברית – קשה שפה ולא מקובלת על הצנזורה האוסטרית

היו ימים שבהם עברית נחשבה שפת קוד חשודה, ומכתבים בעברית הוחזרו על ידי הצנזורה לשולחיהם. בכך נוכח חיים איצקוביץ מלבוב ששלח גלויה לידידו מנחם פוזננסקי ביפו ב-29.4.1916 בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה. הגלויה הוחזרה אליו עם פתק של הצנזורה האוסטרית בווינה: "להחזיר – לא מקובל! המכתב כתוב בשפה או בכתב לא אירופאי שיכול להיות עברית, אספרנטו, קצרנות, צופן, שפת מראה או בכתב אחר מסוג זה שהצנזורה אינה יכולה לקרוא אותו".

ואכן מהפתיחה של הגלויה עצמה אפשר ללמוד על התקופה – "מיום ששבו הנה האוסטרים…" לאחר שהעיר לבוב נכבשה מחדש על ידי האוסטרים.

 

חיים איצקוביץ לפוזננסקי צנזורה

פתק הצנזורה שהוצמד לגלויה של חיים איצקוביץ למנחם פוזננסקי 1916

איצקוביץ לפוזננסקי

חיים איצקוביץ למנחם פוזננסקי. לא חדלתי מכתוב ומשאל עליך

אני לא רק "עזר כנגדו" של הנשיא

אשה רבת פעלים הייתה רחל ינאית בן צבי, רעייתו של נשיא המדינה יצחק בן צבי. סופרת, עיתונאית, פעילה מרכזית בתנועת העבודה, מחנכת ואשת ציבור פעילה. לכן נעלבה מאד כאשר ידיד המשפחה, הסופר אביגדור המאירי, כתב לה ב-1952 כי מעתה ואילך עליה לעסוק רק בשמירה על בריאות בעלה.

"לסופר הדגול אביגדור המאירי ידידנו היקר", כתבה ב-28.12.1952, "תודה מקרב לב בעד ברכתך המסורתית, שיקרה לנו ביותר, לנשיא ולי… ותרשני-נא הערה אחת – אתה אומר 'מהיום והלאה מתרכזים כל תפקידיך בחיים ליעד אחד יחידי: לשמור על בריאותו ומצב-רוחו של נשיא ישראל… אילו היית לפחות מוסיף ולשמור על בריאות ילדי ישראל, להוסיף לחיות את חינוכם החקלאי של ילדינו… ידעתי ובלב שלם שעלי, על רחל העצמאית כל ימיה – להיות עכשיו בכל 'עזר כנגדו' – מובן מאליו לשמור על בריאות ידיד חיי שאהבתי ואוהבת כמו בראשית דרכנו המשותפת, אך יחד עם זה, אתה, הסופר המחונן בתוכנו, איך לא עמד לך דמיונך לראות משהו יותר, נוסף, כיעודה של רחל, נוסף על שמירת בריאותו של הנשיא…"

רחל ינאית בן צבי להמאירי 1

רחל ינאית בן צבי לאביגדור המאירי

רחל ינאית בן צבי להמאירי 2

רחל ינאית להמאירי. איך לא עמד לך דמיונך?

צאנה הבנות וראינה – סופרים במושבה

קול קורא לסופר העברי – צא לפריפריה. כרוז מטעם אגודת הסופרים העברית – ועל פי הסופרים הנזכרים מדובר בשנות ה-20 או תחילת ה-30 למאה שעברה – להפיץ את הספרות והתרבות לא רק בערים המרכזיות, אלא גם בכפרים. "אין ברצוננו לצמצם את הפעולה דווקא בערים, כמו עד עתה. חפצנו לבוא במגע קרוב ותמידי גם עם הכפר העברי, כי מאמינים אנו, שמגע זה בינינו וביניכם, יביא ברכה לשנינו", כתב יעקב פיכמן בכרוז.

הסופרים לא התעצלו. בין אלה שכבר נרשמו להרצאות היו חיים נחמן ביאליק, ש"י עגנון, דוד שמעוני, יהודה בורלא, פנחס לחובר. בכתב יד הוסיף פיכמן "P.S תהיה לנו האפשרות לצרף גם כוחות מוסיקליים לעתים קרובות וע"כ [על כן] תיטיבו להודיענו, אם כדאי לכם לערוך את נשפי הספרות בצירוף מוסיקה".

כאן כבר מדובר לא סתם בהרצאות אלא ב"נשפי ספרות".

אגב, הוא הדגיש, כי המרצים "אינם מקבלים שכר חוץ מהוצאות הדרך".

פיכמן מציע הרצאות בכפר jpg

אגודת הסופרים לחבריה. לבוא במגע קרוב ותמידי עם הכפר

 

 

עליך לגלות את פרצופו של הרמאי והנוכל הזה

שמע מוכר? מתהלך בר-נש בתל-אביב מספר שכספו נגנב ואין לו איך לחזור הביתה. מתברר, פטנט ישן נושן. כך כתב המשורר אברהם ברוידס לחברו המשורר לוי בן-אמיתי (מחבר "שדות שבעמק"), ב-3.8.1938:

"בוודאי נזדמן לך לקרוא בכרוניקה של 'דבר' על דבר שרלטן המתחפש תחת השם לוי בן-אמיתי ומציג את עצמו כמשורר. בדרך זו הצליח להוליך שולל כמה אנשים הקרובים לספרות והוציא מידיהם גמ"ח [גמילות חסדים]. הוא מספר כי בשעה שסעד באחת המסעדות בתל-אביב נגנב כספו ואין לו הוצאות הדרך לחזור למקום מגורו. גם חביבנו ש. טשרניחובסקי נתעה להאמין לבדיה המכוערת ונתן לאותו בר-נש סך 1 לא"י. אכן משונה ומוזר הדבר. עליך להשתדל לגלות את פרצופו של הרמאי והנוכל. אף אני, כמובן, אעזור לך בזה".

ברוידס אברהם ללוי בן אמיתי

ברוידס לבן אמיתי. גם חביבנו טשרניחובסקי נפל בפח

לא לשם טיול באנו, כי אם להילחם באויב העצום

שמואל וגילי ברנר בגנזים 3.10.18 (1)

שמואל וגילי ברנר ב"גנזים"

מרגשים הם המפגשים של בני משפחה הבאים ל"גנזים" כדי לעיין בכתבי יד ובמכתבים של קרוביהם שהופקדו לפני שנים בארכיון. בשבוע שעבר הגיע לכאן שמואל ברנר ובתו גילי ברנר – בנו ונכדתו של בנימין ברנר, אחיו הצעיר של יוסף חיים ברנר. בנימין ברנר היה איש חינוך וסופר, וכעת מנסים בני משפחתו להוציא מחדש את ספרו "גדולה הייתה הבדידות" (עם עובד, 1978).

בארכיונו של בנימין ברנר משכה את עיני מחברת בית ספר מ-1915 ובה חיבור שכתב בעקבות נסיעה ברכבת לרחובות. המטרה: לסייע לחקלאים במכת הארבה הקשה שפקדה את הארץ. התאריך: 14.5.1915.

"צלצל הפעמון, שרקה הרכבת ותיסע. התא, אשר ישבתי בו, היה מלא עד אפס מקום. אעפ"י שהחלונות היו פתוחים, בכל זאת היה האוויר מחניק ומישן. פתאום הרימו הנוסעים את קולם בשיר. רעש האופנים המתגלגלים, צעקות האנשים והאוויר הכבד החרישוני ויבריחו ממני כל מחשבה בהירה ואהיה כמדמדם. ככה ישבתי דחוק, בפינת התא, עד בואנו למחוז חפצנו. יצאתי החוצה. האוויר הצח החיינו ושבה רוחי. התעודדתי ואכון לדרך. זכרתי, כי לא לשם טיול באנו, כי אם הילחם באויב העצום – בארבה באנו".

בנימין ברנר 1

הנסיעה למושבות מאת בנימין ברנר, 14.5.1915

בנימין ברנר בבית הספר

בבית הספר "עזרא" ביפו תל אביב. בנימין ברנר יושב שני משמאל בתרבוש טורקי, שני מימין לו משה שרתוק. מאחוריו בזקן לבן – הסופר אז"ר (באדיבות המשפחה)