הבלוג של מכון גנזים – אגודת הסופרים

סטטיסטיקה

  • 36,035 צפיות
Follow הבלוג של מכון גנזים – אגודת הסופרים on WordPress.com
Follow הבלוג של מכון גנזים – אגודת הסופרים on WordPress.com

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי הבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות במייל.

הצטרפות ל-203 עוקבים

השיר על האשמה

לקראת יום הכיפורים, יום הולדתו ה-116 של אבות ישורון – נוציא מארכיונו שבמכון "גנזים – אגודת הסופרים", את ה"השיר על האשמה" שלו. זהו אחד מתוך מחזור השירים "השבר הסורי אפריקני" שכתב במהלך מלחמת יום כיפור.

זכינו ואת ארכיונו הגדול והחשוב ב"גנזים" סידרה ומיינה במו ידיה בתו, הלית ישורון. במהלך סידור זה אף מצאה וליקטה שירים וקטעי שירים שלא פורסמו עד כה, והם יצאו בקרוב בשם "חרסים", בהוצאת סימן קריאה / הקיבוץ המאוחד. "כיצד נעשה אדם אבות ישורון? התשובה היא מן השבירות. שברתי את אבי ואת אמי, שברתי להם את הבית", כך אמר אבות ישורון. שיר כואב ליום של חשבון נפש.

בָּרְכִי אִמִּי כִּרְכִי יָדֵךְ עַל רֹאשִׁי בְּלֵיל

יוֹם זֶה. הָיִיתִי מֶה הָיִיתִי עוֹשֶׂה

לְיוֹם כִּפּוּר. עֲיָרוֹת מִתְרַסְּקוֹת וְאַתְּ בִּפְנִים וּלְמֶרְכַּז

הָאָרֶץ הַנְּשָׁמָה שֶׁלָּךְ וְהַגּוּף הִתְגַּעְגַּעַתְּ וְלֹא הִגַּעַתְּ.

אָבִיךְ בָּא בַּחֲלוֹם לָךְ.

פָּתַח אֶת אֲרוֹן הַזְּכוּכִית. שָׁבַר לָךְ כּוֹס. נִפְטַר לָךְ יֶלֶד

וְשָׁאַלְתְּ לָמָּה. אָבִיךְ לֹא עָנָה וְיָצָא וְחָשַׁבְתְּ לְכַפֵּר

וְשָׁכַבְתְּ עַל הָרִצְפָּה וְשָׁכַבְתְּ עַל הַיֶּלֶד וָמֵתָה מִגַּעְגּוּעִים.    

רוגז, רוגז, צא לך!

היום מציינים את יום הולדתה ה-120 של הסופרת ומשוררת הילדים האהובה מרים ילן שטקליס, שנולדה ב-21 בספטמבר 1900 ברוסיה ועלתה לארץ ישראל בגיל 20. יצירותיה שהחלו מתפרסמות ב"דבר לילדים" אהובות ומבוצעות עד היום. רשימה חלקית: "דני גיבור" (פרח נתתי לנורית), "עייפה בובה זהבה" ו"הסבון בכה מאוד" – האקטואלי במיוחד בימי קורונה אלו.

לזכרה נעלה שיר מקסים בכתב ידה מארכיון "גנזים -אגודת הסופרים", שבו שמורים כתבי יד ומכתבים רבים שלה, ובהם מכתבים לידידתה הטובה פניה ברגשטיין שזה עתה ציינו 70 שנה למותה. לאחר המכתבים האלה צירפה את כתב היד הראשון של השיר "פיוס". השיר הופיע מאוחר יותר כ"הציפור על הצלחת" – ילד יושב מול צלחת הדייסה המקושטת בציור של ציפור. היא שתיקח את דמעות העלבון ממנו אל השמיים, "ומשם טיפה תיפול / על הפרח הסגול / ויפרח".

"רוגז, רוגז, צא לך! / אין אני רוצה בך! / גם הכעס העקשן / יעלה עם העשן, / במהרה עליו ידהר / אל הסהר במדבר, על ההר… / תישאר דמעה בלבד, / בדד".

מרים ילן שטקליס. פיוס

מרים ילן שטקליס. הציפור על הצלחת, איורים: צילה בנדר

דליה רביקוביץ: שהשנה החדשה תפתח לי שער

"אני רוצה שהשנה החדשה תפתח לי שער, שתהיה שונה מן השונים הקודמות כיתרון האור מן החושך. לא כל הימים שווים במעלה ואפילו השעות אינן שוות ביניהן, יום מחר עתיד להיות שקול כנגד שנה שלמה ואולי מחר יהיה ניתן להרגיש את כל מלוא השנה כפי שלא ידענו במשך שאר הימים. אינני יודעת במה נכנסים לקראת שנה חדשה, אם מותר להיכנס אליה בידיים ריקות, אינני יודעת אם היא תביא עלי ברכה או שאני חייבת הייתי להביא לה מעשים".

כך כתבה דליה רביקוביץ בערב ראש השנה 15 לספטמבר 1955, השבוע לפני 65 שנה, ליוסף בר יוסף שעתיד להיות בעלה לזמן קצר. כל אגרותיה מאותה תקופה הופקדו בשנה שעברה ב"גנזים – אגודת הסופרים", ויצאו לאור לאחר מכן ("שלך דליה", לוקוס). "אינני יודעת את גודל ושעור הברכה שאני רשאית לברך את עצמי ואת האחרים, כי איש איש ושעור ברכתו כשעור קומתו… אני יודעת לשער את מידותיי ואת גדולותיי, אבל איני יודעת שעור לך, לכן אני רוצה בשבילך ברכה לאין שעור".

שנה טובה!

דליה רביקוביץ' ליוסף בר יוסף. שתהיה שונה מן השנים הקודמות (ארכיון גנזים)

ארכיונו של אהרן אלמוג – ל"גנזים"

ארכיונו של המשורר, הסופר והמחזאי אהרן אלמוג הופקד השבוע ב"גנזים – אגודת הסופרים" על ידי אשתו הסופרת ומבקרת הספרות רות אלמוג. הארכיון כולל אוצר של כתבי יד ומכתבים, והוא יעורר בוודאי עניין רב בקרב חוקרים ואוהבי שירתו וספריו.

אלמוג, יליד תל אביב ובן למשפחה שעלתה מתימן לארץ ישראל במאה התשע עשרה, החל לפרסם את שיריו לאחר מלחמת העצמאות. ב-1956 יצא לאור ספר שיריו הראשון "אביב עצבת ביהודה" (עם ציורים של משה ברנשטיין, מרחביה), ומאז פרסם ספרים רבים בשירה ובסיפורת.

מתוך האוצר העשיר הזה – ועם התקרב השנה החדשה: גלויית שנה טובה מתל-אביב, 1926, ובה תמונתם של הוריו בן ציון מבורת ומרים כהן.

למורים באהבה

אין יום מתאים יותר מהיום שבו נפתחת שנת הלימודים החדשה, להזכיר בו את חלקם של הסופרים-המורים בהוראה. והרשימה ארוכה: החל בחיים נחמן ביאליק, שאול טשרניחובסקי ויעקב פיכמן שלימדו בסמינר לגננות של יחיאל ופנינה היילפרין בוורשה ב-1910, עבור ליוסף חיים ברנר שלימד בגימנסיה הרצליה, יהודה בורלא שהיה מורה בבית ספר עברי בדמשק ולאחר מכן בזכרון יעקב, פניה ברגשטיין, טוביה ריבנר, יהודה עמיחי, רפאל ספורטה, ראובן סיוון ועוד ועוד.

וכמובן, זלדה שהייתה המורה של עמוס עוז, שהפליא לתאר אותה ב"סיפור על אהבה וחושך": "מורה-זלדה דיברה כה בשקט, עד שאם רצינו לשמוע לא די היה שנשתתק אלא היה הכרח לרכון לפנים אל שולחנותינו. היינו יושבים אפוא רכונים לפנים בלי הרף, מן הבוקר עד הצהריים, כי חששנו לאבד מילה: כל מה שדיברה מורה-זלדה היה מושך לב וקצת לא צפוי. כאילו למדנו אצלה שפה חדשה, לא רחוקה מאוד מן העברית ואף-על-פי-כן שונה וצובטת-לב".

רבים מהסופרים זכו לקבל מכתבים מתלמידים שקראו את ספריהם. כמעט בכל תיק ארכיון ב"גנזים – אגודת הסופרים" של סופר שכתב גם לילדים נמצאת מעטפה גדושה של מכתבי ילדים כאלו. באיחולי שנת לימודים טובה – הנה מכתב מרנין לב ששלחה רחל, תלמידה בכיתה ג' בכפר סאלד, ב-1963, לאברהם שלונסקי:

התלמידה רחל לאברהם שלונסקי. הסיפור מצא חן מאוד בעינינו

ההדסטארט של הרב קוק

מחר ימלאו 85 שנה לפטירתו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הרב הראשי האשכנזי הראשון בארץ ישראל. לציון יום זה (ג' אלול תרצ"ה, 1 לספטמבר 1935) ולזכרו של הרב קוק, מאבות הציונות הדתית, נביא מכתב אחד מארכיונו המרתק השמור ב"גנזים – אגודת הסופרים".

את הארכיון מסר למכון "גנזים" הרב יוחנן פריד, מנהל בית הרב קוק בירושלים, שציין שהוא ממלא בכך את רצונו של הרב שהמכתבים הקשורים לעולם החילוני יועברו לארכיון של אגודת הסופרים. מעיון במכתבים אלו, ובהם התכתבות עם אגודת הסופרים ושאלות בענייני עברית שהפנה אליו אליעזר בן יהודה, עולה דמותו הרב-גונית של איש ההלכה והמנהיג הדתי המיוחד הזה.

מאחד המכתבים עולה הסיפור הזה: יהודים שעלו ארצה ב-1933 לאחר שהצליחו להציל רכושם מרוסיה הסובייטית, ואף תכננו להקים ביפו בית חרושת לקרח – נותרו בחוסר כל לאחר שכל רכושם נשדד מהם. הוציא הרב קוק אגרת, מעין הדסטארט של היום, ששלח אותה לנכבדים רבים בבקשה שיפתחו את ליבם ואת ארנקיהם למענם. צערם, כך כתב הרב קוק "מעוררים את לבבי לבקש מכבודו שיכנס בדבר מצוה רבה של הצלת משפחות יקרות מישראל ממצבם האיום ולתת להן אפשרות של חיי כבוד, ע"י השתדלות של אוסף אקציות קטנות שיעלו יחד לסכום שלוש מאות לא"י שיקימו על ידי זה את בית החרושת".

הרב קוק. "דוקא בהימלטו לארצו הקדושה מצאה אותו התלאה הנוראה הזה"

אהבת המשורר לים

מחר ימלאו עשרים שנה לפטירתו של המשורר והמתרגם שמשון מלצר. בארכיונו הגדול שבמכון "גנזים – אגודת הסופרים" התגלה השיר הראשון שכתב בארץ ישראל. השנה – 1933, שמשון מלצר בן העשרים וארבע יורד מן הספינה ופונה בהודיה אל הים.

"עגנה הספינה, הורדו לחוף בנים / ששבו לארץ המולדת. / רבים הלכו לאשר הלכו: קטנה הארץ וגדולה מאד. / ורק אני לא יכולתי היפרד ממך, הים, /שהיית לי הדרך למולדת שאהבתי / […] על פני נפלתי אז ושפתי מלמלו: אתה הוא המולדת / שאהבתי!"

בשולי כתב היד הוסיף שמשון מלצר הערה: "שיר ראשון שכתבתי בארץ. הראיתי לאשר ברש ואמר: זה יפה. זה היה טוב ויפה כל זמן שהיית בגליציה. עכשיו גנוז זאת וחכה עד שיהיה לך שיר אחר, יותר ארצישראלי. וכך עשיתי". טעו שניהם. זה שאמר לגנוז, וזה שציית. יותר מכל נודע שמשון מלצר כמי שחיבר בלדות ופואמות שנושאיהן עממיים וחסידיים, וכמשורר וכמתרגם מיידיש שקונן באהבה גדולה ובגעגועים ליהדות הגדולה והמפוארת שנכחדה בשואה. הים – בין לבין, הייתה בחירה טובה לשיר ראשון בארץ ישראל.

שמשון מלצר. שיר ראשון שכתבתי בארץ

יומולדת שמח טשרניחובסקי

לכבוד יום הולדתו ה-145 של שאול טשרניחובסקי (20 באוגוסט 1875) נעלה מארכיונו הגדול שבמכון "גנזים – אגודת הסופרים", את טיוטת השיר "העולם בזכותו של מי קיים". השיר שחובר ב-1940, כשלוש שנים לפני פטירתו, הולחן בראשונה על ידי דניאל סמבורסקי. הוא מוכר היום בלחן שחיברה נעמי שמר ובוצע על ידי צוות הווי פיקוד מרכז ורוחמה רז. גם שלמה גרוניך הלחין וביצע את המקסים הזה.

לכבודם של הקטנטנים והגדולים יותר המתכוננים לשנת הלימודים הקרבה ובאה, הנה הטיוטה, על גבי יומן שנה רפואי של ד"ר שאול טשרניחובסקי. צירוף מקרים מעניין – את התרופה המתפרסמת בדף הזה עם השיר לכבודם של קטנטנים שלא מזמן נולדו, נהגו לתת באותן שנים לנשים לאחר לידה.

בחרו לכם את הלחן המתאים והתחיל לפזם: "העולם, בזכותו של מי קיים? בזכותם של ניצנים / בשדות ובגנים, / ביערות ועל פת אגם, / בזכותם קיים!…"

שאול טשרניחובסקי. העולם בזכותו של מי קיים (גנזים)

מרטין בובר מודה על פתיחת הלב הנעול

איגרת תודה מרגשת ששלח החוקר והפילוסוף מרטין בובר (1965-1878) למברכים אותו לרגל "יום ציון זה שבדרך חיי" (ייתכן יום הולדתו השמונים), התגלתה בארכיונו של אברהם שלונסקי בארכיון "גנזים – אגודת הסופרים". האיגרת המודפסת שנשלחה לשלונסקי, ובוודאי גם לרבים אחרים, היא פנינה מזוככת של השקפת חייו של הוגה הדעות הגדול הזה.

מתוך האגרת: "אדם כל זמן שמזקין גדולה בלבו הנטיה ליתן הודיה. תחילה לשמים. שהרי מרגיש הוא עתה יותר מקודם את החיים בבחינת מתנת חנם, ומכל שכן מקבל הוא כל שעה שכולה טובה כשם שמקבלים תשורה שבהיסח הדעת, וידיו הפרושות לקבלה אומרות תודה.

וגם מבקש הוא, כל אימת שבא לידו, להודות לבריות, ואפילו אם בן אדם זה, שהוא מודה לו בלבו, לא עשה לו כל טובה מיוחדת. אם כן על מה אדם זה מודה לחברו? על פגישה שהיתה פגישה של אמת; על שפקח עלי את עיניו ולא החליף אותי באחר; על שהטה את אזנו והקשיב בכוונה לדברי; ואף על כך, שפתח דבר זה שאליו פניתי, זה הלב הנעול".

מרטין בובר למברכיו, מתוך ארכיון אברהם שלונסקי במכון גנזים. לכל יחיד כיחודו

במטבח של עגנון

אתמול צוין יום הולדתו ה-133 של ש"י עגנון (י"ח באב תרמ"ז 8.8.1887) – ולכבודו נעלה מארכיון "גנזים – אגודת הסופרים" סודות ממטבחו. בשולי מכתב ששלח ב-1921 לידידו ש. בן ציון, הלא הוא שמחה בן ציון אלתר גוטמן, אביו של נחום גוטמן, הוסיף עגנון בטוב לבו שיר על תבשיליה של אשתו. רק מי שקורא את מכתביו יודע שעגנון היה גם לץ לא קטן, והנה השיר לפניכם:

אשתי עומדת בבית הבישול

ועושה מלאכתה בלי רישול

ומכינה לשבת צימס וקיגיל

בלי שום מחשבת פיגול

הכל לשום צורי וקוני –

ומדברת מתוך גרוני:

שלום שלום לאדוני!

ש"י עגנון לש. בן ציון. על הצימס ועל הקיגיל