מכון גנזים ע"ש אשר ברש

סטטיסטיקה

  • 28,438 צפיות
Follow מכון גנזים ע"ש אשר ברש on WordPress.com
Follow מכון גנזים ע"ש אשר ברש on WordPress.com

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי הבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות במייל.

הצטרפו אל 183 שכבר עוקבים אחריו

מודעות פרסומת

מליאת הכנסת: "בית שפתותיים", או "תל-פיות"

לרגל תחילת עבודתה של הכנסת ה-21 מצאנו פתק בארכיונו של אביגדור המאירי בארכיון גנזים – אגודת הסופרים, שבין יתר עיסוקיו המגוונים שימש גם כמסגנן הראשי של פרסומי הכנסת (1948-1958). בפתק מוזכרים כמה שמות שהוצעו למליאת הכנסת.

מארכיון המאירי שם לכנסת

תל-פיות או מדבר. שם לכנסת

היה מי שהציע את השם "מדבר" (מלשון דיבור), ש"י עגנון הציע "בית שפתותיים" (וכפי שמופיע בסיפוריו, מקום שבו התרפטו שפתותיהם של חברי הכנסת מרוב דיבורים) ואילו אביגדור המאירי הציע בכלל לקרוא לכנסת: "תל-פיות". משמע, הרבה פיות מדברים ומעט מעשים.

מודעות פרסומת

ש"י עגנון: ואל תראי למר תורן את מכתבי – שלא לעורר קנאה

האמנם ידע ש"י עגנון לפלרטט בנימוס עם נשים ולא רק עם השפה העברית? מכתב שנמצא בארכיון אגודת הסופרים – גנזים, מראה כי ידע גם ידע. את המכתב העתיקה במכונת כתיבה בתו אמונה ירון למען הקל על הקריאה, ושלחה לפועה שלו תורן שנודעה ביופייה (ב-1954, משמע ארבע שנים לפני שנכתב המכתב הזה, אף זכתה בתואר "מיס ירושלים). את המכתב שלח ש"י עגנון לאחר שפועה שלו תורן שלחה לו את ספרה על אב"ג – המשורר והסופר אברהם בר גוטלובר (הוצאת דביר, 1958)

תורן

פועה שלו תורן

"גברתי הכבודה מרת שלו תורן, שמח אני על ספרך, ראשית מפני שהוא בא מידך ושנית שאב"ג היה בבוטשאטש והזכיר אותה לטובה. יום אחרי הפורים אקרא בספרך ובודאי אמצא אותו נאה ככתב ידך ואולי גם נאה כמותך (אל תראי למר תורן את דברי, שלא לעורר קנאה) ואי"ה לכשנזדמן כאחד אספר לך מאותם הדברים ששמעתי מדוד פרישמן על אב"ג. ולעת עתה תחי' [תחיי] בשלו' [בשלום] וכל טוב לך ולמר תורן ולבנכם שיחיה' [שיחיה]

עגנון לפועה שלו תורן_0002

ש"י עגנון לפועה שלו תורן

 

 

עגנון לפועה שלו תורן_0001

אמונה ירון לפועה שלו תורן. העתקתי לך את מכתבו של אבי

.

מזכיר האגודה הציונית נלחם בפשפשים

פנקס יפהפה, בצורתו וגם בתוכנו, נמצא בארכיון אגודת הסופרים – גנזים. ציוני נלהב ששמו מרדכי אלעזר בורוקוב נודע כנראה ביכולת הכתיבה שלו, ולכן הוטל עליו לרשום בפנקס את תולדות אגודת הציונים בעיר סקידל שבבלארוס בתחילת המאה הקודמת. ב-1903, זמן מה אחרי הקמתה התפרקה האגודה ולא נותר ממנה אלא הפנקס. "ובכן נשאר הפנקס הזה ריק, לכן אמרתי להשאיר את העלים האחדים הכתובים לזיכרון ואת כל הפנקס לעצמי לרשום בו את זכרונותיי ולהעתיק בו את כל כתבי אשר אתי, והיה כאשר יידרש ממני אשלם מחיר הפנקס", כתב המזכיר הזריז. ועל חזית הפנקס ציור צבעוני וגם הדרך בה יגאל העם את אדמתו – לא בחרב כי אם במקנת כספו בו ירכוש את אדמתו.

בהמשך מתאר המחבר את ילדותו, את העוני בביתו (תיאור נפלא של לילות קרב עם הפשפשים במיטתו: "הקיפוני החיות הקטנות השוכנות בחורי בלויי הסחבות ויעשו בי שפטים על לא עוול בכפי. נשכוני, דקרו את בשרי כבמחטים ואם גם אנכי לא שכבתי בחיבוק ידיים ועד מקום שידי מגעת דלקתי אחריהם ובהשיגי אותם הייתה אחת דתם למות, אך בכל זאת את בשרי לא יכולתי להציל מפיהם כי רבים היו עד אין מספר".

בהמשך גם צירף שירים אודות בית הספר בעיירה, בה שימש כמורה והנה סצינה ידועה: באים ההורים בטענות אל המורה – "מה נשתנו אלה מאלה התלמידים / ישאלו אבות הבנים את המלמדים / מדוע אלה תורתם שגורה בפיהם / ומשיבים כהלכה על כל הנשאר מהם / ואלה פיהם כמו על מסגר סגור / או יצפצפו בתשובותיהם כסוס ועגור".

בורקוב מרדכי אלעזר

הפנקס של האגודה הציונית – שאו ציונה נס ודגל

בורקוב מרדכי 2

גאולה תתנו לארץ – במיטב כספך בקש נחלתך

בורוקוב 3

מרדכי אלעזר בורוקוב. תשובה לאבות התלמידים

ק. צטניק מאוהב, או: מקפה ועוגות בלבד יכולות לנשור השיניים

בעת סידור ארכיונו ב"גנזים" של יחיאל די-נור, ניצול השואה שכתב ביידיש ובעברית על השואה, וידוע בשמו הספרות ק. צטניק, התגלה מכתב מפתיע. אהבה. אכן – ניצול השואה שסבל מסיוטים נוראים אהב וידע להביע את אהבתו במלים נרגשות. שני צדדים למכתב. מצד אחד כתבה לו אשתו, פנינה אשרמן – שהשתמשה בנייר המכתבים של אביה הגניקולוג פרופ' יוסף אשרמן, כי היא דואגת לו שישתה חלב ויאכל ירקות, כנראה בזמן שהייתה צריכה להיעדר מהבית בזמן נסיעה. מן הצד השני – תשובתו הנלהבת של ק. צטניק.

"אהובי, אני יודעת שאל לי לדאוג להזנתך, ואף על פי כן… אם תסכים, תתחיל מלכה [אמה של פנינה] להעמיד ליד דלת חדרך בקבוק חלב קטן בכל בוקר. חוץ מזה, היא תקנה לך ירקות… מקפה ועוגות בלבד יכולות לנשור השיניים".

לקצטניק מאשתו- נשים לך חלב ליד הדלת_0001 (1)

פנינה לבעלה. בקבוק חלב קטן בכל בוקר

ק. צטניק הריץ מייד תשובה, על צדו השני של הדף: "אהובת-נפשי, יעלת-חן שלי! טוב! לשם הרגיעך: שימי נא מעט ירקות או פירות – ותשקוט רוחך. ריבונו של עולם, למה אין אדם יכול לראות את מלוא זהרה של הפנינה כשהיא מונחת לו על בבת-עינו, אלא דווקא כשהיא במרחק-מה מאישונו? שלך, שטוף געגועים, ואהבה עד בלי די

למה אין אדם רואה את היהלום שלו מקרוב- קצטניק לרעייתו (1)

ק. צטניק לאשתו. אהובת נפשי, יעלת חן שלי

 

ברל כצנלסון: לא לבתי שעשועים, לא לבתי קפה

ירד ישורון קשת (יעקב קופלביץ') לחייו של ברל כצנלסון, מדוע אינו קורא את כתב היד ששלח לו להוצאה לאור כספר ב"עם עובד". ענה לו ברל במכתב, שכל סופר קצר רוח ששולח כתב יד למו"ל ראוי שיצלם אותו וישימו לנגד עיניו: "יודע אני את נפש המחבר הממתין להחלטתו של המו"ל ואיני מקל בכך. האמינה לי כי איני מבקר בבתי שעשועים, ואיני סמוך לשולחנות בתי קפה, ואפילו מרוב ענייני הציבור משכתי את ידי ובכל שעותי הפנויות מעבודה המו"לות ובכל ימי החולי אני מעביר את עיני בקריאת הכתבים שהגיעו אלי מאז נהייתי למו"ל ועוד לא דליתי. והמוקדם ומאוחר בעבודה זו איננו פרי שרירת לב, כי אם תלוי במסגרת המו"לות שבה אני נתון".

ברל כצנלסון לישורון קשת.1

ברל כצנלסון לישורון קשת. עוד לא דליתי

ברל כצנלסון

ברל כצנלסון (יושב, מימין) ליד שולחן הכתיבה. לא בבתי קפה (ארכיון גנזים)

מעשה בי.ד. ברקוביץ ובזנב לטאה

משנכנס אדר מרבים בשמחה, ומה יותר משמח מלראות מכתב שכזה.

נעלב י.ד. ברקוביץ משכר הסופרים הזעום שקיבל מאגודת הסופרים (עבור סיפור שפורסם ב'מאזנים', ושלח מכתב בזו הלשון. "קבלו-נא בחזרה את זנב הלטאה, ששלחתם לי במקום שכר-סופרים (ולסיפורי "שטר רע-מזל"), ללא התנצלות כל שהיא מצדם. אם לשכר 'סמלי', יכולתם להסתפק במועט שבמועט – במיל אחד. ואם לשכר-סופרים ממש, לא תצאו ידי חובתכם גם בכפליים. אם כך ואם כך, רואה אני במעשה קלוקל זה שלכם מידה של חנוונים פעוטים, ואין לי אלא להתחרט על שנעניתי לבקשתם של שני עורכי עיתונכם. ושלום על ישראל ועל רבנן. בכל הכבוד הראוי, י"ד ברקוביץ".

לאגודת הסופרים- על שכרי כזנב לטאה 1950

י.ד. ברקוביץ' לאגודת הסופרים. מעשה קלוקל

אבוי, המכתבים של ברנר נכחדו באש ובמים

על יחסו המיוחד של יוסף חיים ברנר לסופרים ומשוררים בתחילת דרכם יעיד המכתב הבא שנמצא בארכיון אגודת הסופרים – גנזים. הוא גם יעיד כמה חשוב להעביר מכתבים וכתבי יד של סופרים לשמירה בארכיון (ל"גנזים", כמובן, אלא מה).

את המכתב כתב משה דוד גאון (1889-1958), מחנך, סופר ומשורר, חוקר יהדות המזרח ואביהם של איש העסקים בני גאון והזמר יהורם גאון. גם אליו פנה מנחם פוזננסקי הבלתי נלאה בבקשה לקבל מכתבים שקיבל מיוסף חיים ברנר. אכן, היו מכתבים, אבל אבוי – עלו באש בשריפה שפרצה בביתו של גאון.

במכתב, מ-23.8.1931, נזכר מ.ד. גאון בגעגועים בהיכרות שלו עם ברנר "בזמן שבתו בירושלים בערב מלחמת העולם האיומה. הייתי מזדמן עמו לפרקים, בדירתו, עלית קיר קטנה אשר בשכונת משכנות, שהייתה סמוכה למערכת 'האחדות' של זרובבל, ומספר לו על תכניותי ושאיפותי. מאז קרבני ועודדני, ויציג לפני את יהודה בורלא".

בהמשך הוא מתאר איך ברנר השיא לו עצות שונות בענייני כתיבה – לאחר ששלח אליו סיפור שכתב. "בקבלי את מכתבו זה נבוכותי, על כי נתגלה גם לו 'היחיד' מעוט ערכי ודלות כשרוני בכתיבה, אלא שתוך כדי התבוננות בדבריו הרגשתי, כי מתוך אהבה רבה ורחמים גדולים עשה מה שעשה".

אולם, המכתב הזה, יחד עם קודמים לו, עלו באש בשריפה שפרצה בביתו. את הסיפור ששלח לברנר, פירסם לצערו "בלי הערותיו הנבונות ורבות התועלת של יח"ב אשר נשלחו לי בעתן".

גאון לפוזננסקי

משה דוד גאון על ברנר. אהבה רבה ורחמים גדולים

וצירוף מקרים מיוחד, מכתב נוסף מארכיונו של פוזננסקי – מכתב ששלח ב-3.11.1957 העיתונאי וכתב החוץ נתן גורדון, אביו של מי שזכה לכינוי "קשב קול ישראל" מיכאל גורדוס. נראה כי אלמנתו של מנחם פוזננסקי, שנפטר כשנה קודם למכתב הזה, המשיכה בפועלו של בעלה בניסיון למצוא מכתבים של ברנר. במכתב  סיפר נתן גורדוס על ארכיון נוסף (ובו כנראה מכתבים של ברנר) שעלה בלהבות, אם כי בנסיבות קשות הרבה יותר – בהפצצה הגרמנית של וורשה ב-1939.

נתן גורדוס

נתן גורדוס למרים פוזננסקי. הארכיון עלו באש בהפצצת ורשה ב-1939

מכתבים אחרים ומסמכים הקשורים ליוסף חיים ברנר נכחדו לא באש אלא במים – ועל כך במכתב של יצחק אלעזרי וולקני אל פוזננסקי. מתברר שוולקני טמן את ארכיונו בכדי חלב חתומים באדמה בבן שמן – ואלו נמצאו במקרה אחרי חמש שנים, כאשר נחרש השדה, אך כל המסמכים שבתוכם "היו מטושטשים", ככל הנראה בשל מים שחדרו אליהם.

וולקני על מכתבי ברנר

וולקני לפוזננסקי. כדי חלב חתומים