מכון גנזים ע"ש אשר ברש

סטטיסטיקה

  • 14,970 צפיות
Follow מכון גנזים ע"ש אשר ברש on WordPress.com
Follow מכון גנזים ע"ש אשר ברש on WordPress.com

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי הבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות במייל.

הצטרפו אל 145 שכבר עוקבים אחריו

מה עושה אותו רשע בן רשע?

דרישת שלום מצויירת ממלון קמיניץ בירושלים של 1908, עת התאכסן בו ש. בן ציון (אביו של נחום גוטמן) שהגיע ירושליימה, כדבריו, כדי להתחיל להדפיס את עתון "העומר". בגלויה ששלח מהמלון לבנו יצחק, שלמד אותו זמן בביירות, הוא מקונן על שבנו האחר, יעקב, שאותו קיווה לפגוש בירושלים – בדיוק יצא ליפו. "אמרתי למצוא כאן את יעקב ולחוג עמו יחדיו פה את חג השבועות. מה עושה רשע בן רשע זה? אני נכנס ובאותה שעה ממש הוא יצא עם חבריו מכאן ללכת רגלי ליפו – ואני לא ידעתי. ככלי מלא בושה וכעס אני!"

ולסיום הוא סונט בו ביצחק, על שהוא כמו אחיו, רשע בן רשע – ואינו כותב מספיק לאביו. אכן, צער גידול בנים: אחד יושב בביירות ולא כותב, והשני בירושלים – ומסתלק ליפו כאשר אביו מגיע.

ש. בן ציון ליצחק בנו 001

ש. בן ציון בירושלים אל יעקב בנו בביירות

 

ש. בן ציון 2 001

ש. בן ציון לבנו יצחק

גס בתפקידו (בפירוש!), חסר נימוס

לא אחת קראתי ושמעתי סיפורי בלהות על האיש הקשוח שהיה מזכירו האישי של חיים נחמן ביאליק ואחראי על בית ביאליק, הלא הוא משה אונגרפלד שהיה קנאי לאדוניו ולזכרו עד כדי קשיחות. והנה  נזדמן לעיני, בעוד אורה המתנדבת ב"גנזים" מסדרת את ארכיון אגודת הסופרים, מכתב מפורש, בפירוש, חד ונמרץ, ועדות למה שהתרחש שם. הכותב הוא ישראל זמורה שהתלונן על יחסו הקשה של אונגרפלד לבאי בית ביאליק. כל הספריות והארכיונים, התלונן זמורה, פותחים את שעריהם בפניו, ורק אונגרפלד… ניתן לו לדבר בלשונו: ""הספריה הלאומית, בית אחד-העם ו'שערי ציון' – פתחו לפני את אוצרותיהם ללא כל הגבלה והכל ניתן בחפץ-לב ובסבר פנים יפות, מלבד – [הלמות תופים רועמת], בית ביאליק, שמנהלו אינו יודע נימוס אלמנטרי, גס בתפקידו (בפירוש!), תובע תביעות חסרות-טעם, נוהג בשרירות ומעמיד תנאים שכשלעצמם ובצורתם – מרחיקים את הנצרך לספריה חשובה זאת. האמנם יתכן שה' אונגרפלד יעשה במוסד זה כעושה בתוך שלו".

זמורה ישראל על אונגרפלד 001

זמורה על אונגרפלד. גס רוח וחסר נימוס

אורי צבי גרינברג: לא רוצה נדבות

ב-10 לאפריל 1942 החזיר אורי צבי גרינברג בכעס, ובעלבון בוודאי, 5 לא"י לאגודת הסופרים העברית, לאחר שהסכום נשלח לו כסיוע לסופרים מכספי תרומה שהגיעה לאגודה כסיוע לסופרים.

"הוגד לי שנפלו בחלקי 5 לא"י מנדבת הד"ר רוטבלוד לסיוע סופרים. אני מתכבד להודיע שאני מותר על 5 הלא"י הנ"ל ואני מבקש להחזירן לידי הד"ר רוטבלוד, שודאי נתכון לטובה, ביחד עם העתק ממכתבי זה. אינני יודע כיצד … ‏[אוקלט?] שמי במסגרת הנדבה הזאת. מכל מקום: הדבר גרם לי דאבה". ובאותה הזדמנות – תמונה משותפת של אורי צבי גרינברג (מוקפד בלבושו) עם אברם ברוידס (מרושל כהוגן, ראו את הכובעים של שניהם, זה מושפל למטה כקערה וזה שוליו זקופים מעוררי כבוד והדר). ואגב, חיפוש בלשי מעלה כי השלט על הקיר הוא של מעבדה רפואית של לייב (אריה) חזנובסקי, אביו של ברוך חזנובסקי. ברוך היה פעיל בלח"י, מה שמסביר אולי מדוע הגיע אורי צבי גרינברג למקום זה, וייתכן כי נפגש במקרה באברהם ברוידס.

 

אורי צבי גרינברג ואברהם ברוידס תל אביב שנות ה-40 001

אורי צבי גרינברג (מימין) ואברהם ברוידס בתל אביב, שנות ה-40

אורי צבי גרינברג לאגודת הסופרים 001

אורי צבי גרינברג לאגודת הסופרים. מוותר על הכסף

רק היום בהזדמנות – 400 ק"ג ספרים

למראה שפע הספרים היוצאים היום, נוצר געגוע לימים ההם, שבהם לא יצאו ספרים כי פשוט לא היה נייר. לא רק מזון היה בקיצוב בזמן המלחמה, אלא גם הנייר. במכתב מה-7.8.1945 מאשרת ועדת המשנה לענייני הספר העברי בירושלים לאגודת הסופרים כי הוקצו 400 ק"ג נייר לצורך הדפסת ספרים. זה מה שנקרא ספרים על פי משקל.

הקצבת נייר במלחמת העצמאות 001

כמה וכמה חרוזים בשירך צורמים את האוזן עד כדי סכנת נפשות!

ככה מכסחים העורכים הספרותיים את המשוררים צעירים בישראל. י"ד ברקוביץ אל דוד שמעוני בן העשרים: "כמה וכמה חרוזים בשירך צורמים את האוזן עד כדי סכנת נפשות! ובשיר יפה כזה, המלא כולו הלך נפש דק מן הדק, חרוזים אלו בולטים ביותר ועומדים ותובעים את עלבונם מידי המשורר העצל, העושה את מלאכת הקודש כלאחר יד"

י.ד. ברקוביץ לדוד שמעוני 001

תפקידי: גיל ועונג להעיר

שלושה דורות של יוצרים, סופרים ומשוררים: מאיר מוהר, בנו יחיאל (מוהר) מר ונכדו עלי מוהר. ודווקא אצל הראשון מצאתי מחזה לפורים, הבא עלינו לטובה. לילדים, למבוגרים? למה ולמי נועד המחזה, לא ידוע. אבל עובדה: לא שר בלי תיק, לא שר עם תפקיד שולי ולא נחשב, אלא מיניסטר בעל תפקיד חשוב ביותר – לשעשע ולהביא שמחה.

מאיר מוהר מחזה לפורים 001

מאיר מוהר, הפתיחה ל"מכירת יוסף". לשמח לבבות של זקן וצעיר

גנסין עושה את עצמו כאילו

גנסין ידע גם להיות מתוחכם וחמקן במלחמות הסופרים והעורכים. במסגרת "מלחמת המכתבים" הסמויה מול המצנט הברלינאי ש"י הורויץ, שלא אהב את יצירתו, התעלם גנסין ממכתביו ולא ענה לו לאחר שנעלב מיחסו הצונן (ותודה למנחם פרי שהאיר את עיני בפרשה זו).  ב-3.8.1912  כתב גנסין לדוד שמעוני: "אפשר אתה מחליף מכתבים את הורויץ – אל תכתוב לו דבר בדבר מכתבי זה אליך. אני חושב, שסוף סוף יבוא לידי לעשות את עצמי, כאילו לא קבלתי ממנו שום מכתב – ואדני הטוב יסלח לי.  להכנס אתי בחקירות יתירות, כמדומה לי, שלא יהא לי כל חשק".

גנסין אל שמעוני 001

גנסין אל שמעונוביץ. ואדני הטוב יסלח לי