מכון גנזים ע"ש אשר ברש

סטטיסטיקה

  • 21,683 צפיות
Follow מכון גנזים ע"ש אשר ברש on WordPress.com
Follow מכון גנזים ע"ש אשר ברש on WordPress.com

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי הבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות במייל.

הצטרפו אל 147 שכבר עוקבים אחריו

מודעות פרסומת

המלה הראשונה הצפה במחשבה עם קריאת כתב היד היא – שגב מופלג

מדי פעם מגיעים ל"גנזים" מבקרים לא שגרתיים: חסידי חב"ד. בין הארכיונים הרבים מצויים מכתבים של האדמו"ר שלהם רבי מנחם מנדל שניאורסון – שעמד בקשרי מכתבים עם סופרים ועם אנשי רוח בישראל. בארכיונו הגדול של זלמן שז"ר, נשיאה השלישי של מדינת ישראל, סופר ומשורר והיסטוריון, בן למשפחת חסידי חב"ד, מצויים גם כתבי יד ומסמכים ממשנתו של האדמו"ר. הוא לא הסתפק בכך, ואף הלך לאחור במהלך הדורות ומסר כתב יד של רבי שניאור זלמן מלאדי, בעל התניא ומייסד תנועת חב"ד, לגרפולוגית מומחית בעלת שם, מבלי שחשף בפניה את זהות הכותב. אותה גרפולוגית, כך ביאר שז"ר, לא ידעה כלל עברית – ואת ניתוחה עשתה רק על פי צורת האותיות.

הניתוח של הגרפולוגית, שתורגם לעברית בידי שז"ר – ומובא להלן, מפתיע בניתוח אופיו של האיש המיוחד ההוא שנפשו נדדה בין עליונים לתחתונים. "המלה הראשונה הצפה במחשבה עם קריאת כתב-היד היא – שגב מופלג. מופלג, משום שהוא מגלה יראת כבוד מדבירה ברוב עצמה, אישיות שהייתה רבת אונים כדי לחיות תחת השפעתה המתמדת של יראת הכבוד בפני כוחות טרנסצנדנטליים, עליונים ונשגבים".

עניין בפני עצמו הוא מה ראה זלמן שז"ר לערוך בדיקה גרפולוגית לאדמו"ר הזקן, אך הניתוח מעניין ומסקרן.

ניתוח גרפולוגי של כתב היד של בעל התניא, מייסד חב"ד

ניתוח כתב ידו של מייסד חב"ד. אין הוא פוטר עצמו ממשקל ארצי

חי תחת צו חמור, כמעט הכרח מאלץ

 

מודעות פרסומת

ועלי צוואר סוס אחד – תולים עצמם שני משוררים

מי לא מכיר את השיר "פרש" (הידוע יותר כ"רוץ בן סוסי") של חיים נחמן ביאליק. הנה, כך הוא נראה בספר המקסים "ח.נ. ביאליק, שירים ופזמונות לילדים" (דביר,תשכ"א).

ביאליק אוץ בן סוסי

פרש. מתוך "ח.נ. ביאליק שירים ופזמונות לילדים", איור נחום גוטמן (דביר, תשל"א)

הצייר הוא, כמובן, נחום גוטמן. והנה, ב"גנזים" נמצא השיר הבא שכתב ש. בן ציון, אביו של נחום גוטמן. מי עלה ראשון על הסוס?

דלג סוסי ...

עמוס עוז מתמוגג: יעלים, סנאים וברווזים

היו ימים במערב – עמוס עוז יצא לשנת שבתון בפרינסטון, התמוגג מהנוף האנגלי הרגוע וגירש הרהורים טורדניים מראשו כשנזכר מה השאיר במזרח.

בארכיונה של הסופרת דורית זילברמן, שהופקד באחרונה ב"גנזים", נמצא המכתב הזה ששלח לה עמוס עוז ב-11.9.1998

"זה רק סיגנאל של ד"ש ממקום שכמעט כולו יער-בראשית, קצת ביראו אותו כדי לעשות מקום לעיר ולקמפוס, אבל רק קצת, איפה שאתה לא שומר על צעדיך אתה תועה ביער. ומן החלון שלנו רואים אגם וגשר של רכבת מעליו. ויש מידי שעה צפירה ורכבת קטנה כמו צעצוע, שני קרונות וקטר, עוברת מעליו: זאת רכבת שמובילה מן הקמפוס אל תחנת הרכבת האמתית… אנחנו רואים יער וכבר מצאנו בו יעלים, סנאים, ברווזים ואווזי בר באגם. והמוני צרצרים ברגע שיורד החושך. יפה כאן. וביום שני הקרוב אתחיל ללמד. כבר שלפתי את הניירות שלי מהתיק, ואני מגרד את העבודה שלי בציפורן של העט.

הידיעות בארץ מדכאות עד כדי כך שיש חשק להסב את הגב – אבל איך אפשר?"

עמוס עוז אל דורית זילברמן

עמוס עוז לדורית ומנחם זילברמן. הידיעות מהארץ מדכאות

 

שמחה רבה: חבילה הגיעה לחיל מרדכי טביב

אף כי באחד הראיונות שנערכו עמו אמר מרדכי טביב (1910-1979) "אינני סופר תימני", הוא מופיע בויקיפדיה כ"מראשוני הסופרים בני העדה התימנית בישראל". טביב, שנולד בראשון לציון לשושנה והרב טביב טביב, שעלו ארצה מתימן שנה קודם לכן, היטיב לתאר בספריו את חיי יוצאי תימן בישראל. ספריו "כעשב השדה", "דרך של עפר", "כערער בערבה" זכו לקהל קוראים רחב בזמנו. טפח אחר, פחות ידוע לרבים, נחשף באחד המכתבים שהתגלו השבוע ב"גנזים" – מכתב תודה ששלח לאנשי קבוצת גניגר סמוך לראש השנה תש"ג (ספטמבר 1942), כאשר שירת בצבא הבריטי. היה זה לאחר שקיבל מהם חבילת שי ששלחו מהארץ לחיילים בני הארץ שהתנדבו לצבא.

כמי שמאז נעוריו עבד בחקלאות ובבניין , ובעצמו הצטרף לקיבוץ נען ב-1938, התגאה טביב ברקע המקצועי שלו: אתם עובדי האדמה היקרים. גם אני עובד אדמה וותיק. מנוערי בן שתיים עשרה הייתי כשטורייתי התחילה לנבור בקרקע העברי".

מרדכי טביב לקבוצת גניגר

מרדכי טביב לקבוצת גניגר. ברכת אחים נאמנה

 

 

מה לבורלא ולמערכת הביוב של חיפה? – ותערוכת "גנזים נחשפים" בספריית הכנסת

לכבוד יום השפה העברית המצוין היום: מכתב שנשלח ליהודה בורלא ב-1955 ובו ביקשו את עזרתו במציאת מונחים מקצועיים בתחום הביוב והאינסטלציה. מתברר עוד שזו הייתה ראשית פעולתו של בורלא כיועץ באקדמיה. זה מה שנקרא להתחיל מלמטה.

התיעצות במונחי ביוב 001

האקדמיה ללשון העברית אל יהודה בורלא. הצלחה בעבודתו הראשונה – בביוב

ובאותה הזדמנות חגיגית – באירוע חגיגי שיתקיים היום בספריית הכנסת לציון יום השפה העברית, תיחנך גם התערוכה "גנזים נחשפים" של גנזים אגודת הסופרים ומוזיאון ארץ ישראל. התערוכה, שהוצגה במוזיאון ארץ ישראל, תוצג מעתה בספריית הכנסת. כבוד לגנזים.

הזמנה כנסת (1)

 

תערוכה בכנסת

תערוכת "גנזים נחשפים" בספריית הכנסת

לפברק מכתב למערכת הארץ

פייק ניוז, וגם פייק תגובות ומכתבים למערכת. לא פטנט חדש. עיון ביומנו של אהרון אמיר, מלפני 60 שנה, מלמד שהוא חשב על פברוק מכתב למערכת הארץ, כדי שיכתבו גם על קבוצות שוליים בחברה ובפוליטיקה כמו למשל, במקרה, על תנועת "הכנענים" שהוא היה ממייסדיה.
"לפברק מכתב למערכת הארץ שהואיל ובאחרונה מדפיס הוא מאמרים נתחניים על המפלגות והזרמים הפוליטיים בישראל, מן הראוי שיאיר את עיני קוראיו גם באשר לגורמים השוליים… כמו למשל "הכנענים" או "נטורי קרתא…"

אהרן אמיר יומן פברוק מכתב להארץ 001

מי היה "המאהב" של מנדלי מוכר ספרים?

תגלית כפולה: גם מכתב של שלום יעקב אברמוביץ' – הלא הוא מנדלי מוכר מוכר ספרים, בהיותו בן 32, וגם חשיפה מרעישה, לעת עתה: היה לו "מאהב". וכעת, במלאת החודש 100 שנה למותו, הגיע הזמן לחשוף אותו – באדיבותה של עובדת "גנזים" הוותיקה הילה צור שגלתה את המכתב המרעיש השבוע.

טוב, אז ככה, ככה בדיוק כתוב. אין על מה להתווכח. במכתב ששלח ש.י. אבראמאוויץ' ליעקב שלמה אלשונג (מי מכיר מי יודע? כנראה סוכן ספרים) מברדיצ'ב, 28, יולי 1868: "מאהבי היקר! עד כה לא יכולתי לכתוב אליך מפני רוב טרדותי ומפני אנחתי אשר כבדה עלי מיום בואי לביתי כי חותני הנכבד הוכה במכאוב על משכבו ויסבול יסורים וענויים קשים מאד. גם כעת לא אוכל להאריך ולהשתעשע עמך בדברי שלום בחפצי ורק בקצרה אכתוב לך ועמך יקירי הסליחה. עוד חזון למועד ואשוב לכתוב לך באריכות".

פתיחה לוהטת ביותר. ההמשך מבהיר את הדברים – לא בענייני מזמוטים אלא בענייני מזומנים עוסק המכתב, משלוח ספרים ותשלום עבורם. "הראה נא יקירי חסדך ושלח לי בעד הספרים שלקחת אצלי בקאממיסיאן [בקומיסיון] וגם תשתדל בטובך לגבות בעד הספרים שלקחת ממני בשביל חותנו של הרב מאצואן, כי כעת נחוץ לי כסף עד מאד".

גם בהמשך פזורות בנדיבות המלים "באהבה רבה", "מאהבינו היקרים" וכיוצא בהם. משמע, כך נהגו באותם ימים וכך תרגמו כנראה את לשון הנימוסין "ליבע". אבל מה, נעים לראות. דש מאהובינו העבריים מלפני 150 שנה

מנדלי מוכר ספרים

מנדלי מוכר ספרים. מאהבי פה, אהובי שם