הבלוג של מכון גנזים – אגודת הסופרים

סטטיסטיקה

  • 49,975 צפיות
Follow הבלוג של מכון גנזים – אגודת הסופרים on WordPress.com
Follow הבלוג של מכון גנזים – אגודת הסופרים on WordPress.com

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי הבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות במייל.

הצטרפות ל-153 עוקבים

הנה הבאתי לך הגדות וסיפורים – פרחים נובלים בדרך כלל

היום מלאו 100 שנה למותו של דוד פרישמן, סופר, משורר, עורך, מתרגם ומבקר ספרותי. לזכרו נעלה מהכספת שלנו במכון "גנזים – אגודת הסופרים" שכיית חמדה קטנה בכתב ידו. פרסום ראשון.

למעשה נשזרת דמות מופת נוספת במעשה זה, שנחשף עתה לראשונה – הגננת חסיה פיינסוד. לקראת עלותה לארץ ישראל, תרגם לבקשתה דוד פרישמן את אגדות אנדרסן לעברית, כדי שיהיה מה לקרוא באוזני הילדים בגנים שתכננה להקים בארץ ישראל (בין היתר, הקימה את גן הילדים העברי המודרני הראשון מחוץ לחומות העיר העתיקה בירושלים).

דוד פרישמן, שביקר כמה פעמים בארץ ישראל, היה ב-1912 על סיפונה של ספינה מפורט סעיד ליפו – יתכן באותה ספינה שבה עלתה העלמה חסיה פיינסויד לארץ ישראל. על הסיפון המיטלטל הוא כתב לה הקדשה נלבבת על "הגדות וסיפורים" של אנדרסן בתרגומו. וכך כתב: לא פרחים ולא שושנים / לך אצרור ואבא בצרור / כי הם הן יבולו בטרם / עוד יאור בבוקר האור. // לא קונפקט ולא שוקולדה / לך אקנה ואתן בצרור; / הן אלה יאכלו במהרה / ולא ישאר מהמה אף פרור. // אנכי צרור עלי לך אבא, / שאולי יעמדו לדור, / ונתתים על ידך – והיתה / גם נפשי צרורה בצרור".

לא נדע אם הייתה זו רק מחוות נימוסים של פרישמן בן ה-53 לעלמה חסיה בת ב-23. אם היו שם רחשי לב אחרים, נכונה לפרישמן אכזבה: את לבה נתנה בעבור כשנתיים לאחר, עת נישאה ב-1914 לארכיאולוג אליעזר ליפא סוקניק. בני הזוג היו הוריהם שלהארכיאולוג, הרמטכ"ל והפוליטיקאי יגאל ידין, השחקן יוסי ידין ומתיתיהו סוקניק טייס חיל האוויר שנפל במלחמת העצמאות.

דוד פרישמן לעלמה חסיה פיינסוד. גם נפשי צרור בצרור (גנזים)

אורי אורלב – לכתוב על השואה בעיני ילד

אתמול הלך לעולמו, בגיל 91, הסופר והמתרגם ניצול השואה אורי אורלב. אורלב, יליד ורשה, נודע בספריו על ילדותו בתקופת השואה ובהם "האי ברחוב הציפורים" ו"רוץ ילד, רוץ". ספריו תורגמו לשפות רבות.

אורלב סיפר כי רק כסופר-אמן הכותב מתוך ריחוק מהדמויות, הצליח לתאר את הדברים הקשים שחווה בילדותו. הוא הוסיף כי הוא מסוגל להסתכל על השואה בעיני ילד בלבד, וכל ראייה אחרת מסוכנת עבורו.

נביא לזכרו, מתוך ארכיונו שבמכון גנזים – אגודת הסופרים, שני דפים מתוך ספרו האוטוביוגרפי "חיילי עופרת", על חייו כילד בתקופת השואה, .

יהי זכרו ברוך.

אורי אורלב, מתוך כתב היד של חיילי עופרת (גנזים)

הרב הראשי עושה כבוד לצמחי הארץ

מכתב מעניין התגלה במכון "גנזים – אגודת הסופרים" – גם מבחינת הכותב, גם בשל המכותב וגם בנושא: התעניינותו הרבה של הרב הראשי של ארץ ישראל בצמחי הארץ.

הכותב הוא הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, הרב הראשי האשכנזי לארץ ישראל משנת 1936 – אביו של חיים הרצוג נשיאה השישי של מדינת ישראל, וסבו של נשיא מדינת ישראל היום יצחק הרצוג. במכתב, מ-1943, בירך את הבוטנאי וחוקר צמחיית ארץ ישראל אפרים הראובני, לאחר ששמע כי הקרן הקיימת לארץ ישראל עתידה לתת לו חלקת אדמה בקרבת מעלה החמישה להגשמת חזונו להקמת גן הנביאים וחז"ל.

"דבר גדול וחביב וחשוב הוא זה מבחינת האור אשר יופץ ע"י כך על כמה עניינים בכתבי הקודש ובדברי רבותינו ז"ל בקשר עם צמחי הארץ הטעונים ביאור, הארה והבהרה, וגם חיבה יתירה נודעת למפעל זה מבחינת חקר הצמחים של ארצנו הקדושה, שהוא בכל חבת ארץ ישראל המושרשת בעמק נשמתנו", כתב הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג. בסופו של דבר, השמחה הייתה מוקדמת מדיי: חזונם של אפרים הראובני וחנה אשתו התגשם רק ב-1965 עם תחילת הקמת "נאות קדומים" על ידי בנם נגה הראובני.

כל הבנות יתחתנו, רק זאת לא

"בילדותי שמעתי מפי אמי ז"ל: כל הבנות יתחתנו. רק זאת לא!" כך מספרת ביומנה שושנה שבבו ילידת זכרון-יעקב, בת למשפחה ספרדית מצפת, שהיום מלאו 30 שנה לפטירתה. לזכרה נבקר בארכיונה השמור במכון "גנזים – אגודת הסופרים".

הסופרת המיוחדת הזו הקדימה את זמנה בשנות דור ואף יותר, בכתיבתה הנועזת על מעמדה של האישה המזרחית ועל הטרדות מיניות שעברה. כתיבה שעוררה עליה את הביקורת הנוקבת של "הממסד הספרות" בזמנה, אך הקנתה לה את אהבת הקוראים. ספריה "מריה" (1932) ו"אהבה בצפת" (1942) היו רבי מכר כאשר יצאו לאור. רק שנים אחרי מותה, ב-4 ביולי 1992, זכתה שוב להכרה ולפרסום כפורצת דרך וכסופרת מקורית ואמיצה.

נבואת אמה לא התגשמה. בבגרותה רבו המחזרים אחריה, אך היא דחתה אותם. אולי ידעה בלבה כי תצטרך להקריב לשם כך את אהבתה הגדולה – הכתיבה. לאחר שהתחתנה, בגיל 32, חדלה מלכתוב. טרדות החיים ועול המשפחה, תפסו את מקום היצירה.

שושנה שבבו בצעירותה והדף הראשון ביומנה (גנזים)

120 שנה להולדתה של אנדה עמיר-פינקרפלד

בימים אלה מלאו 120 שנה להולדתה של אחת מסופרות וממשוררות הילדים האהובות והמוכרות, שעד היום אפשר לשמוע את שיריה בוקעים ועולים מגני ילדים ברחבי הארץ. אנדה עמיר-פינקרפלד (ילידת 26 ביוני 1902 בז'שוב שבגליציה) החלה את דרכה בכתיבה בשפה הפולנית. רק בעידודו של אורי צבי גרינברג החלה לכתוב גם בעברית. איזה מזל. קשה להאמין שילדינו היו שרים בפולנית את "תרנגול אני".

בין שיריה המפורסמים: כושי כלב קט (שכמובן, פוליטיקלי קורקט, לא ישירו אותו היום בפומבי), האנקור, תרנגול אני, הקיפוד, שיר הרועה ואניית הזהב. הצצה בארכיונה שבמכון גנזים – אגודת הסופרים, מגלה פן נוסף ביצירתה: שירי אהבה וערגה רומנטיים למבוגרים. והנה, שירים אלה ואחרים נשכחו – ושירי הילדים המקסימים ממשיכים לשמח הורים וילדים עד היום. למי שצריך עוד הוכחה לכוחם של ילדים ולכוחה של פשטות ותמימות.

לכבוד יום הולדתה, נעלה מהמרתף של גנזים את כתב היד של "כמעט כאגדה":

שושנה צהובה ליום הולדתה של זלדה

היום מלאו 108 שנה להולדתה של זלדה שניאורסון-מישקובסקי (20 ביוני 1914), מהגדולות והאהובות שבמשוררות שלנו. שיריה השואפים ליופי ולנשגב, כבשו בסערה את לבבות אוהבי השירה, צעירים ומבוגרים, בפשטותם וביופיים הנדיר.

גם אנחנו, אנשי מכון גנזים – אגודת הסופרים, המורגלים בארכיוניהם של גדולי הספרות העברית מברנר, טשרניחובסקי ועד אסתר ראב, לאה גולדברג ורבים אחרים – מתפעמים כל פעם מחדש כאשר אנו מציצים בארכיונה השמור אצלנו. אי אפשר שלא להתפעל מהיופי והקסם שהעלתה המשוררת הצנועה הזו על דפי-מחברת פשוטים, בכתב ידה הילדותי.

בימים אלה מוצגת במשרד התרבות והספורט תערוכה ובה כתבי יד של שירי זלדה, מאוצרות מכון גנזים – אגודת הסופרים.

לכבוד יום הולדתה – נעלה קטע בכתב ידה, כנראה טיוטה שבדרך, של השיר הנפלא "השושנה הצהובה":

הַשּׁוֹשַׁנָּה הַצְּהֻבָּה / הֵבִיאָה לְחַדְרִי / אַרְגָּזִים חֲתוּמִים / מְלֵאִים מוֹר / נְשִׁיקוֹת וְשִׁירִים. // * // הַשּׁוֹשַׁנָּה הַשּׁוֹבָבָה / שָׂמָה עַל רֹאשִׁי / זֶה הַלֵּאֶה / זֶה הָאָפוֹר / אֶת כִּתְרָהּ הַטָּהוֹר / אֶת כִּתְרָהּ הַבּוֹעֵר. // * הַשּׁוֹשַׁנָּה הָרַכָּה / לְחֲצָה אֶל נַפְשִׁי מִפַּחַד הַכִּלָּיוֹן

זלדה. כתב יד של "השושנה הצהובה". למטה: תערוכת כתבי יד של שירי זלדה מאוצרות גנזים – אגודת הסופרים, במשרד התרבות והספורט

עם פטירתו של א. ב. יהושע

עם פטירתו היום בגיל 85 של הסופר, המסאי והמחזאי, א. ב. יהושע – ירדנו לגנזך של מכון גנזים- אגודת הסופרים. את ספריו הרי אין צורך להציג – אך עשרות מכתבים ששלח במשך השנים לסופרים, משוררים ואנשי רוח יכולים להעיד על חינו ואופיו המיוחד.

מן המכתבים עולה דמות, שאין רבות כמוה בין הסופרים המפורסמים – אדם יפה בכל מובן, נוח לבריות, סופר המעודד יוצרים אחרים, ויודע להוקיר גם כאלה שדיעותיו הפוליטיות שונות משלו. דוגמא נאה לכך היא המכתב ששלח לע. הלל, לאחר פרסום "מולכו" (הספריה החדשה, 1987).

"לע. הלל שלום רב, כל-כך יפה מצדך שטרחת וכתבת לי על מולכו. בשבילי זאת שמחה מיוחדת לקבל מכתב כזה מאחד האנשים האצילים באמת בארץ הזאת. (אצילות שאפילו קורנת על דעותיך הפוליטיות השונות משלי כל כך".

יהי זכרו ברוך.

א. ב. יהושע לע. הלל. שמחה מיוחדת לקבל מכתב כזה (גנזים)

היו זמנים: אורי זוהר רוצה לעבוד עם פליני

עם הידיעה על פטירתו של אורי זוהר, אנו מעלים מארכיונו הגדול של ידידו דן בן אמוץ ב"גנזים אגודת הסופרים", מכתב ששלח לו אורי זוהר ב-14.5.65. מן המכתב המעיד על דמיונו, תעוזתו וגם על ליצנותו – עולה תכנית גרנדיוזית: להיות עוזר במאי של פליני.

אורי זוהר שיגר את המכתב מפסטיבל הסרטים בקאן, שאליו הגיע לרגל הקרנת סרט שביים – הוא לא מציין את שמו, אך על פי השנה נראה שמדובר ב"חור בלבנה" שכתב עמוס קינן. הסרט זכה לשבחים, מספר אורי זוהר, אך הודה שהוא עצמו רואה בסרט כישלון.

אך הנסיעה לא הייתה לחינם. נראה כי סביבת הכוכבים והמזלות בפסטיבל בקאן, הביאה אותו להכרה חשובה: הוא רוצה לעלות כיתה. לכן כתב לדן בן אמוץ שכנראה היה אמור להגיע לרומא באותו זמן.  "הגעתי להחלטה מכרעת. אני רוצה לעבוד עם גורפינקל במחיצתו של פליני: דוד בתור עוזר צלם ואני בתור עוזר במאי. לא איכפת לי להקדיש למטרה זו כסף ככל שיידרש וחצי שנה עד שנה מחיי. נדמה לי שזה הדבר החשוב ביותר והנכון ביותר שעלינו לעשות. המצע קצר מכדי שאפשר יהיה להסביר את כל המניעים להחלטה, חוץ מזה – את הסיבות העיקריות אתה בעצמך יודע ומבין. אני מבקשך בזאת מאוד מאוד אם תראה את פליני ברחוב עצור אותו, וסדר לי את העניין. אולם גם אם לא תראה אותו, אנא הפעל את מוחך הזערורי וחשוב איך אפשר להיפגש אתו".

יהי זכרו ברוך.

אורי זוהר לדן בן אמוץ. סדר לי פגישה עם פליני (גנזים – אגודת הסופרים)

סימפוניה ירושלמית

לרגל יום ירושלים נעלה מכתב של מי שעל מצבתו חקוק מתוך אחד משיריו "עבד העיר הזאת" – המשורר, הסופר והמסאי יצחק שלו, אביו של הסופר מאיר שלו. נולד בטבריה ב-1918 ובגיל שלוש עבר עם משפחתו לירושלים. נודע כאוהב התנ"ך והעיר ירושלים שלה הקדיש רבים משיריו.

בארכיון "גנזים – אגודת הסופרים" מצאנו מכתב ששלח ב-1958 לעורך יונה דוד, ובה כתב: "השיר הנבחר בעיני הוא 'סימפוניה ירושלמית' (נמצא ב'אוחזת ענף שקד'). זהו שירה של הגדולה והאומללה שבאהבותי. שיר האהבה והגעגועים לעיר ולילדות שלא אראן עוד כפי כפי שראיתין פעם. נדמה לי שבשיר זה הצלחתי להטמיע את ישותי בישותה של ירושלים במדה שלא הגעתי אליה בשירים אחרים".

ובהמשך נעלה קטע מהשיר היפה "סימפוניה ירושלמית" של יצחק שלו כפי שמופיע בספרו "אוחזת ענף שקד".

קולה האחר של יהודית הנדל

היום מלאו שמונה שנים למותה של יהודית הנדל (23 במאי 2014) – אחת היוצרות המיוחדות שהיו לנו. כבר בתחילת דרכה עם פרסום סיפורה "בכבות האורות" בכתב העת "מבפנים" לפני 80 שנה, שמו לב הקוראים לקולה השונה ולגיבורים השונים מכל מה שנכתב באותן שנים על ידי בני דור הפלמ"ח.

מאז פרסום "רחוב המדרגות" ב-1955 (עם עובד), התבלטה יהודית הנדל כסופרת בעלת קול נשי בולט וייחודי בספרות העברית שלאחר מלחמת העצמאות. ארכיונה העשיר שב"גנזים – אגודת הסופרים" משקף את דרך יצירתה, והטיוטות שהשאירה מציגות היטב את ההיסוסים וחבלי היצירה שחוותה.

נעלה לזכרה אחד מדפי הטיוטה, ראשי פרקים, שהכינה לעצמה לקראת כתיבת ספרה "הר הטועים" (הקיבוץ המאוחד / סימן קריאה, 1991).

יהודית הנדל. טיוטה לקראת "הר הטועים" (גנזים)