מכון גנזים ע"ש אשר ברש

סטטיסטיקה

  • 20,301 צפיות
Follow מכון גנזים ע"ש אשר ברש on WordPress.com
Follow מכון גנזים ע"ש אשר ברש on WordPress.com

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי הבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות במייל.

הצטרפו אל 143 שכבר עוקבים אחריו

מכל עבר הציצו נרות חנוכה

אורלנד כריכה

מחברת החיבורים של יעקב אורלנד

כך נראה העמוד הראשון של מחברת השירים של יעקב אורלנד הצעיר – ואחד מעמודיה הראשונים, סיפור-זכרון מילדותו על ליל חנוכה. את המחברת גלתה המתנדבת מלכה עמיר המסדרת מחדש את ארכיונו של אורלנד ב"גנזים", והשמחה רבה – שי לחנוכה.

יעקב אורלנד- חנוכה1

יעקב אורלנד חנוכה 2jpg

חלום בהקיץ בליל חנוכה של אורלנד הילד

ועוד הצצה במחברת היפה – שירו המפורסם של יעקב אורלנד – "אנחנו שרים לך מולדת ואמא".

אנחנו שרים לך מולדת

אנחנו שרים לך מולדת ואמא. ממחברת השירים של יעקב אורלנד

אנחנו שרים לך2

מודעות פרסומת

בוריס שץ לרב קוק: אל תסגרו את בצלאל

90 שנה חלפו מאז שיגר בוריס שץ מייסד בצלאל בירושלים מכתב בהול אל הרב יצחק הכהן קוק, בעקבות התקפה בעיתונות כנגד בצלאל המחלל שם שמיים וקריאה לסוגרו. "כבוד מעלת ראש רבני ארץ ישראל", פתח בוריס שץ את מכתבו מה-23.11.1927, "זה עתה שבתי לירושלים ומצאתי את מכתב כבוד מעלת הרב יחד עם העיתון שבו נדפס אותו מכתב. לצערי לא הסתפק מעלתו במכתב אלי, אלא הוציאו גם לרשות הרבים. אני לכן לנחוץ לפרסם גם מכתבי זה בעיתון". לא התחדש דבר – גם הנושא, גם האמצעים: התקשורת ומאבקי דתיים חילוניים.

250px-Boris_schatz_-_001

בוריס שץ. אנכי בתור פסל קידשתי את השם באמנותי

לאחר שהעלה הרב קוק טענות על חילולי שבת, הליכותיהם של אנשי בצלאל ונגד עשיית פסלים, ענה לו בוריס שץ. אין חילול שבת בבצלאל, איננו יכולים לפקח על הליכות חייהם של תלמידינו כאשר הם יוצאים משערי המוסד והעיקר, העיקר, לגבי האמנות. "שאנחנו עושים 'פסלים של צורת אדם באופן האסור על פי דת תורתנו הקדושה' – מובן שאסור לי לפסוק הלכה בפני הרב, אבל בתור יהודי בן זמננו איני מוצא שום חטא בפעולת בצלאל. אין אנחנו עושים פסל ומסכה אשר עליהם כתבה תורה 'לא תשתחווה להם ולא תעבדם'… לא לשם כך באתי לארץ ישראל ולא לשם כך יסדתי את בצלאל בכדי שאנו נעשה פסלים לגויים. עוסקים אנחנו במלאת מחשבת בעבודת האמנות הקדושה, מראים אנחנו את יפי עולמו של הקב"ה, את יפי ארץ ישראל, את עברנו הגדול ואת גדולתנו. אנחנו היהודים הראשונים שציירו תמונות לתנ"ך ולאגדה העברית, דבר הנותן כבוד לעם ישראל".

מכתב תשובה של בצלאל שץ לרב קוק

בוריס שץ אל הרב קוק. אנחנו מראים את יפי עולמנו של הקב"ה (ארכיון גנזים אגודת הסופרים)

 

דוד בן גוריון: לא קורא ספרים, אבל…

כתב אביגדור המאירי ספר חדש, "סודו של סוקרטס", ושלח אותו לעיונו של דוד בן גוריון. שלח -ולא ידע עם מי הוא מסתבך. לא התמהמה ראש הממשלה וענה להמאירי: אני לא קורא ספרות יפה – אין לי עניין או סבלנות לכך, אבל בענייני היסטוריה ולשון, שבהם אני מבין, הרשה לי לתקן לך.

וכך כתב בן גוריון במכתב מה-2.1.1954 :

"אישי הסופר,

חלקת לי כבוד רב במנותך אותי לשופט על יצירתך החדשה "סודו של סוקרטס". לצערי ולבושתי איני ראוי לכבוד זה. אגלה לך סוד לא נעים בשבילי: זה עשרות שנים לא קראתי סיפור. לפעמים אני שומע או קורא ברשימות ביקורתיות על סיפור חדש בעל חשיבות רבה – בלשוננו או בלועז, ואני מנסה לקרוא – ואין לי הסבלנות (או העניין) לכך. וודאי שאיני "מבין" בעניינים כאלה ולכן לא אוכל לקחת על עצמי – ואני מצטער ומתנצל על כך – התפקיד שהטלת עלי.

תרשה לי רק להעיר הערה אחת או שתיים לא ספרותית. בשנת 412 היה אפלטון רק נער בן 15, ואין זה מתקבל על הדעת שהשתתף בשיחה שבה מתחיל הסיפור. גם נדמה לי שהכתיב של השמות היווניים שאתה נקטת בו לפי הנוהג הגרמני אינו נכון. האל הראשי היווני היה שמו זווס, ולא צאוס. סוף סוף הוא היה אל יווני ולא גרמני… ידעתי שלא ציפית לזאת, אבל גם בר-נש בשדה-בוקר יכול לתת רק מה שיש לו. בתודה רבה לך על ברכתך בשם פולה ובשמי… בברכת חברים, ד. בן גוריון

תסלח לי שאני כותב בעיפרון – זה כלי הכתיבה היחיד שלי פה".

בן גוריון להמאירי 1

בן גוריון לאביגדור המאירי. זה עשרות שנים לא קראתי סיפור

מכתב בן גוריון להמאירי (2)

בן גוריון להמאירי. זווס הוא אל יווני, לא גרמני

מוסיפה פרופ' נורית גוברין:

"אכן, בן גוריון לא העריך את הספרות העברית ולא הכיר בחשיבותה. לא פעם העליב את הסופרים במכתבים כגון זה ששלח לאביגדור המאירי, למשה שמיר ולאחרים וכן בכך שלא הסכים להגיע לוועידת אגודת הסופרים. התפתח ויכוח, במרוצת 1960 בין דוד בן גוריון לבין הסופרים, ביניהם: משה שמיר; ישראל כהן (אבי); ב. י. מיכלי; ש. שלום ואחרים, על חשיבותה של הספרות העברית שקדמה למדינת ישראל, הכינה ואיפשרה אותה.

פרטים על וויכוח זה אפשר לקרוא במחקרי: "בין הסופר לשׂררה: הוויכוח בין הסופרים לבין דוד בן-גוריון", שכונס בכרך א' של ספרי: 'קריאת הדורות – ספרות עברית במעגליה', הוצאת גוונים ואוניברסיטת תל אביב, תשס"ב/2002, עמ' 48 – 62."

עם מותה של רות בונדי – "קצת היה לי קשה להתייחס אליך כאל 'אובייקט'"

רות בונדי שהלכה אתמול לעולמה בגיל 94 הייתה מוכרת במשך שנות פעילותה הרבות לא רק כסופרת וכעיתונאית מוכשרת אלא גם (ואולי בעיקר) כמתרגמת שהביאה לקורא הישראלי בדרכה הנפלאה את התרבות הצ'כית העשירה – אותה תרבות שממנה יצאה כאוד מוצל מאש כניצולת שואה. שמעת את השם "רות בונדי" וכבר עלה על פניך חיוך צ'כי לבבי ובאוויר נישא ניחוח של קנקן בירה מאחד מבתי הבירה של פראג. די אם אציין כמה מהסופרים שתרגמה לעברית, רשימה חלקית: יארוסלב האשק ("החייל האמיץ שוויק" שאותו תרגמה ביחד עם חיים איזאק), קארל צ'אפק, מילן קונדרה ובוהומיל הראבל הנפלא.

רות בונדי

רות בונדי

גם במכתביה, שכמה מהם מצויים ב"גנזים", ניכרת האנושיות והחביבות הצ'כית שלה. כזהו הוא למשל מכתב תודה ששלחה לשמשון מלצר, בתודה על ספר ששלח אליך: "היום אני נוסעת לירושלים … ואקח לי צידה לדרך [את ספרך] הרי יש לי תחושת של קירבה לכל נוף נעוריך… אני מודה לך, שמחה לשי – אבל הספר הבא שלי, אם/כאשר יצא  – לא בשבילך. זהו יהיה ספר בישול. אחרי זה אולי, משהו פחות גשמי. כל טוב, בתודה רות".

במכתב ששלחה ללאה גולדברג, בזמן שעבדה במערכת "דבר", צירפה את נוסח הכתבה שכתבה עליה, וביקשה: "כרגע גמרתי את הכתבה ואני ממהר למסור אותה לדפוס, כדי שההגהה תגיע אליך בזמן ותוכלי לשלוח אותה בחזרה בזמן. אם יש דברים שאינם לפי רוחך, ובעיקר שאינם נכונים, אנא תתקני ללא רחמים, ידידותך חשובה לי מתריסה כתבות. ואם את רוצה להוסיף משהו, תעשי זאת, מה כבר אפשר להספיק תוך שעתיים של שיחה?… בזמן הכתיבה הרגשתי קירבה אליך (אני מקווה שלא תכעסי על כך), וקצת היה לי קשה להתייחס אליך כאל "אובייקט".

רות בונדי ללאה גולדברג

רות בונדי ללאה גולדברג. תקני ללא רחמים

 

 

זה לא כומר רוסי – זה רבינדרנט טאגור!

בשבוע שעבר הגיעה לישראל משלחת של סופרים הודים כאורחי משרד החוץ ואגודת הסופרים. ביום חמישי הגיעו לביקור ב"גנזים", ובסיור שערכה להם הילה צור עובדת הארכיון הוותיקה – היא הכינה להם הפתעה: חתימתו של רבינדרנט טאגור (1861-1941) המשורר, הפילוסוף והפטריוט ההודי חתן פרס נובל.

החתימה מתנוססת בשולי מכתב של שאול טשרניחובסקי שמתאר פגישה מפתיעה עם המשורר ההודי שהלך להצגה "הלילה ה-12" של הבימה בברלין ב-1930. לאחר ההצגה תיאר טשרניחובסקי את המפגש המרתק: "בתוך הקהל הגדול שמלא את האולם נתקלתי בכומר רוסי קטן, טיפוסי לפרובינציה, בעל פנים של חן, עדינים… כאילו מתמונתו של הולביין. חסר רק צלב-החזה. סברתי הזקן היפה מכסה עליו. שאלתי: מה לכומר בהצגת הבימה?

איפה ראיתי כומר? הלא זהו רובינדראנאת טאגור… נתנו לי מקום על ידו והתחילה שיחה בינינו".

בשיחה זו התברר לטשרניחובסקי, בין היתר, שיש לומר "טאגור" ולא "טאגורי". עוד דיברו על תערוכה של תמונות טאגור שהתקיימה אותה עת בברלין. "אני לא מוצא בתמונות שום דבר יוצא מן הכלל, אמר לי טאגור, אבל תלמידי…"

טשרניחובסקי התנהג כמו כל מעריץ מצוי ולסיום ביקש ואף קיבל חתימה של טאגור.

ומי שלא ראה את חברי המשלחת ההודית עטים על המכתב ועל החתימה הזו, לא ראה עדת סופרים נלהבים מימיו.

מפגש טאגור וטשרניחובסקי

טשרניחובסקי על טאגור. כאילו מתמונה של הולביין

טאגור וטשרניחובסקי 2

טשרניחובסקי על טאגור

חתימה של טאגור

חתימתו של רבינדראנת טאגור שניתנה למעריץ טשרניחובסקי

טאגור וטשרניחובסקי

טאגור וטשרניחובסקי בהצגת הבימה בברלין. ציור שהופיע בעיתונות

ביקור סופרים הודים

משלחת הסופרים ההודים ב"גנזים"

"ועיניך קטיפה כפורשות עלי שמיכה" – הלכה לעולמה המשוררת פועה שלו תורן

פועה שלו תורן

פועה שלו תורן (2017-1930)

השבוע הלכה לעולמה המשוררת, המתרגמת והמאיירת פועה שלו תורן. שלו תורן, ילידת ירושלים 1930, נודעה בהופעתה המיוחדת (נבחרה למיס ירושלים 1954 ואף השתתפה בתחרות מלכת היופי של ישראל). שיריה ומכתביה, שרבים מהם שמורים ב"גנזים", יוצאים דופן בין שאר כתבי היד בארכיון גם בזכות יופיים הקליגרפי.

פועה שלו תורן

מכתב למרדכי עובדיה

פועה שלו תורן ידך

פועה שלו תורן. ידך

אתה הרשית לפינטו לחרבן באמצע העבודה?

השאלה הדרמטית הזו, שוות ערך כמעט ל"להיות או להיות" (ובמקרה הזה – לצאת לשירותים או לעשות במכנסיים), לא נשאלה בתוכנית סאטירית בערוץ 10 (בהרצה) היום, אלא לפני 65 שנה במחזה "סערה בים" של יהושע בר יוסף, שהחודש מלאו 25 שנה לפטירתו.

עשרות שנים לפני שהתקשורת בישראל גילתה שתפקידה הוא למתוח ביקורת גם על הצבא המקודש, עשה זאת בר יוסף כאשר שב מהפלגה של ספינות קרב של חיל הים לארה"ב ב-1951. עשה – וחטף. הוא עצמו התלווה לאחת הספינות ככתב צבאי של  "במחנה" בהמשך לפעילותו ככתב צבאי במלחמת העצמאות. בר יוסף, שנדהם למראה היחס המשפיל של הקצינים לחיילים הפשוטים, פנה במכתב לדוד בן גוריון, ואף כתב מחזה על כך שעמד להיות מוצג בתאטרון הקאמרי. הצנזורה פסלה את העלאת המחזה, כפי שחשף פרופ' רפי מן במאמרו שפורסם בכתב העת קתדרא, בנימוק שהוא יחבל במאמץ המלחמתי של המדינה. בר יוסף לא נואש, העתיק את עלילת המחזה לדרום אמריקה ואף שינה בכתב ידו את שמות אנשי הצוות – רב סרן הררי נהיה לקפיטן ז'ואו דה-למנש, סרן גלעדי זכה לשם גונבצ'יו מאגאלהס וכן הלאה. אולם החבר'ה בצנזורה לא פראיירים – גם נוסח זה נפסל.

יהושע בר יוסף רודריגו פרננז 001

ככה מנסים להערים על הצנזורה. סערה בים בנוסח דרום אמריקאי

והנה כמה מן הפנינים שהעלו את חמתו של הצנזור – ונראה לי שגם היום לא היו עוברים על זה בשקט. "את מי תאמן – את הזונות האלה? להכות – אסור. לתת בעיטה טובה – לא יפה. אתה צריך לעשות תחבולות שלמות עד שמותר לך להוציא למישהו את השיניים, וגם אז אתה צריך להוכיח שהוא התנגד בכוח… בחיי, זה גן ילדים ולא אנייה", מתלונן הרב סמל של האנייה.

ואם כבר בזונות עסקינן – הרי דו שיח בין רב החובל לרופא האנייה: לקפטן ברור שהחיילים החולים המגיעים למרפאה הם "ארטיסטים" ומה שמגיע להם זה השלכה לצינוק של האנייה. מצד שני, הוא בעד זה שכאשר מגיעים לעיר נמל בדרך, יש לעודד אותם ללכת לזונות  – להוציא להם את הרומנטיקה מהראש וכדי שיעבדו טוב על הסיפון. ואם יחטפו מחלת מין? לא נורא, בשביל זה הוא הורה לרופא להצטייד במנה מספיקה של זריקות פנצילין.

יהושע בר יוסף סערה בים 2 001"סערה בים" של יהושע בר יוסף. "ימאי טוב צריך לבקר בבתים כאלה"