הבלוג של מכון גנזים – אגודת הסופרים

סטטיסטיקה

  • 48,914 צפיות
Follow הבלוג של מכון גנזים – אגודת הסופרים on WordPress.com
Follow הבלוג של מכון גנזים – אגודת הסופרים on WordPress.com

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי הבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות במייל.

הצטרפות ל-151 עוקבים

שושנה צהובה ליום הולדתה של זלדה

היום מלאו 108 שנה להולדתה של זלדה שניאורסון-מישקובסקי (20 ביוני 1914), מהגדולות והאהובות שבמשוררות שלנו. שיריה השואפים ליופי ולנשגב, כבשו בסערה את לבבות אוהבי השירה, צעירים ומבוגרים, בפשטותם וביופיים הנדיר.

גם אנחנו, אנשי מכון גנזים – אגודת הסופרים, המורגלים בארכיוניהם של גדולי הספרות העברית מברנר, טשרניחובסקי ועד אסתר ראב, לאה גולדברג ורבים אחרים – מתפעמים כל פעם מחדש כאשר אנו מציצים בארכיונה השמור אצלנו. אי אפשר שלא להתפעל מהיופי והקסם שהעלתה המשוררת הצנועה הזו על דפי-מחברת פשוטים, בכתב ידה הילדותי.

בימים אלה מוצגת במשרד התרבות והספורט תערוכה ובה כתבי יד של שירי זלדה, מאוצרות מכון גנזים – אגודת הסופרים.

לכבוד יום הולדתה – נעלה קטע בכתב ידה, כנראה טיוטה שבדרך, של השיר הנפלא "השושנה הצהובה":

הַשּׁוֹשַׁנָּה הַצְּהֻבָּה / הֵבִיאָה לְחַדְרִי / אַרְגָּזִים חֲתוּמִים / מְלֵאִים מוֹר / נְשִׁיקוֹת וְשִׁירִים. // * // הַשּׁוֹשַׁנָּה הַשּׁוֹבָבָה / שָׂמָה עַל רֹאשִׁי / זֶה הַלֵּאֶה / זֶה הָאָפוֹר / אֶת כִּתְרָהּ הַטָּהוֹר / אֶת כִּתְרָהּ הַבּוֹעֵר. // * הַשּׁוֹשַׁנָּה הָרַכָּה / לְחֲצָה אֶל נַפְשִׁי מִפַּחַד הַכִּלָּיוֹן

זלדה. כתב יד של "השושנה הצהובה". למטה: תערוכת כתבי יד של שירי זלדה מאוצרות גנזים – אגודת הסופרים, במשרד התרבות והספורט

עם פטירתו של א. ב. יהושע

עם פטירתו היום בגיל 85 של הסופר, המסאי והמחזאי, א. ב. יהושע – ירדנו לגנזך של מכון גנזים- אגודת הסופרים. את ספריו הרי אין צורך להציג – אך עשרות מכתבים ששלח במשך השנים לסופרים, משוררים ואנשי רוח יכולים להעיד על חינו ואופיו המיוחד.

מן המכתבים עולה דמות, שאין רבות כמוה בין הסופרים המפורסמים – אדם יפה בכל מובן, נוח לבריות, סופר המעודד יוצרים אחרים, ויודע להוקיר גם כאלה שדיעותיו הפוליטיות שונות משלו. דוגמא נאה לכך היא המכתב ששלח לע. הלל, לאחר פרסום "מולכו" (הספריה החדשה, 1987).

"לע. הלל שלום רב, כל-כך יפה מצדך שטרחת וכתבת לי על מולכו. בשבילי זאת שמחה מיוחדת לקבל מכתב כזה מאחד האנשים האצילים באמת בארץ הזאת. (אצילות שאפילו קורנת על דעותיך הפוליטיות השונות משלי כל כך".

יהי זכרו ברוך.

א. ב. יהושע לע. הלל. שמחה מיוחדת לקבל מכתב כזה (גנזים)

היו זמנים: אורי זוהר רוצה לעבוד עם פליני

עם הידיעה על פטירתו של אורי זוהר, אנו מעלים מארכיונו הגדול של ידידו דן בן אמוץ ב"גנזים אגודת הסופרים", מכתב ששלח לו אורי זוהר ב-14.5.65. מן המכתב המעיד על דמיונו, תעוזתו וגם על ליצנותו – עולה תכנית גרנדיוזית: להיות עוזר במאי של פליני.

אורי זוהר שיגר את המכתב מפסטיבל הסרטים בקאן, שאליו הגיע לרגל הקרנת סרט שביים – הוא לא מציין את שמו, אך על פי השנה נראה שמדובר ב"חור בלבנה" שכתב עמוס קינן. הסרט זכה לשבחים, מספר אורי זוהר, אך הודה שהוא עצמו רואה בסרט כישלון.

אך הנסיעה לא הייתה לחינם. נראה כי סביבת הכוכבים והמזלות בפסטיבל בקאן, הביאה אותו להכרה חשובה: הוא רוצה לעלות כיתה. לכן כתב לדן בן אמוץ שכנראה היה אמור להגיע לרומא באותו זמן.  "הגעתי להחלטה מכרעת. אני רוצה לעבוד עם גורפינקל במחיצתו של פליני: דוד בתור עוזר צלם ואני בתור עוזר במאי. לא איכפת לי להקדיש למטרה זו כסף ככל שיידרש וחצי שנה עד שנה מחיי. נדמה לי שזה הדבר החשוב ביותר והנכון ביותר שעלינו לעשות. המצע קצר מכדי שאפשר יהיה להסביר את כל המניעים להחלטה, חוץ מזה – את הסיבות העיקריות אתה בעצמך יודע ומבין. אני מבקשך בזאת מאוד מאוד אם תראה את פליני ברחוב עצור אותו, וסדר לי את העניין. אולם גם אם לא תראה אותו, אנא הפעל את מוחך הזערורי וחשוב איך אפשר להיפגש אתו".

יהי זכרו ברוך.

אורי זוהר לדן בן אמוץ. סדר לי פגישה עם פליני (גנזים – אגודת הסופרים)

סימפוניה ירושלמית

לרגל יום ירושלים נעלה מכתב של מי שעל מצבתו חקוק מתוך אחד משיריו "עבד העיר הזאת" – המשורר, הסופר והמסאי יצחק שלו, אביו של הסופר מאיר שלו. נולד בטבריה ב-1918 ובגיל שלוש עבר עם משפחתו לירושלים. נודע כאוהב התנ"ך והעיר ירושלים שלה הקדיש רבים משיריו.

בארכיון "גנזים – אגודת הסופרים" מצאנו מכתב ששלח ב-1958 לעורך יונה דוד, ובה כתב: "השיר הנבחר בעיני הוא 'סימפוניה ירושלמית' (נמצא ב'אוחזת ענף שקד'). זהו שירה של הגדולה והאומללה שבאהבותי. שיר האהבה והגעגועים לעיר ולילדות שלא אראן עוד כפי כפי שראיתין פעם. נדמה לי שבשיר זה הצלחתי להטמיע את ישותי בישותה של ירושלים במדה שלא הגעתי אליה בשירים אחרים".

ובהמשך נעלה קטע מהשיר היפה "סימפוניה ירושלמית" של יצחק שלו כפי שמופיע בספרו "אוחזת ענף שקד".

קולה האחר של יהודית הנדל

היום מלאו שמונה שנים למותה של יהודית הנדל (23 במאי 2014) – אחת היוצרות המיוחדות שהיו לנו. כבר בתחילת דרכה עם פרסום סיפורה "בכבות האורות" בכתב העת "מבפנים" לפני 80 שנה, שמו לב הקוראים לקולה השונה ולגיבורים השונים מכל מה שנכתב באותן שנים על ידי בני דור הפלמ"ח.

מאז פרסום "רחוב המדרגות" ב-1955 (עם עובד), התבלטה יהודית הנדל כסופרת בעלת קול נשי בולט וייחודי בספרות העברית שלאחר מלחמת העצמאות. ארכיונה העשיר שב"גנזים – אגודת הסופרים" משקף את דרך יצירתה, והטיוטות שהשאירה מציגות היטב את ההיסוסים וחבלי היצירה שחוותה.

נעלה לזכרה אחד מדפי הטיוטה, ראשי פרקים, שהכינה לעצמה לקראת כתיבת ספרה "הר הטועים" (הקיבוץ המאוחד / סימן קריאה, 1991).

יהודית הנדל. טיוטה לקראת "הר הטועים" (גנזים)

הנך יושבה על ידי – יום הולדת לדוד פוגל

השבוע ציינו את יום הולדתו של דוד פוגל, מגדולי המשוררים והסופרים העבריים של המאה העשרים. נעלה לזכרו אחד משיריו היפים, בכתב ידו, מתוך ארכיונו ב"גנזים – אגודת הסופרים".

משורר, סופר ונודד חסר מנוחה היה דוד פוגל. גם כאשר עלה לארץ ישראל בעזרת חבריו הסופרים ב -1929, לא מצא בה מנוחה. חזר לאירופה, המשיך בנדודיו עד שנתפס בצרפת ונרצח באושוויץ בידי הנאצים ב-1944 בהיותו בן 52. ארכיונו המיוחד במינו שבמכון "גנזים" הניב את אחת התגליות הספרותיות המרגשות: החוקרת לילך נתנאל מצאה בו את כתב היד הלא מוכר של "רומן וינאי", והוציאה אותו לאור (עם עובד, הספריה לעם, 2012).   

נעלה מארכיונו של פוגל את כתב היד של השיר היפהפה: "הנך יושבה על ידי", בדפי יומן שנה, 6 במאי 1919. 

בימים אלה מוצגת במוזיאון ארץ ישראל התערוכה "רפובליקה של נדודים"  המתארת בכתבים ובמכתבים את "הרשת החברתית" של דור הסופרים העברים בתחילת המאה ה־20.  יוצרים צעירים שנדדו בין ערי אירופה, שהיו אז מרכזי תרבות תוססים שסחפו צעירים בתחילת דרכם.

בלב התערוכה נמצאים מכתבים וגלויות אשר שימשו ערוץ תקשורת מרכזי בין הסופרים. התצוגה המיוחדת מתמקדת בשישה סופרים שסיפורי חייהם, נדידתם וכתיבתם מרתקים: דבורה בארון, מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, יוסף חיים ברנר, אורי ניסן גנסין, דוד פוגל וגרשון שופמן.

דוד פוגל, הנך יושבה על ידי. וינה 1919 (מכון גנזים)

אם זר קוצים כואב

לקראת ערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולחללי פעולות האיבה, נעלה את אחד השירים המזוהים ביותר עם השכול, מתוך ארכיונו הגדול של נתן יונתן ב"גנזים אגודת הסופרים". בנו, ליאור, נפל במלחמת יום הכיפורים בהיותו מפקד מחלקת טנקים בצפון תעלת סואץ.

רבים משיריו של יונתן הוקדשו לבנו ליאור ולחברים ומכרים שנפלו במלחמות השונות. ביניהם גם השיר שאנו מעלים כאן בכתב ידו – "אם זר קוצים" (כמו בלדה) שהולחן על ידי גידי קורן. למרות שחובר זמן קצר לפני מלחמת יום הכיפורים, נקשר השיר לאבלו על מות בנו ונהיה אחד משירי הזיכרון הידועים. לכתב היד מצורף פתק בכתב ידו של יונתן: "לזכר בני ליאור, בגזרה הצפונית של התעלה, 6.10.73".

מכתב מהסבא במריופול

כמה מרגש לגלות מכתב למערכת שכתב סבא שלך לעיתון ילדים בהיותו בן תשע? זה מה שקרה השבוע לאמיר בן עמרם איש "גנזים", כאשר עיין באחד התיקים בארכיון גנזים.

איש רב פעלים היה פסח בן עמרם (ליפובצקי), סבו של אמיר: סופר, מתרגם, מורה ופעיל בציונות הסוציאליסטית. נולד לפני 120 שנה במאריופול שבאוקראינה, המוכרת לנו היום מהחדשות הנוראות. בהיותו בן שלוש ניצל עם משפחתו מהפרעות ביהודים בעיר. בגיל תשע כתב לעיתון לילדים "פרחים" (בעריכת י"ב לבנר), וסיפק עדות היסטורית מעניינת – חבורת ילדים בעירו שנשבעה אמונים לשפה העברית. השנה היא – 1911.

"אוכל להגיד לקוראי 'הפרחים' כי אצלנו במאריאופל יש אגודת חובבי שפת עבר צעירה. אנחנו מתאספים שם ומדברים בעברית. חפצתי כי יחליפו קוראי הפרחים עמי מכתבים. פסח ליפאוועצקי", כתב הקורא הצעיר. אגב, כשמונה שנים לאחר מכן, לאחר שעלה לארץ ישראל, היה ממקימי הסתדרות הצופים העבריים בארץ.

כתוב בעפרון בקרון החתום

לרגל יום הזיכרון לשואה ולגבורה נעלה מן הארכיון את אחד הארכיונים היפים והמרגשים השמורים ב"גנזים" – ארכיונו של דן פגיס. פגיס, ניצול שואה, ידוע כמי שהתקשה להתמודד באופן ישיר עם זיכרונות השואה והמעיט לדבר על חייו בתקופה הנוראה הזו. הכאב הגדול פרץ, במאופק ובכוח רב, בשירתו.

נביא כאן מארכיונו את שירו "כתוב בעיפרון בקרון החתום" – אחד משירי השואה המפורסמים ביותר. השיר חקוק על אנדרטת הקרון ב"יד שם" ועל האנדרטה במחנה ההשמדה בלז'ץ. השיר התפרסם לראשונה ב"מאזנים" ביוני 1970, ובהמשך בקובץ שיריו השלישי "גלגול".

דן פגיס. כתוב בעפרון בקרון החתום

מתנה מרגשת לחג החירות

בתזמון נדיר לפסח התגלה בארכיון "גנזים" מכתב של אדם מיוחד, שהפך לסמל של מאבק לחירות לא רק מעבר לחומות הברזל של ברית המועצות אלא גם מעבר לחומות השפה. דב (בוריס) גפונוב, יליד אוקראינה שהיגר בילדותו עם משפחתו לגאורגיה.

סיפורו המופלא הדהים רבים: אילו רק הצליח ללמוד בכוחות עצמו עברית רק מקריאה ומהאזנה לשידורי "קול ישראל" – דיינו! אילו רק הצליח לתרגם לעברית את האפוס הגיאורגי הענק "עוטה עור הנמר" מהמאה ה-12 – דיינו. אילו רק שלח את התרגום לישראל, ואברהם שלונסקי הוציאו לאור כאן ב-1969 – דיינו. אילו רק הפך לסמל בעיני היהודים בגאורגיה שביקשו וסורבו לעלות לישראל – דיינו. אילו רק ניסח יחד עם 18 פעילי עלייה מכתב לגולדה מאיר ולוועדה לזכויות האדם של האו"ם – דיינו. אילו רק פרסומו הרב בעולם גרם לשליטי בריה"מ לאפשר את עליית יהודי גיאורגיה לישראל – דיינו. על אחת כמה וכמה…

למרבה הצער – זמן קצר אחרי שליחת המכתב הידרדר מצב בריאותו, והוא הוטס לישראל כשהוא שוכב באלונקה. בקיץ 1972 נפטר.

במכתב שהתגלה השבוע ב"גנזים" הוא מודה למעריץ שחי בישראל, ששמו אברהם, על ברכותיו לרגל צאת הספר – אך התנצל שלא יוכל לשלוח לו אותו, מכיוון שיש בידו רק עותק אחד. "בארצנו [ישראל] קיבלוהו רבים, אך לא מידי, כי אם מידי המהדיר, המשורר הישראלי אברהם שלונסקי. אולי תואיל להודיעני פרטים על עצמך, שאוכל לפנות אליו עם בקשתך או שאמסור לך את כתובתו".

מכתבו של דב גפונוב. שמחתי לקבל את מכתבך ממרחקים (גנזים)