הבלוג של מכון גנזים – אגודת הסופרים

סטטיסטיקה

  • 54,810 צפיות
Follow הבלוג של מכון גנזים – אגודת הסופרים on WordPress.com
Follow הבלוג של מכון גנזים – אגודת הסופרים on WordPress.com

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי הבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות במייל.

הצטרפו ל 155 מנויים נוספים

חיילים אינם בוכים?

מחר ימלאו חמש שנים למותו של חיים גורי (31 בינואר 2018), ולזכרו נעלה מארכיון גנזים – אגודת הסופרים מכתב מרגש שכתב בעקבות נפילתו של חברו הטוב במלחמת העצמאות.

ב-1947 נשלח חיים גורי למחנות העקורים בהונגריה, כדי לארגן את ניצולי השואה לקראת העלייה לארץ ישראל. במכתב ששלח מבודפשט לחברו זאב יוסיפון (יוסקוביץ') ב-13 בינואר 1948, תיאר את הזעזוע שפקד אותו כאשר נודע לו כי חברו הטוב חיים בן דור נפל בקרב. את דמותו של בן דור העלה לימים כ"חמדורי" בספרו "הספר המשוגע" (1971).

וכך כתב חיים גורי על חברו: "הלכתי ברחובות. הערב ירד. אתא לילה. לילה ללא שינה. מלמלתי את שמו בלי הפוגות. הן ידעת: היה הוא רעי היקר ביותר. אהבתיהו אהבת אח. רק שלשום כתבתי אליו אגרת. אני עמוס יגון ואין לאן לפרוק את המחשבות. ואין עם מי לדבר… הרי חייב אני להופיע כחייל. ואין חיילים בוכים על מותם של חבריהם. לו יכולתי לבכות. אבל הר כבד מונח. צונח. חיימקה מת. זוכר אתה את ערבי הקיץ על מרפסת 'כסית' שהיינו גומעים יין בצוותא ומשוחחים על שירים. חיים חיי רוח יפים. מאחרים בנשף… חיים איננו. נדמה שלא אמצא רע זולתו בעולם. …הכל ריק ומטונף… הוא הבין אותי בניע שפתיים. נדמה לי שהחלפנו נשמות אי פעם. נולדנו תאומים. יורד ערב חורף. לאן אלך?!"

חיים גורי ליוסיפון. אני צריך להיות חזק וקשה לי

אהבה מחוץ לסורגים

בתחילת השבוע הקרוב ימלאו 98 שנה להולדתו של נתן שחם (29 בינואר 1925) – חתן פרס ישראל לספרות לשנת 2012. לזכרו נעלה מכתב שלו מארכיון גנזים – אגודת הסופרים: צד נוסף באישיותו, אנושיות ואהבת אדם.

מן המכתב שנשלח ב-7/12/1967  לאל"מ מוטה גור מושל עזה באותם ימים, עולה פרשה מיוחדת. קשר שנוצר בין שחם לאסיר בטחוני בכלא שטה, חסין בדרנה מכפר עראבה שבגליל. "צעיר עדין-נפש, צנוע, טוב לב, נוח לבריות, אשר אפילו העורמה-המזרחית שלו, שבלעדיה אי אפשר, חתומה בחותם של תמימות נלבבת". שחם השיג בשבילו חופשות מיוחדות ואירח אותו אחת לשבועיים בביתו בקיבוץ בית אלפא. לאחר שריצה את עונשו והשתחרר, דאג לו לעבודה בחיפה.

ואז הגיע תור האהבה. לאחר מלחמת ששת הימים נסע בדרנה לעזה, הכיר שם את בת דודו והתאהב בה. הסופר המאמץ החליט לעזור לו גם בזה – ופנה למוטה גור לקצר את ההליכים הרשמיים לאישור ביקור שלה בישראל, לקראת אזרוחה כאן ונישואיהם הצפויים. והכל בשם האהבה, הדגיש שחם : "אהבה זו ממבט ראשון – אני נוטה להאמין בה. אין היא תרגיל דימוגראפי להגדיל אוכלוסייתם בישראל".

נתן שחם למוטה גור. מאמין באהבה זו

דייט בתל אביב

שנה חלפה מפטירתו של יורם טהרלב (6 בינואר 2022), המשורר, הפזמונאי והסופר שהותיר אחריו במהלך כשישים שנות יצירה כמעט אלף פזמונים המתנגנים עד היום באוזנינו. לזכרו נעלה מארכיונו שבמכון גנזים – אגודת הסופרים, פזמון לא מוכר כל כך על תעיה בדרך לדייט לפני עידן הווייז ברחובות תל אביב. הסיום, כמו בהרבה דייטים, לא צפוי.

"באתי לתל אביב, היה אז יום אביב / קבעתי לי פגישה עם בחור מתל אביב / ניגשתי אל שוטר, אמרתי לו: תוכל / אולי לומר לי איפה פה רחוב רמח"ל? / אז הוא הוציא מפה, דיפדף בה עוד ועוד / אחר כך הוא אמר לי: זה פשוט מאוד – / את יוצאת מפה, עוברת / את פרישמן ואת פיכמן ואת קפלן ואת וייצמן / ואת מוצקין ואת טיומקין ואת שיינקין ואת חנקין / ואת בוגרשוב ארלוזורוב וסוקולוב ודיזנגוף / והירשנברג ופייארברג וגרוזנברג…. // הצצתי בשעון, היה לי כבר איחור / אמרתי בלבי: הלך לו הבחור…"

והסוף – רומנטי. במקום להיפגש עם הדייט המקורי, מתיישבת הבחורה עם השוטר הלא יוצלח בבית קפה שפשוט מאוד להגיע אליו: צריך רק לעבור את פרישמן ואת פיכמן ואת קפלן.

יורם טהר לב. פגישה בתל – אביב (גנזים – אגודת הסופרים)

לשחוט פרות קדושות – ארבע שנים למותו של עמוס עוז

ארבע שנים למותו של עמוס עוז (28 בדצמבר 2018) – ואי אפשר להימלט מן המחשבה שלא רק בתחום הספרות הוא חסר לנו כיום, דווקא היום. עמוס עוז לא הסתפק בשולחן הכתיבה שלו שעליו יילד את יצירותיו , אלא השמיע בקול רם וברור את קולו בתחומי הזהות הישראלית והציונית, במחשבה מדינית ובמהותה של הדמוקרטיה. לזכרו נעלה ממרתפי גנזים – אגודת הסופרים עמוד אחד ממכתב ששלח ליורם קניוק אחרי שקרא את ספרו "אדם בן כלב" (חולדה, 20.3.1969). פתח בביקורת, וסיים בשבחים, תחת אזהרה: "היזהר, איפוא, מלקבל בלי ביקורת את שבחי ואת הסתייגויותי".

דברי הביקורת התייחסו למה שהגדיר עוז כ"אוקטאבה גבוהה מדי ופנייה אל קורא רגיש למחצה". והוא מסביר "ומפני שאני אוהב מאוד כשמדברים אלי בשקט, כמעט בלחישה… למה אני מתכוון, בדיוק? אני מתכוון להפרזות צורמות במקצת בכיוון הסאטירה על 'המוסדות' מכל המינים, הפארודיה על מוסכמות למיניהן, גרזן-הקצבים שאתה מניף על כל מיני פרות קדושות. שלא תהיה אי-הבנה: גם אני אוהב שחיטת פרות קדושות, אוהב מאוד, אבל – בסכין גילוח דקיק, לא בגרזן".

ובפרק השבחים בהמשך כתב: "יורם, לא קל לי להפליג בשבחים מפני שאני קמצן גדול, ואני גם רשע קצת. אתה יודע. אבל 'אדם בן כלב' הוא סיפור אשר, איך להגיד לך, אני אצטרך אותו. זה מהדברים המעטים שהייתי רוצה להישען עליהם. זה סיפור שאני יודע שאחזור אליו בכל פעם שאהיה במצוקה גדולה".

עמוס עוז ליורם קניוק. אני אוהב כשמדברים אלי בשקט, כמעט בלחישה (גנזים – אגודת הסופרים)

לא צריך תעודות לידה טהורות למלים בעברית

בימים אלה, כאשר מציינים מאה שנה לפטירתו של מחייה העברית אליעזר בן יהודה מצאנו, במכון "גנזים – אגודת הסופרים: מכתב מרתק ששלח לידידו אהרן קמינקא, שהיה רב, מלומד, משורר ומתרגם עברי. והנושא מעורר מחלוקות עד היום – האם מותר להכניס מלים ובניינים לעברית אף כי הם "שגיאות" על פי דין הדקדוק.

כתב אליעזר בן יהודה ב-1894:

"והנה דע ידידי, ירחמך האל כי כל הנמצא בפיוטי האשכנזים והספרדים וגם התימנים רשום אצלי, והקליר בפרט הוא בעיני ראש מחיי לשון עברית, יען הוא היה הראשון אשר הורה הלכה למעשה כי מותר לחדש בנינים בלשוננו לכל צרכי רעיונינו ומחשבות רוחנו, ואם כי לפי מעמד מדע הדקדוק בימים ההם רבים מביניניו רחוקים ההם יותר מדי מחוקי לשוננו, אך יש גם יצירות יפות מאוד אשר חותם הגאונות טבוע על מצחן, ויש אשר בכל היותן לא לפי חוקי הדקדוק ראויות בכל זאת לא לבד להיזכר בספר מלים כללי, אלא גם להתקבל לאזרחים נכבדים בלשון, יען כבר נאחזו בה ונתפרסמו פרסום גדול וכמעט שנשכח מקורן והן כבריה בפני עצמו, ומה לנו אם לכתחילה נולדו בטעות ושלא כדין… דעתי כי צריכים אנו לא לדקדוק בהן יתר מדי ולדרוש מהן תעודות לידה בטהרה".

בני הנעורים של יל"ג ביום הכיפורים

לציון יום הולדתו ה-192 של יהודה ליב גורדון, אחד מגדולי המשוררים בתנועת ההשכלה, נעלה מארכיונו שב"גנזים – אגודת הסופרים" שיר בכתב יד. והתוכן – חילוני ומתריס כיאה למי שנודע גם במלחמתו בממסד הרבני. יל"ג (נולד בוילנה ב-7 בדצמבר 1830), טבע את הסיסמה "היה אדם בצאתך, ויהודי באהלך" שהפכה לסיסמת המשכילים בני דורו.

ועל מה השיר "אחזו לנו שועלים" (על פי לשיר השירים ב/ ט"ו) – אהבת נעורים דווקא ביום הכיפורים הקדוש: היו בישראל ימים / – ואחד מהם יום הכפורים – / שבהם היו בני הנעורים / בתולות ובחורים / יוצאים לחול בכרמים. / אם היו המחוללים צמים, / אם סוך לא סכו / ויחפים במחול הלכו – / זאת לא הגידו לנו החכמים".

י.ל. גורדון. אחזו לנו שועלים (גנזים)

במקום ברכת המוציא / עושים ברכת המכניס (גול)!

הכול יש לנו במכון גנזים – אגודת הסופרים, לא רק דברי ספרות ושירה – גם כדורגל ופוליטיקה של ימינו. לכבוד המונדיאל, מצאה לנו העובדת ולדה פדוטוב השוקדת על ארכיונו של יורם טהרלב, שיר על המשחק המשגע את העולם: "שבת כדורגל". ואם תרצו, גם קישור אקטואלי לוויכוח שהתעורר בעקבות דבריו של ח"כ בצלאל סמוטריץ' נגד משחקי הכדורגל בשבת. אזכורו של השדרן המיתולוגי נחמיה בן אברהם, מסגיר את התקופה.

וכך תיאר טהרלב את משחק הכדורגל בשבת וקריאות הגנאי לעבר השופט:

"לאן רצים כל בן ובת / אחרי זמירות השבת. / רצים בגיל וברננה / אל המגרש של השכונה. / במקום ברכת המוציא / עושים ברכת המכניס (גול)! / תראו תראו את השופט / זרקו אותו מליגה ב'! / השופט לא סחורה! / את הכסף חזרה! / הליימן מנפנף בדגל / פעם ראשונה רואה כדורגל… // ברוך השם הגדול / המבדיל בין קרן לגול!"

וכן הלאה וכן הלאה.

יורם טהרלב. איזה פס! תרוץ, תרוץ!

איפה הן החלוצות ההן? בגנזים!

כבוד לגנזים: גם אנחנו משתתפים בפסטיבל הצילום הבינלאומי שייפתח מחר, 23.11.22 ,  במרכז עינב בתל אביב. בין העבודות של צלמים מכל העולם יוצגו גם שתי תמונות מן האוצר הגדול של תמונות היסטוריות נדירות הנשמרות במכון גנזים – אגודת הסופרים. את התמונות בחרה המתנדבת דורית שריד: הכשרת חלוצות בפולין לקראת העלייה לארץ ישראל ונשים רוקמות פרוכת לארון הקודש במערת אליהו הנביא בחיפה. 

הכשרת חלוצות בפולין (גנזים)

איך אומרים בעברית לסבסד?

ליונתן רטוש שזה עתה מלאו 114 שנה להולדתו (18/11/1908), הייתה נטייה ברוכה – אם אין מילה בעברית, הבה ונחדש אחת. כך נהיה לאחד ממחדשי המלים המוצלחים שלנו, לצד פעילותו הענפה כמשורר, כמתרגם וכאחד ממייסדי תנועת הכנענים. כלשונאי רב תושייה חידש מלים רבות, שנכנסו זה מכבר כדבר שגרה לשפתנו, כמו: מימטר, הסלמה, טווח, מימסד, סוגה, חלופה ותברואה.

לציון יום הולדתו נעלה מארכיונו שבמכון גנזים – אגודת הסופרים מכתב ששלח לבנימין תמוז. מכיוון שנזקק למלה סובסידיה, שלף מכובע הקוסמים שלו מלה בעברית – אמור מעתה לתשען במקום לסבסד, ומשענה היא סובסידיה. לא שפר מזלו של חידוש זה שלא נקלט בשפה המדוברת, אך היה נחמד לנסות. את המכתב, אגב, כתב על נייר עטיפה של סיגריות, כמנהגם של משוררים ויוצרים רבים מאלתרמן ועד אבות ישורון – שקופסאות הסיגריות המשורבטות שלהם ממלאות את הארכיונים שלהם בגנזים.

וכך הציע רטוש לבנימין תמוז ואף ניקד לתפארה: "לסַבסֵד הייתי אומר לתַשְען, מלשון תַשְעֵנָה – סובסידיה". אם בימים אלה של התייקרויות מוצרי החלב, למשל, יאמרו בטלוויזיה שהיצרנים החליטו לתשען את הקוטג' – תבינו למה הכוונה.

יונתן רטוב לבנימין תמוז, 1973. איך אומרים בעברית לסבסד

מי יודע מה ההבדל בין הצבי ובין האייל?

השבוע ימלאו 104 שנה להולדתו של "מר טבע ואהבת הארץ" – עזריה אלון. דומה שאין צורך להציג את פועלו של עזריה אלון, שנולד ב-15 בנובמבר 1918 באוקראינה ועלה לארץ ישראל עם משפחתו ב-1925. את כל חייו הקדיש לטבע ולאהבת הארץ והיה בין מקימיה של החברה להגנת הטבע.

לא רק חובבי טבע הכירו בגדולתו, גם משוררינו וסופרינו שהתלבטו לא אחת איך קוראים לבעל חיים זה או אחר. לזכרו נעלה מארכיון גנזים – אגודת הסופרים מכתב תשובה ששלח ליונתן רטוש. גם רטוש, מומחה ובקיא בלשון, ידע למי לפנות ברגע של ספק.

"ליונתן רטוש שלום, התואר 'אף האילה" לקוח מכתובת בקברו של הקצין המצרי אוני (וני), מימי פפי ה-1, ופרטים על כך מצאתי בספרו של יוחנן אהרוני 'ארץ ישראל בתקופה המקרא', עמ' 17 ועמ' 119. אהרוני סבור שהכוונה היא לכרמל, על סמך ניתוח גיאוגרפי. אשר לקביעת זיהויים הנכון של צבי ואייל, הרי עלי מקובל צבי – Gazell ואייל – Cervus כאמיתות שאין שואלים עליהן אבל מכיוון ששאלת – יש תשובה בכרך החדש (כרך ו') של האנציקלופדיה המקראית, בערך 'צבי', ואני מקווה כי תמצא שם תשובה לספקותייך. בברכה, עזריה אלון".