הבלוג של מכון גנזים – אגודת הסופרים

סטטיסטיקה

  • 51,175 צפיות
Follow הבלוג של מכון גנזים – אגודת הסופרים on WordPress.com
Follow הבלוג של מכון גנזים – אגודת הסופרים on WordPress.com

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי הבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות במייל.

הצטרפות ל-152 עוקבים

שלושים שנה והקסם לא פג מהעיר הקסומה שלו

ביום כיפורים לפני שלושים שנה הלך לעולמו הסופר יהושע בר-יוסף. בצפת נפטר ובצפת נקבר בבית העלמין שממנו נשקף הנוף הגלילי שכה אהב. ממקום קבורתו, אם רק הרמת את מבטך מעל המצבות, אפשר לראות את הבתים הקטנים התכולים של העיר העתיקה הדבוקים לצלע ההר. באחד מהם נולד שמונים שנה קודם לכן, ב-1912.

את העיר הזו העלה על במת הספרות העברית בספריו בספריו שהיו לקלסיקה: "עיר קסומה", "סוכת שלום", "אנשי בית רימון" ובאוטוביוגרפיה הנפלאה "בין צפת לירושלים". מתוך ארכיונו הגדול שב"גנזים – אגודת הסופרים" נעלה דף אחד מתוך ספר זה – שבו תיאר את עזיבתו כילד את צפת, בעקבות מות אביו והרעב ששרר אז בצפת. אמו, חיה, שזה עתה התאלמנה, לקחה אותו ואת אחיו הקטן אליעזר לשבור שבר אצל קרובי משפחה בטרנסילווניה. כעבור כ-13 שנה שבו לארץ ישראל.

כבנו הצעיר, הכותב פוסט זה, ארשה לעצמי להעלות מלים ספורות אלה לזכרו בערב יום הכיפורים. יהי זכרו ברוך.

יהושע בר-יוסף, מתוך "בין צפת לירושלים"

היום אני מאטחלה לאכתוב יומן

שנה חדשה – התחלות חדשות. לכבוד השנה השנה שהחלה זה עתה, נעלה ממרתף מכון "גנזים אגודת הסופרים" מסמך מיוחד במינו: הדף הראשון ביומנה של ילדה בת עשר. לימים נהייתה אחת המשוררות והסופרות הגדולות שלנו – לאה גולדברג. תחילת יומן, תחילת דרך ארוכה ביצירה.

קסם מיוחד ישנו בשגיאות הכתיב שבה כתבה לאה גולדברג הילדה, ילידת קניגסברג 1911. מבעד לשגיאות הכתיב ולתום, מבצבץ כבר הכישרון של המשוררת לעתיד. כבר אז הביטה אל השמיים וראתה עננים קטנים כמלכי אור ששטו על פני הרקיע.

"4 תשרי תרפ"ב. היום אני מאטחילה ליאכתוב יומן. אני זוכרת כשלפני שנתיים גם כן חפצתי לחתוב, אבל פעם אחת לא היה פני [פנאי], בפעם השניה לא חפצתי. וכך עבר הזמן. והנה אכשב עם השנה החדשה אני כתבת את יומני. שום דבר נפלה לא היה אתי היום. התכלתי לעשות את השאורים, הלכתי לנגן על פסנתר כמו בכל יום. בשובי הביתה הבטתי על השמים. וראתי אננים כטנים כמלכי אור ששטו על פני הרכיה. אין מה לכתוב על היום, דאי!"

שנה טובה!

לאה גולדברג. דף ראשון מהיומן (גנזים)

בברכה העתיקה והבנאלית: "שנה טובה!"

עם התקרב החג, מה טבעי יותר שנעלה ממרתפי גנזים – אגודת הסופרים ברכת משוררים לשנה החדשה. וכך בירך חיים גורי את ידידו הסופר והמשורר שמעון הלקין. ומן המכתב עולה הרוח הטובה והיפה של ירושלים, הנשקפת ונשמעת מבין השורות.
"אברכך בליל התקדש החג בברכה העתיקה והבנאלית כל שהוא: שנה טובה! והדברים נאמרים באמונה תמימה, שיהא טוב.
…כיוון שהערב מתאפלל והולך ומנצנצים הכוכבים שדעיכתם טרם שחר תהיה כבר בתחומיה של השנה החדשה, וכיוון שצלצול פעמונים הופך עם רוח הערב למשהו המאלצני לצאת החוצה ולנוע אל ביתה של אהובתי, אני מסיים בלחיצת יד על פני גשר נייר זה. ושוב "שנה טובה" לך ולבני ביתך. חיים גורי".

חיים גורי לשמעון הלקין. בליל התקדש החג.

איך לבחור שם לתינוק שנולד?

מזל טוב, תינוק חדש בא לעולם. ואיך נקרא לו או לה? והנה – גם לפתרון הבעייה הגדולה הזו, שממשיכה להעסיק הורים, סבים, דודים וחברים עד היום – יש התייחסות בארכיון גנזים – אגודת הסופרים.

בארכיונו של הסופר והעורך מנחם פוזננסקי, מי שקיבץ והוציא את כתבי ברנר, מצאנו מכתב ששלח לבנו בנימין ולאשתו צפורה, ב-4 לנובמבר 1945, עם הולדת בנם הבכור. "ואוסיף עתה רק בעניין השם לילד. אתם המחליטים, כמובן. רצוני לאמור בזאת, כי קודם כל ובעיקר עליכם להיות נשמעים לרוחכם אתם ולטעמכם אתם, ואפילו ל'תפיסות' שלכם. אך אחרי שביקשתם, שגם אנו נאמר את דברינו בשאלה זו, אומר את אשר עמי. לא טוב, לדעתי, שהשם יסמל, ישמש סמן למשהו, ואפילו גדול וחשוב וקדוש. לא מן הצדק הוא לחייב את נושא-השם במשהו לכתחילה. תינתן לו, לפחות בשם, בחירה חופשית. טעמי אומר לי, שטוב להתרחק משם מוזר ומפליא ומומצא במתכוון… יהיה נא דווקא מן הפשוטים, אף מן המקובלים, אך נעים-צלילים, ויותן-נא לנושא השם לייחד את שמו בכוחות-עצמו".

אגב, אורי לכיש נכדו של מנחם פוזננסקי ובן דודו של אותו תינוק שבו עוסק המכתב, גילה את אוזננו כי הנכד נקרא לבסוף יפתח, והוא מתגורר עד היום בבית השיטה, הקיבוץ של הוריו.

מנחם פוזננסקי לבנו בנימין. אתם המחליטים כמובן, אבל…

געגועים למלכה ולמשתה התה

עם מותה של אליזבת השנייה מלכת אנגליה, נזכרים רבים בימים שבהם גם אנחנו היינו תחת שלטון בריטניה ושתינו תה אנגלי כדת וכדין גם בימים חמים. בארכיונו של המחנך, הסופר והמשורר יהודה קדיש סילמן שבגנזים – אגודת הסופרים, מצאנו מזכרת אנגלית לתפארת מימים אלה.

וכך כתב סילמן (מחנך, סופר ומשורר, מחבר "שם שועלים יש" ו"כשהרבי אלימלך") ותיאר בחיוך רחב את מסיבת הפרידה שערכו הנתינים בארץ ישראל מהנציב העליון הבריטי, יתכן ב-1925 עם סיום כהונתו של הנציב הראשון הרברט סמואל. בפיו – תלונה ושאלה בעניין התה שהוגש באירוע: "רציתי לשאלך, ידידי, מה היה במשתה-תה הפרידה מהנציב העליון, שסודר על ידי שני הכוחות העליונים של הישוב: הנהלת ההסתדרות הציונית העליונה והוועד הלאומי העליון? מדוע לא היה תה חם להשקיט את הצימאון הנורא, שהיה בשרב היום ועם הנאומים החמים והבוערים? ומדוע לא הייתה באותה שעה גם גלידה קרה?"

והתשובה: "משום שהמשתה, כדבריך, סודר ע"י שני כוחות, וקדרה דבי שותפי – לא חמימה ולא קרירה…"

יהודה קדיש סילמן. במשתה הפרידה מהנציב העליון (גנזים)

הפעמון קורא לילדים: הנה התחילה שנת הלימודים!

אין שביתה הכריזו כותרות העיתונים הבוקר – ומחר מתחילה שנת הלימודים, לפחות בגנים, ביסודיים ובחטיבות. נצטרף לחגיגה ונעלה ממרתפי מכון גנזים – אגודת הסופרים, פיסת נוסטלגיה. דף ראשון של "דבר לילדים" משנת 1969, עם פתיחת שנת הלימודים.

רק ותיקים יוכלו לזהות כמה מן הפרטים שבציור השער: כמו למשל "השמש", כפי שקראו לו, מצלצל בפעמון יד, כמו מוכר הנפט בשנות החמישים. גם תיקי העור עם האבזמים שמחזיקים התלמידים, ובהם הכריך העטוף בנייר פרגמנט בידיה האוהבות של אמא. הילדים מגיעים לבית הספר ברגל, ולא במכונית של ההורים. אין שומר בכניסה. והבגדים, כן הבגדים.

האווירה, התום והשמחה – נשארו כשהיו. שנת לימודים טובה ושמחה לכם תלמידים ותלמידות.

יום הולדת שמח שאול טשרניחובסקי

מה נביא לו מתנה, לשאול טשרניחובסקי שאתמול חל יום הולדתו ה-147 (20 באוגוסט 1875). אף כי התואר משוררנו הלאומי ניתן לביאליק, זכה גם לטשרניחובסקי המתולתל ויפה התואר בכתרים רבים: משורר הטבע והאהבה, מתרגם בחסד ומגדולי שירתנו. עד היום שרים ומבצעים את שיריו היפים שלא נס ליחם – מ"את הלא ידעת מה מאד יפיפית", עבור ל"אומרים ישנה ארץ", "אני מאמין" ו"בזכותם קיים".

מארכיונו הגדול (מספר 1) במכון גנזים – אגודת הסופרים, נעלה קטע בכתב היד של "בזכותם קיים" שאותו שרבט על דף מאחד מיומניו הרפואיים. שלא לשכוח, הוא היה גם רופא. וגם, בלי מתנה אי אפשר, פתק המעניק לו הקצבה של שלושה ק"ג תפוחי אדמה – ואל ייקל הדבר בעיניכם, ב-1943 שבה ניתן הפתק הזה, שנות קיצוב ומחסור, הייתה זו מתנה רבת ערך. ראו גם ההמלצה שקיבל – "ד"ר שאול טשרניחובקי היקר, שלום וברכה. רצוף בזה רישיון לקצת תפוחי-אדמה – שלושה קילו, לפי שעה. אם יתקבל עוד, אפקדך שוב. כדאי לא לדחות את קבלתם (בשוק ברח' העליה), כי רבים הקופצים על סחורה זו".

מאוצרות מכון גנזים – פתק לתפוחי אדמה למשורר הטבע והאהבה וטיוטה של השיר "בזכותם קיים"

צביקה פיק, לזכרו

צביקה פיק, שהוגדר כאחד מעמודי התווך של הפופ הישראלי, הלך היום לעולמו. נעלה לזכרו מארכיון גנזים – אגודת הסופרים מכתב ששלח לנתן יונתן, שאת שירו הבלתי נשכח "נאסף תשרי" הלחין וביצע. צביקה פיק ההיפי ואליל הפופ השכיל לשאוב מן המעיין הבלתי נדלה של המשוררים הקלסיים שלנו, כאשר הלחין וביצע את שיריהם – ואי אפשר שלא להזכיר את הלחן והביצוע היפהפה של "לא אני הוא האיש" מאת אלכסנדר פן.  

בנימוקי זכייתו בפרס מפעל חיים של אקו"ם בשנת 2011, נכתב: "צביקה פיק הלחין עשרות שירים לאורך השנים, החל משירי פופ תמימים וילדותיים ועד לשירים מלודרמטיים שבהם השתמש במילים של משוררים כמו אלכסנדר פן ונתן יונתן. אבל הפרס ניתן לו גם על תרומה ייחודית בהיותו אליל הפופ הראשון והאולטימטיבי שידעה ישראל."

במכתב מה-13 לפברואר 1980 כתב: "ראשית כל אני מאד מצטער שלקח לי כל כך הרבה זמן עד שאני עונה. אני פשוט ב'היסטריה' של דברים שונים ומשונים שגוזלים ממני כל דקה ודקה. בין השאר נולדה לנו בת השבוע [שרונה פיק שנולדה ב-9 לפברואר], ואני נוסע ל-4 ימים להופעות לארה"ב. רק כשאחזור אשמח באם ניפגש ואז גם אשתדל להכין לך את התווים במהירות. בידידות, שלך – צביקה פיק".

הנה הבאתי לך הגדות וסיפורים – פרחים נובלים בדרך כלל

היום מלאו 100 שנה למותו של דוד פרישמן, סופר, משורר, עורך, מתרגם ומבקר ספרותי. לזכרו נעלה מהכספת שלנו במכון "גנזים – אגודת הסופרים" שכיית חמדה קטנה בכתב ידו. פרסום ראשון.

למעשה נשזרת דמות מופת נוספת במעשה זה, שנחשף עתה לראשונה – הגננת חסיה פיינסוד. לקראת עלותה לארץ ישראל, תרגם לבקשתה דוד פרישמן את אגדות אנדרסן לעברית, כדי שיהיה מה לקרוא באוזני הילדים בגנים שתכננה להקים בארץ ישראל (בין היתר, הקימה את גן הילדים העברי המודרני הראשון מחוץ לחומות העיר העתיקה בירושלים).

דוד פרישמן, שביקר כמה פעמים בארץ ישראל, היה ב-1912 על סיפונה של ספינה מפורט סעיד ליפו – יתכן באותה ספינה שבה עלתה העלמה חסיה פיינסויד לארץ ישראל. על הסיפון המיטלטל הוא כתב לה הקדשה נלבבת על "הגדות וסיפורים" של אנדרסן בתרגומו. וכך כתב: לא פרחים ולא שושנים / לך אצרור ואבא בצרור / כי הם הן יבולו בטרם / עוד יאור בבוקר האור. // לא קונפקט ולא שוקולדה / לך אקנה ואתן בצרור; / הן אלה יאכלו במהרה / ולא ישאר מהמה אף פרור. // אנכי צרור עלי לך אבא, / שאולי יעמדו לדור, / ונתתים על ידך – והיתה / גם נפשי צרורה בצרור".

לא נדע אם הייתה זו רק מחוות נימוסים של פרישמן בן ה-53 לעלמה חסיה בת ב-23. אם היו שם רחשי לב אחרים, נכונה לפרישמן אכזבה: את לבה נתנה בעבור כשנתיים לאחר, עת נישאה ב-1914 לארכיאולוג אליעזר ליפא סוקניק. בני הזוג היו הוריהם שלהארכיאולוג, הרמטכ"ל והפוליטיקאי יגאל ידין, השחקן יוסי ידין ומתיתיהו סוקניק טייס חיל האוויר שנפל במלחמת העצמאות.

דוד פרישמן לעלמה חסיה פיינסוד. גם נפשי צרור בצרור (גנזים)

אורי אורלב – לכתוב על השואה בעיני ילד

אתמול הלך לעולמו, בגיל 91, הסופר והמתרגם ניצול השואה אורי אורלב. אורלב, יליד ורשה, נודע בספריו על ילדותו בתקופת השואה ובהם "האי ברחוב הציפורים" ו"רוץ ילד, רוץ". ספריו תורגמו לשפות רבות.

אורלב סיפר כי רק כסופר-אמן הכותב מתוך ריחוק מהדמויות, הצליח לתאר את הדברים הקשים שחווה בילדותו. הוא הוסיף כי הוא מסוגל להסתכל על השואה בעיני ילד בלבד, וכל ראייה אחרת מסוכנת עבורו.

נביא לזכרו, מתוך ארכיונו שבמכון גנזים – אגודת הסופרים, שני דפים מתוך ספרו האוטוביוגרפי "חיילי עופרת", על חייו כילד בתקופת השואה, .

יהי זכרו ברוך.

אורי אורלב, מתוך כתב היד של חיילי עופרת (גנזים)