הבלוג של מכון גנזים – אגודת הסופרים

סטטיסטיקה

  • 41,092 צפיות
Follow הבלוג של מכון גנזים – אגודת הסופרים on WordPress.com
Follow הבלוג של מכון גנזים – אגודת הסופרים on WordPress.com

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי הבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות במייל.

הצטרפות ל-145 עוקבים

שאול טשרניחובסקי – מה מאד יפיפיתָ

לכבוד שבוע הספר העברי אנו ממשיכים להעלות מן המרתף מאוצרות "גנזים – אגודת הסופרים". היום נפקוד את ארכיונו הגדול, מספר 1 מבין כ-800 המצויים אצלנו, של שאול טשרניחובסקי. מגדולי המשוררים שלנו, המזוהה עם שירת הטבע שהושפע רבות מתרבות יוון העתיקה. ייתכן שבזכות כך, הקלסיות שלו – לצד הקשר העמוק לעולם היהודי של בית הוריו, הוא נערץ עד היום ומושר בפיהם של צעירים רבים. אנו נוכחים בכך בכל פעם מחדש, כאשר קבוצות מבקרים פוקדות את הארכיון שלנו. כאשר אנו מציגים כמה מכתבי היד – השמחה רבה והמצלמות נשלפות. כולם רוצים מזכרת ממנו.

אז הנה, אחד האהובים שבשיריו, מתוך המחזור "שירים לאילאיל" – את אינך יודעת, טיוטה בכתב ידו של שאול טשרניחובסקי.

שבוע הספר: הגיע לנו, הסופרים עצמם, השעה לעשות

לכבוד שבוע הספר העברי המתחיל היום, נפתח את הכספת של הספרות העברית שבמרתפי "גנזים – אגודת הסופרים". נעלה מדי יום כתב יד של אחד/ת מבכירי יוצרינו שארכיונם שמור אצלנו. כבוד הוא לנו לפתוח באשר ברש (1889-1952) שהיה לא רק מן הסופרים הטובים והמשובחים שלנו ("תמונות מבית מבשל השיכר", "איש וביתו נמחו" ורבים נוספים), אלא גם דמות מרכזית בחיי עולם הספרות שלנו ומי שהגה והקים את מכון גנזים לפני 70 שנה.

וכך כתב אשר ברש בחזונו ל"בית הכינוס ליצירה היהודית". והדברים יכולים להיכתב גם היום: "גם מצב המדינה, ריבוי הדאגות והעשיות ושינוי הטעמים אינם סם-חיים לשמירת ערכים מסוג זה. כבר נוצר ועוד יגבר, יחס הזלזול אל העבר. על כן הגיע לנו, הסופרים עצמם, השעה לעשות".

ובהמשך פרש את חזונו, שאף זכה להגשים אותו, להקמת המכון שבו יישמרו כתבי היד: "לפתוח מעין קונטו לכל סופר, חשבון של כדים גדולים ופכים קטנים…ודאי גם הספרייה הלאומית והאוניברסיטה יוסיפו לעסוק בזה. אבל כאן יהיה האוצר המרכז וצינורות יחברוהו עם יתר המוסדות".

אמר, ולא ידע כי צפה את החזון – כז'ול ורן של הספרות העברית: היום מתבצע מפעל גדול המשותף ל"גנזים" ולספריה הלאומית ולאוניברסיטת הרווארד בארה"ב – סריקת כל הארכיונים שלנו והעלאתם לאינטרנט לרשותם של חוקרים ומעיינים בכל העולם. אכן "צינורות יחברוהו" – זהו האינטרנט שלנו, הגשמת חזונו של ברש.

הנך יושבה על ידי – 130 שנה להולדתו של דוד פוגל

השבוע מלאו 130 שנה להולדתו של דוד פוגל (15 במאי 1891), אחד המשוררים והמספרים המרתקים והחשובים שלנו. רבות נכתב על יצירתו המיוחדת – קובצי שיריו והרומנים "חיי נישואים" ו"רומן וינאי" שהתגלה ב"גנזים" , על חיי הסבל והעוני שלו שהסתיימו במחנה ההשמדה אושוויץ ב-1944.

לציון יום הולדתו נעלה אחד מהענוגים והיפים בשיריו שנכתב בוינה 1919 – "הנך יושבה על ידי", מתוך ארכיונו ב"גנזים – אגודת הסופרים". כמו בכתבי יד רבים נוספים המצויים אצלנו, היופי הוא לא רק בתוכן, במלים, אלא גם בצורה. השיר נכתב על דפי יומן שנה (בדומה, למשל, לרבים משיריו של שאול טשרניחובסקי). כאשר המוזה נחה על היוצר, הוא מגשש בידיו ואוחז בכל פיסת נייר שנקלעת תחת ידו ומעלה עליה את שירו. יופי כפול.

ואי אפשר להתאפק ולא להעלות עוד שיר אחד שלו, שכוחו ויופיו בשקט שלו – "אל ימי שבט זועפים"

הִנָּךְ יוֹשְׁבָה עַל יָדִי,

צְלָלֵינוּ גָדְלוּ מֶנּוּ.

הַנֵּר כָּבֶה,

הָאשֶׁר כְּבָר בָּא וּכְבָר הָלָךְ.

לִבֵּנוּ יִדְאַב,

נוּגִים נֵשֵׁבָה,

כִּילָדִים עֲנָשָׁם הָרַב.

הִנָּךְ יוֹשְׁבָה עַל יָדִי,

צְלָלֵינוּ גָדְלוּ מֶנּוּ.

(פרויקט בן יהודה)

דוד פוגל. הנך יושבה על ידי, צללינו גדול מנו

דוד פוגל – מתוך ארכיונו ב"גנזים – אגודת הסופרים". ועמד על הגג ירח גדול למאד

יקרנדה לטשרניחובסקי

בעקבות הפוסט שפרסמנו אתמול על השיר לשבועות של שאול טשרניחובסקי שבארכיון "גנזים", שלח לנו צבי האוזר מכתב מעניין שנמצא ברשותו. את המכתב שלח אברהם וילנסקי, חתנו של טשרניחובסקי (בעלה של איזולדה) לאגודת הסופרים ב-1977, ובו סיפר כי לאחר מותו של המשורר נטעו בני המשפחה עץ יקרנדה – המככב בשירו של טשרניחובסקי – על קברו. אולם העץ לא נקלט. וילנסקי ביקש כי אגודת הסופרים תפנה לעיריית תל-אביב ותבקש כי גנן מטעמה ינסה שוב לטעת את העץ שהיה יקר מאוד לטשרניחובסקי.

"בשנים שלאחר מותו של טשרניחובסקי טרחנו ונטענו על יד המצבה את עץ היקורנדה, שהיה חביב על המשורר, אך העץ לא נקלט בקרקע אם משום חוסר שמש ואם משום סיבות אחרות. רצוי שהגנן (אם העירייה תסכים להצעה הנ"ל) ינסה שוב לנטוע את היקורנדה, ואם לא יעלה הדבר בידו – עץ אחר. אני מקווה שהעירייה תיענה לבקשתכם. ניתן לומר שזה גם מחובתה", כתב וילנסקי.

ונוסיף אנו, שארכיונו הגדול והמקיף של טשרניחובסקי זכה למספר 1 אצלנו ב"גנזים", את קולנו לבקשה זו.

אברהם וילנסקי, חתנו של טשרניחובסקי, למזכרי אגודת הסופרים: לטעת שוב את היקרנדה על קברו של טשרניחובסקי

"חגי ישראל ריחניים הם": על אחת כמה וכמה שבועות

בין האזעקות ומטחי הטילים וימי הפחד והדאגה – הגיע ובא לשמח אותנו חג השבועות. בשדרות העיר צובעים עצי היקרנה את המדרכות בפריחתם הסגולה. אין לנו אלא להעלות מארכיונו הגדול של שאול טשרניחובסקי ב"גנזים – אגודת הסופרים" את כתב היד של השיר "חג שבועות".

וְקַבָּלָה בְּיָדִי מִסָּבָא:

חַגֵּי יִשְׂרָאֵל רֵיחָנִים, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה

חַג בּוֹ הָכְפַּל כִּי־טוֹב, כְּלוֹמַר רֵיחוֹ הַנּוֹדֵף:

רֵיחַ מַעֲשֵׂי יְדֵיהֶן שֶׁל סָבְתוֹת וְאִמָּהוֹת כְּשֵׁרוֹת,

וְרֵיחַ שָׂדֶה וָגַן אֲשֶׁר בֵּרְכָהוּ הַבּוֹרֵא.

בָּרוּךְ יִהְיֶה הַגֶּבֶר, שֶׁהִכְנִיס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

בְּיֵצֶר לִבּוֹ הַיָּפֶה אֶת הַיָּקָרַנְדָה הַנָּאָה,

בָּרוּךְ זִכְרוֹ וּשְׁמוֹ! וּבָרוּךְ זֵכֶר הַגַּנָּן

שֶׁהִכְנִיסָהוּ, בִּשְׂדֵרָה לִפְנִים מִשְּׂדֵרָה בְּעִירֵנוּ,

אוֹתוֹ הַצֶּמַח הַיָּפֶה. בִּפְרוֹס “זְמַן מַתַּן תּוֹרָתֵנוּ”

עוֹמֵד הָעֵץ בַּהֲדָרוֹ וּמַקְדִּים הַפֶּרַח לֶעָלֶה,

עוֹמֵד מָלֵא וגָדוּשׁ פְּרָחִים עַל כָּל זְמוֹרוֹתָיו,

וּמְשַׁעֲשֵׁעַ אֶת עַצְמוֹ בִּגְוָנִים שֶׁל גְּוָנִים סְגַלְגַּלִּים,

תַּבְנִית עַנְנֵי תְכֵלֶת, הָעוֹלִים מִמַּחְתַּת הַזָּהָב

שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל בַּדְּבִיר – עַנְנֵי סֹגֶל וּתְכֵלֶת,

תְּלוּיִים בֵּין הַשָּׁמַיִם וּבֵין הָאָרֶץ כְּקֶסֶם

שֶׁל חֲלוֹם יַלְדָּה בּוֹגֶרֶת שֶׁאֵין בְּעוֹלָמָהּ כָּל כֶּתֶם.

(מתוך פרוייקט בן יהודה)

שאול טשרניחובסקי – כתב היד המקורי של "חג שבועות" על גבי יומן שנה רפואי (ארכיון "גנזים")

סונטה לארכיונאי עייף

מה קורה לארכיונאי "גנזים" ששנתו הופרעה בליל אזעקות וירי טילים? בעיניים אדומות מחוסר שינה ישמיט ניקוד בסונטה רבת שנים, וינקד אותה מחדש. רגע של שעשוע ארכיונאי בימים לא קלים אלה: סונטה לטילים של החמאס.

וזה מה שקרה כאשר השכים הארכיונאי כארי (עייף) לעבודת הבורא, להמשיך ולסדר את ארכיונו של אפרים א. ליסיצקי (1962-1885) שב"גנזים – אגודת הסופרים". ומה רואות עיניו – הפלא ופלא: המשורר העברי שרוב שנותיו חי ויצר בארצות הברית, כתב בלשון קוד על האזעקות בעקבות ירי הטילים של החמאס, כשישים שנה אחרי מותו. הכיצד? תשאלו, האם הדי הפיצוצים והאזעקה שבשו את דעתו של הארכיונאי המלומד?

ראו בעצמכם בשורה השלישית של הבית הראשון, ובשורה הראשונה של בית שני של השיר "סונטה". התעלמו מן הניקוד המקורי, וקראו "מיגונים" וגם: "החמס אזעקה אל אין-סוף ריקן?"

בברכת "גנזים" לימים שקטים יותר.

משום שראיתי בואך ממערב – 40 שנה לפטירתו של אורי צבי גרינברג

היום מציינים ארבעים שנה (9 במאי 1981) לפטירתו של אורי צבי גרינברג, מגדולי המשוררים שלנו, חבר הכנסת הראשונה מטעם סיעת חרות וחתן פרס ישראל לספרות (1957). זכינו, ובשבוע שעבר התארח ב"גנזים -אגודת הסופרים" בנו הצעיר, דוד גרינברג.

כמו ביקורים רבים אחרים של בני משפחה של יוצרים הפוקדים מעת לעת את גנזים, מרתק היה לראות את ההתרגשות והשמחה למפגש הזה של בן עם כתבי יד ומכתבים של אביו. "ראה את כתב היד שלו, השורות מסודרות כמו בסרגל", אמר הבן דוד באוחזו בידו את כתב היד של אביו: "משום שראיתי בואך ממערב וצמודה לראשך שקיעת החמה, / יצאתי לראות בפניך: אם חוכמת התוגה בם זורחה, אם מעיד המצח / על תהום שמתחת למצח ופסגה…".

דוד גרינברג וכתב יד של אביו, אורי צבי גרינברג, בגנזים.

אורי צבי גרינברג. משום שראיתי בואך ממערב

עמוס קינן מוחל על הכבוד

בכתרים רבים אפשר להכתיר את עמוס קינן, שהיום מציינים 94 שנה להולדתו (נולד ב-2 במאי 1927, נפטר ב-4 באוגוסט 2009): סופר, סטיריקאי, מחזאי, משורר, פובליציסט, מתרגם, צייר ופסל ישראל ובוודאי יש עוד כמה. אך כתר אחד לפחות לא יעלה על ראשו: הולך בתלם.

לציון יום הולדתו העלינו מארכיונו הגדול שבמכון "גנזים – אגודת הסופרים" – מכתב מתריס ששלח לגרשון שקד, מבכירי החוקרים ונותני הטון בספרות העברית באותן שנים. עם העוקצנות האופיינית לו, דחה קינן הצעה שרבים היו עטים עליה בשמחה: להיכלל באנתולוגיה מכובדת של דור הפלמ"ח.

" לגרשון שקד שלום רב, קיבלתי מאקו"ם טופס בו נתבקשתי לחתום על הסכמה להיכלל באנתולוגיה של דור הפלמ"ח. איני מסכים להיכלל באנתולוגיה זו… דר הפלמ"ח אינו מושג של גיל ביולוגי, אלא זרם בספרות. איני שייך ולא השתייכתי לזרם זה. לא רק שלא השתייכתי, אלא שנציגיו של זרם זה לא קיבלו אותי לקהלם ורדפו אותי בכל אשר יכלו. אם זאת עשו בימי עדנתם, אין לי עניין להגיש עצמי להם, בימי בלותם. וזה גם אינו צודק מבחינתו של מחבר אנתולוגיה, ותמהני על בחירתך… אני מוחל על הכבוד הזה מחילה גמורה.

ובכלל, בקשתי שטוחה לפני כל מציבי המשמרות למיניהם – לא להציב אותי בשום משמרת. איני רוצה בשום חלק בנחלה עליה אתם שומרים. בתודה, עמוס קינן".

עמוס קינן לגרשון שקד. אינני מסכים להיכלל באנתולוגיה של דור הפלמ"ח (גנזים)

משתדלת אני להתחזק ולא עולה בידי

השבוע מלאו תשעים שנה למותה (16 באפריל 1931) של רחל בלובשטיין, הידועה יותר כמשוררת רחל. שיריה מלווים אותנו עד היום ודומה כי ימשיכו לחיות ביננו דורות רבים. רבות נכתב על סיפור חייה, מחלת השחפת שלקתה בה, בדידותה וסופה. אך הנה, בארכיון "גנזים – אגודת הסופרים" מצאנו מכתב אחד ששלחה לידידה מנחם פוזננסקי, החושף את מלוא הכאב.

"… בכל כוחותי משתדלת אני להתחזק ולא עולה בידי. אינני רוצה להיכנע! יותר מכפי כוחי, להסכים לרעיון שלעולם יצאתי מרשימת האנשים החיים, הבריאים. רצוני לשיח את צערי, אולי ירווח לי. אינני מסוגלה להתוודות לאף בן אדם ומעולם לא הייתי יכולה לספר למי שהוא. יותר מדי גאה אני ואולי מסיבה אחרת.

ולמה בחרתי בו? אבל הלא הכתב בידי והרשות להשאירו אצלי, גם כן בידי. לכתוב, אני מוכרחה בכל אופן. רעה אני וכועסת על כל העולם. מרגיז אותי הרוך הזה הבלתי רגיל. וה'מה שלומך' התמידי בלוויית חיוך רחמני. 'מה שלומך' כמה טפשי ונמאס. מה יש לי לענות חוץ מע… בע? [מנוקד במקור בסגול]… יש רגעים ואני חושבת: מה היה יחפט [כך במקור] לי, לו התהפך העולם כולו, ואפילו שאלת היהודית. ילך הכול לאבדון. לא לי המשתה!

"…בעת רוח אסורה אני לצאת החוצה, בערב – אסור. פעם רציתי כל כך לראות את שקיעת החמה, הצבעים היו יפים כל כך, אבל אסור!"

רחל אל מנחם פוזננסקי, עמוד ראשון. הטקסט הובא בכתיב מלא – המכתב המלא נמצא באתר של מכון גנזים

"ראי אדמה כי היינו בזבזנים עד מאד"

לקראת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה, נביא קטע מכתב היד המקורי של השיר שנהיה לשיר קינה ממלכתי – מתוך ארכיונו של שאול טשרניחובסקי במכון "גנזים – אגודת הסופרים".

"ראי אדמה כי היינו בזבזנים עד מאד" נכתב על ידי טשרניחובסקי ב-1938 (פורסם בעיתון "הארץ" ב-23 לספטמבר 1938) בשיאם של מאורעות תרצ"ו -תרצ"ט ומבצעי הקמת יישובי חומה ומגדל. עם השנים קיבל שיר הקינה ההרואי משמעויות ופרשנויות רבות, מקידוש קורבנם של החללים בחזית הקרב ותקווה כי קורבנם לא היה לשווא – ועד לביקורת על הבזבוז של חיי אדם. עד היום, יותר משמונים שנה מאז נכתבו מלות השיר, מעטות הן השורות הנוגעות כך בכאב הנורא.

"הֵא לָךְ הַטּוֹבִים בְּבָנֵינוּ, נֹעַר טְהַר חֲלוֹמוֹת,
בָּרֵי לֵב, נְקִיֵּי כַּפַּיִם, טֶרֶם חֶלְאַת אֲדָמוֹת,
וְאֶרֶג יוֹמָם עוֹדוֹ שֶׁתִי, אֶרֶג תִּקְווֹת יוֹם יָבֹא,
אֵין לָנוּ טוֹבִים מִכָּל אֵלֶּה. אַתְּ הֲרָאִית וְאֵיפֹה?"

קטע מכתב היד המקורי של "ראי אדמה" מאת שאול טשרניחובסקי. ארכיון "גנזים – אגודת הסופרים"