מה אין במכתב הזה של צבי שוסטר, איש חינוך מקליבלנד, אל הסופר והעורך דניאל פרסקי, מתחילת שנות החמישים. זכרונות מקייב 1905 שתחילתן בראשית המהפכה הרוסית, פיזור צירי הדומה על ידי הצאר ניקולאי השני, וסופן במעשה נורא שאירע לביאליק שבא לנאום בכינוס ספרותי גדול. ומה קרה לביאליק באותו ערב, שגרם לו לזחול על ארבע במלתחת הבגדים של האולם. תשמעו סיפור, בלשונו של שוסטר [סנדלר, ביידיש, המתגלה כמספר סיפורים מוכשר]:
"אין לתאר את ההפגנה שערכו אז [אחרי הנאום] לביאליק[בן 32 אז]. נשאו אותו ממש על כפיים. וביאליק מתחנן ולבסוף גם מתרעם: טיפשים, מה הם רוצים ממני? ופונה אל אשתו ברוסית: מניטשקא, שמא תאמרי לי את: מה הם רוצים ממני?
"סוף סוף, מתחמק ביאליק מהם ונעלם אל מלתחת הבגדים, נכפף לרצפה, פושט את ידיו, כשהוא נשען על ברכיו לרצפה, ומחפש מתחת לקולבים ובכל פינה במלתחה כשהוא רוגן: מקלי, מקלי, מקל ארץ ישראל! מי העז לקחת ממני את מקלי!
"אחרי עשרים שנה בערך", ממשיך שוסטר במכתבו שהתגלה השבוע על ידי ארכיונאי גנזים – אגודת הסופרים, ד"ר בוריס ינטין, "נתכבדתי להימנות בתוך חבורת משכילים ועסקנים בקליבלנד, לקבל את פני ביאליק שבא הנה עם שמריהו לוין. הצלחתי להיות מן הראשונים לסייע לביאליק לרת מעל המדרגות של הרכבת אל התחנה. שאלתיו מיד שאלת סתם: המצאת את מקלך? ומיד ענני: לא אדוני, לא מצאתיו לצערי, פשוט גנבוהו ממני, וזה לא היה הראשון, כי אם השלישי במספר שלוקחו ממני. וגם לא היה האחרון, כי מאז לוקחו ממני עוד שבעה מטות".
ביאליק ומקלו בתל אביב מאת הצייר חיים גליקסברג (מתוך ספרו "ביאליק יום יום", הקיבוץ המאוחד, 1945)
מתוך מכתבו של שוסטר. מה הם רוצים ממני? התרעם ביאליק
נכפף ביאליק לרצפה – איפה מקל ארץ ישראל שלי?
הבלוג של מכון גנזים - אגודת הסופרים 