מחזה לא נדיר הוא לראות, לצדם של חוקרי ספרות וסטודנטים, גם אנשי חב"ד הפוסעים במדרגות המובילות ל"גנזים". מה להם ולתולדות הספרות העברית? יש סיבה טובה: אגרות רבות של הרבי שלהם מנחם מענדל שניאורסון שמורות בארכיון הגדול. ומה למלך המשיח ולספרות העברית? מתברר שהרבי התעניין גם בה, בספרות העברית. קרא ספרים ששלחו לו, והתכתב עם כמה רבים וטובים מהסופרים והמשוררים כאן. בין היתר נמצאים מכתבים ששלח לאורי צבי גרינברג, לדוד לזר, לאביגדור המאירי, לזלמן שז"ר, לאליעזר שטיינמן ולצבי הרכבי.
מנחם מענדל שניאורסון לצבי הרכבי (ארכיון "גנזים")
המכתבים ברובם מודפסים במכונת כתיבה (ובאוזני עדיין מצלצל הפעמון של הידית שבה מושכים בסוף השורה – ליודעי ח"ן בלבד, שלא נולדו לעידן מקלדות המחשב, ואני עדיין חולם שגם במקלדת המחשב שלי יצלצל פעמון בהגיעי לסוף שורה). רבים פנו אל הרבי, והוא טרח לענות לכולם באדיבות ובחוכמה, ובוודאי ישב שם מזכיר או מזכירה שהדפיסו את דברי התשובה, אך על חתימה אישית לא וויתר – ובסיומו של כל מכתב מתנוססת חתימתו המפורסמת.
כנהוג במכתביהם של "אנשי שלומנו", רבים הקיצורים, ומי שלא בקיא מתקשה לפענח מלים רבות. דוד הרכבי, למזלנו, שאליו כתב הרבי, טרח וכתב "פענוח ראשי תיבות" כלשונו בתחתיתו של אחד המכתבים שקיבל. וכך למדים שהוו"ח זה "הוותיק והחסיד" אי"א זה "איש ירא אלוקים" נו"נ – "נחמד ונבון" ועוסק בצ"צ – זה עוסק בצרכי ציבור.
הבלוג של מכון גנזים - אגודת הסופרים 
הערה
הרבי כתב אישית את כל מכתביו. תפקידם של המזכירים היה להקליד בלבד. כל מכתב מוקלד היה חוזר לעיונו של הרבי, שפעמים רבות היה מעיר, מוסיף ומתקן, ושולח אותו להקלדה חוזרת ולהגיה אותו שנית. רק אז היה הרבי אישית חותם עליו.
גם מכתבים בעלי נוסח סטנדרטי וקבוע, כמו ברכה לחתונה או לבר מצוה, היו עוברים את הגהתו וחתימתו האישית.
וסיפור קטן לסיום – כי חסידים תמיד מסיימים בסיפור חסידי: הרבי היה מקבל מידי יום מאות מכתבים (ולדברי שירות הדואר האמריקאי – היחיד שקיבל יותר ממנו היה הפרזידנט, לו היו עשרות מזכירים ומזכירות שענו במקומו) ומקפיד לפתוח בעצמו כל מכתב. אחד המזכירים קנה מכונה מיוחדת שפותחת מכתבים, כדי לחסוך לרבי את הטרחה, אך הרבי סרב להשתמש בה, באומרו: יש פעמים שכותב המכתב מזיל דמעה שמרטיבה את המעטפה, ואת זה המכונה לא יכולה להרגיש…
אהבתיאהבתי