הבלוג של מכון גנזים – אגודת הסופרים

סטטיסטיקה

  • 39,466 צפיות
Follow הבלוג של מכון גנזים – אגודת הסופרים on WordPress.com
Follow הבלוג של מכון גנזים – אגודת הסופרים on WordPress.com

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי הבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות במייל.

הצטרפות ל-208 עוקבים

רק אנחנו לא השתנינו

"החזקנו מעמד! שערו בנפשכם. רק שבעים שנה חלפו וראו אילו שינויים חלפו על פנינו"

כך פתחה וכתבה זהרירה חריפאי (12 בדצמבר 1929 – 2 בינואר 2013), שמחרתיים יחול יום הולדתה, לבעלה שלמה שבא במלאת לו 75.

היא – זהרירה חריפאי, שחקנית תאטרון וקולנוע ששיחקה בעשרות הצגות במהלך קריירה עשירה שנמשכה יותר מחמישים שנה. הוא – שלמה שבא (1929-2015) סופר, עיתונאי ותסריטאי. בחייהם עברו את תהפוכות ההיסטוריה של היישוב. ובחייהם, כפי שכתבה לו ליום הולדתו, השתנו כה הרבה דברים. "נולדנו לפני קום המדינה, לפני הטלוויזיה ולפני הפניצילין… לפני עדשות המגע והגלולה. חיינו לפני הרדאר וכרטיסי האשראי, לפני המדיח והסדינים החשמליים… רק אנחנו לא השתנינו".

בתם, השחקנית איה שבא, הפקידה את ארכיונו הגדול והעשיר של אביה ב"גנזים – אגודת הסופרים". כאשר העברנו לפני כשנה את הארכיון מדירתם של הוריה שברחוב זכריה 14 בתל-אביב ל"גנזים" השוכן בבית אריאלה, יכולנו להתרשם מן הצניעות שנשארה שלטת בבית גם כאשר בחוץ היו כבר כל השכלולים. מטבח קטן, מיושן, בלי מכשירים משוכללים, ריהוט של פעם שעדיין ניכרה בו האווירה הביתית חמימה ששרתה בו. והקירות! הקירות! מן הרצפה ועד התקרה, מדפים וארונות ואלפי ספרים. כעת אנו שוקדים בגנזים על סידור הארכיון הענק והחשוב הזה. המתנדבת כרמית שגיא, המסדרת את הארכיון, מצאה עבורנו את המסמך היפה הזה. קראו להנאתכם.

אל תדאגו – הבודהה מרגיש מצוין

אשה רבת פעלים הייתה ברכה חבס – עיתונאית, עורכת, סופרת ואשת חינוך, ממייסדי עיתון דבר לילדים ומראשוני הוצאת "עם עובד". קשר מיוחד היה לה עם תרבות המזרח והיא תרמה הרבה לקידום הקשרים בין הודו, בורמה ויפן ומדינות נוספות במזרח ובין ישראל. כבר ב-1947 סיקרה כעיתונאית את הוועידה הכל-אסייתית בניו דלהי, שאליה הוזמנה משלחת של היישוב העברי בארץ ישראל. בין היתר פגשו שם חברי המשלחת את מהטמה גנדי. בעקבות נסיעה זו יצא ספרה שלה ושל בעלה דוד הכהן "עשרים יום בהודו".

ב-1953 כאשר מונה דוד הכהן לתפקיד שגריר ישראל בבורמה, יצאה עמו לשליחות בת שנתיים. היא נמנתה עם המשלחת הישראלית הראשונה לסין העממית ואף ביקרה ביפן. לאחר ביקוריה בתאילנד ובהונג קונג שלחה כתבות על הסיור ל"דבר". בשובה לארץ הביאה עמה בוודאי מזכרות רבות, וביניהם פסל ראש של בודהה – מוצג נדיר בישראל של אותם ימים. היא השאילה אותו לתצוגה במוזיאון לאתנולוגיה ולפולקלור בחיפה.

לאחר תום התצוגה איחרו מהמוזיאון להחזירו אליה, ושלחו אליה ב-17/10/1958 מכתב התנצלות בזו הלשון: "אנו מצטערים מאוד על האיחור בהחזרת ראש הבודהה… אנו מקווים כי לא תכעסו אם נשמור את הבודהה עד ראשון בנובמבר. אל לכם לדאוג לו – הוא מרגיש מצוין!"

המוזיאן לאתנולוגיה ולפולקלור מרגיע. אל לכם לדאוג לבודהה

רגע של געגוע

די בשיר אחד כדי לשקף עולם אישי, רגע של התרפקות וגעגוע – כזהו השיר "אבא" של נאווה סמל, שהיום מלאו שלוש שנים לפטירתה (2.12.2017). נאווה סמל, שמותה ממחלת הסרטן היכה בתדהמה ובצער את קרוביה, חבריה וקהל קוראיה, ידעה לספר כי את כשרונה ירשה מאביה, יצחק ארצי. בשיר הזה, שהוצאנו מארכיונה הגדול והעשיר שהועבר ל"גנזים – אגודת הסופרים" על ידי משפחתה, חשים את האהבה הגדולה לאביה.

כבת לניצולי שואה, מרגלית ויצחק ארצי, הרבתה לעסוק ביצירתה המגוונת בשואה ובחוויית הדור השני.  חבריה ומכריה הכירוה כאשה מלאת חיים ושמחה, שמאחוריהם הסתתר הכאב של הוריה.

נאווה סמל, שנפטרה והיא בת 63 בלבד, הותירה אחריה יבול ספרותי עשיר ומגוון: היא פרסמה 20 ספרים, מחזות, תסריטים, יצירות לאופרה ושירים ותרגמה מחזות רבים לעברית.

נאוה סמל. הים מברך את האדם

לזכרו של יוסי שריד

בלי פוליטיקה אי אפשר, במיוחד לא כשמדברים על יוסי שריד. אולם התוכנית לזכרו של יוסי שריד, במלאת חמש שנים לפטירתו (4 בדצמבר 2015) שתתקיים ביום חמישי זה ביוזמת מכון "גנזים" ואגודת הסופרים, תהיה בעיקר על יוסי שריד המשורר והסופר.

הצצה בארכיונו הגדול שהופקד ב"גנזים" על ידי דורית שריד, מלמדת כי גם בשבתו במליאת הכנסת, לא חדל מלהיות משורר. טיוטות לשירים, רשימות וקטעי הגות נמצאו על דפים רשמיים של הכנסת ועל צידם השני של מסמכים רבים שנהיו תחת ידו ליריעות שיר.

ישראל זמורה, עורך הוצאת מחברות לספרות, שפרסמה את ספרו הראשון של שריד – בן עשרים ואחת (פגישה במקום אחר, שירים, 1961), כתב כך על כריכת הספר: ״יוסף שריד הוא משורר עברי, בעל 'אני', בעל צביון אישי, בעל לשון עברית שיש לה דופק, שאינה בועטת במסורת, אם כי גם אינה משועבדת למסורת, ואדרבא – מחדשת חידושים, מרכיבה טעמים חדשים 'מודרניים'״.

התוכנית תשודר בזום ביום חמישי ה-3 לדצמבר בשעה 20:30. את התוכנית ינחה ישי שריד, בנו של יוסי. דברי פתיחה: צביקה ניר. ישתתפו בה חברים ואנשי ספרות (לפי סדר האלפבית):  אלכס אנסקי, יצחק בר יוסף, רזי ברקאי, אדיבה גפן, ירון לונדון, רבקה מיכאלי, ליסה פרץ, צדי צרפתי, נסים קלדרון, דן שילון, דורית שריד, הרב יוסי שריד. קריאת משיריו של יוסי שריד בליווי מוזיקלי: ערן צור.

הקישור לתוכנית:  https://us02web.zoom.us/j/4671046444?pwd=M2J2eThIamJFci8wdEV5TFRla0FZZz09

יוסי שריד. טיוטת שיר על נייר של הכנסת

מדוע יד מושטת לא פוגשת יד אחות

היום מציינים את יום הולדתו ה-131 של זלמן שז"ר (24 בנובמבר 1889) – שניאור זלמן רובשוב. סופר, משורר, היסטוריון, מראשי הציונות, שר החינוך ונשיאה השלישי של מדינת ישראל.

אחת הפרשות הידועות בחייו רבי הפעלים, היה הקשר בינו ובין רחל המשוררת. זלמן רובשוב הצעיר, בן 22 בלבד, ביקר לראשונה בארץ ישראל ב-1911 ושהה בה מספר חודשים. בתקופה זו הכיר בחוות כנרת את רחל בלובשטיין – הידועה יותר כרחל המשוררת, ובין השניים נקשר קשר רומנטי. רחל אף הקדישה לו כמה שירים. המפורסם שבהם הוא "גן נעול", שבו הביעה את אכזבתה וכאבה מכך ששז"ר לא היה עזר לה במצוקתה בחולייה. הוא התחתן ב-1920 עם רחל כצנלסון, וב-1924 עלה לישראל והחל בפעילות ציבורית ויצירתית ענפה.

השיר הנוגע ללב הזה, שהולחן בשנות ה-70 של המאה שעברה, התגלה בארכיונו הגדול של שז"ר הנמצא במכון "גנזים – אגודת הסופרים". על כתב היד מצויה גם ההקדשה לז-ן [לזלמן].

רחל. לא שביל אליו לא דרך

על שקוצים, מוסרים, גנבים ורכילותניקים

נתקלה הסופרת והעיתונאית ברכה חבס במושג שלא ידעה פשרו: "שמגרים". שלחה לידידה ישעיהו [רק שמו הפרטי ידוע] והוא בירר ופתר את התעלומה.

במכתב ששלח לה ב-11 לאוקטובר 1933, שהתגלה במכון "גנזים – אגודת הסופרים", הוא מסביר לה: "וכעת הסברה 'המדעית' למושג אחד שהתעניינת בו ולא מצאת לו פתרונים בשעתו. אולם לא ינום ולא ישן שומר החסידות ומנהגיה – כמר כספי [האיש שאליו פנה ישעיהו]. המושג 'שמגרים' (כינוי חסידי בעלז כלפי חסידי מוינקשט) עלה לכספי להיוודע פענוחו והוא: שמגר – ראשי תיבות של לא פחות ולא אחר – שקוצים, מוסרים, גנבים ורכילותניקים. יפה, לא?!"

אגב, המכתב מתייחס גם לאירוע רציני יותר: פרשת ארלוזורוב. הכותב מביע שמועה "שהגיעה לאוזנינו ומקורה מרביזיוניסטים….שמועת אורחי-פורחי: שברל [כצנלסון] שהה כאן לשם מפעל אורלוזורוב" ורמיזה על משהו לא כשר בענייני כסף.

ישעיהו לברכה חדש. שקוצים וגנובים

"עניין לנו עם תופעה פאתולוגית"

מבקר ספרות חד לשון שלא חס על איש היה חוקר הספרות והשירה ברוך קורצווייל (1972-1907). חללים רבים הפיל עטו השנון. מכתב ששלח ליוסף אריכא לאחר שקרא דבר מה של יוצר צעיר, ששמו אינו מופיע כאן, יכול להיות דוגמה אחת לאמנות הקטילה שלו. המכתב מ-11/04/1969 נמצא בארכיון "גנזים – אגודת הסופרים" על ידי המתנדבת אהודה גבר.

"קראתי את דברי הגראפומאן וסבורני שעניין לנו עם תופעה פתולוגית. דעתי הייתה תמיד שציבור הסופרים הוותיק גילה סבלנות יתרה לגבי כל תופעות דומות. אם וועד אגודת הסופרים העמיד את 'בית טשרניחובסקי' לרשות האדונים הללו ולמבקריהם, שהם החסידים של ספרות זו – אם הוועד, או 'מילוא' מזמינים את אלה הדואגים ל'כנס' [את] השירים של האדון המסוים על ידי הוצאת ספרים מכובדת – אז אין תימה אם פסיכופאתים בעלי וותק משתוללים במוספים ספרותיים".

בהינף אחד "שיפד" על עטו גם את הסופר-המשורר האומלל הזה, גם את המבקרים שלו ואת חסידיו, גם את הוצאת הספרים המכובדת שהוציאה את ספרו וגם את אגודת הסופרים ואת מועדון 'מילוא'.

ברוך קורצוויל. קו עקבי וגאה נגד החוצפה היומרנית

אוי למי שלא ישלם ליהודה בורלא בזמן

מחרתיים ימלאו 51 שנה לפטירתו של יהודה בורלא (7 בנובמבר 1969). זו הזדמנות להעלות מכתב אחד מארכיונו הגדול הנמצא ב"גנזים – אגודת הסופרים". יצירתו של סופר רב פעלים זה, יליד ירושלים ובן למשפחה ספרדית מיוחסת, סובבת סביב הווי החיים היהודי ספרדי לדורותיו, למן רומן היסטורי על רבי יהודה הלוי ועד ל"אשתו השנואה", מהמפורסמים שבספריו.

והנה מכתב שמצא אמיר בן עמרם איש "גנזים" – את המכתב שלח בורלא ב-24 בינואר 1927, לאחר שהלינו את שכרו – כנראה עבור סיפור שכתב ל"הנוער והחלוץ", ירחון לבני הנעורים של הקק"ל. הנמען הוא מנחם זלמן וולפובסקי, המוכר לרבים מתרגומיו לספריו של דוסטויבסקי. במכתב הודה לו על חלק משכר הסופרים שקיבל, אך ציין כי הסכום אינו שלם ודרש במפגיע את היתרה. הוא אף איים בעונש חמור אם לא ישלמו לו בזמן – והנשק מצוי על שולחן הכתיבה שלו. "קיבלתי את מכתבך וסכום 400 ג"מ [גרוש מצרי]… ואם שלחת 400 ג"מ ולא את כל הסכום, הרי ודאי משום חסרון הכיס. אך אבקשך שאל תתן דמי לך ולא לד"ר ריגר [אליעזר ריגר] עד שישלח במשך שבועיים האלה את השאר – 425 ג"מ. ובכן אחכה עד ראשון לפברואר, ולא – אמטיר עליך בקבוק דיו שלם!"

בסוף המכתב, חזר בורלא על אזהרתו: "מסור נא את הקבלה וגם את מכתבי זה להנהלה, למען ידעו כי אתה בסכנה של בקבוק דיו אם יאחרו".

יהודה בורלא למ.ז. וולפובסקי. אתה בסכנה אם לא ישלמו לי בזמן

הבריטים גזלו מהחיילים היהודיים את חופשת השבת

יוסף בנקובר היה בין המתנדבים הארצישראליים בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה – ולימים אף פרסם מזיכרונותיו בספר "חמש שנים – יומן של חייל בריטי". את תחילת דרכו עשה במחנה סרפנד (לימים: מחנה צריפין). הוא עמד בקשר מכתבים עם ברכה חבס, שפרסמה את רשימותיו וחוויותיו בעיתון "דבר" .

תכנן בנקובר לנצל את חופשת השבת מהצבא כדי להיפגש בתל אביב עם ברכה חבס, שארכיונה הגדול נמצא ב"גנזים – אגודת הסופרים". אך אבוי – החופשה המובטחת בוטלה. ולא בגלל מצב חירום צבאי, אלא בשל אירוע חשוב מאוד למפקדים הבריטיים.

וכך כתב בנקובר לברכה חבס במכתב מה-25 לאוגוסט 1940. "אני שולח לך מאמר שני על הנעשה אצלנו. כמובן שאני סומך עליך שתפרסמו כל מה שניתן לפרסם. שמחתי מאוד למכתביך. החלטתי במקום תשובה בכתב – להיפגש אתך השבת בזמן החופש. פתאום גזירה – ביטול החופש. הסיבה: יש היום מרוץ סוסים בסרפנד, דרוש להם קהל גדול – ולכן ביטלו וגזלו את החופשה ל-2,000 חיילים יהודים ואנו נשמש להם קהל".

יוסף בנקובר לברכה חבס. גזלו לנו את החופשה

על רבי נחמן ועל פרויד

חוקר רב פעלים שכתב על חכמת ישראל העתיקה והחדשה היה יעקב בקר (1966-1902), שפירסם בחייו ספרים הרבה. בין היתר כתב על הפסיכולוגיה של אחד העם ועל חיים נחמן ביאליק לאור הפסיכואנליזה. השבוע מצאה המתנדבת מירב סגל בארכיון שלו ב"גנזים – אגודת הספרים" ספר שחיבר ב-1928 אודות רבי נחמן מברסלב. ובספר זה, שומו שמיים – ניתוח פסיכואנליטיקני של רבי נחמן.

בהשתמשו בכליו האנליטיים של פרויד, טען בקר כי "גם חייו הסיכסואליים והשקפת עולמו המוסרית והתרבותית טבועים בחותם של התסביך של אדיפוס ויתר התסביכים הסיכסואליים". ובמקום אחר אף טען המחבר "מוכיח פרויד גם המידה של ניקיון מופרז באה מהארוטיות האנאלית שדוכאה. וגם מידה זו הייתה אצל ר' נחמן בצורה מוגזמת: 'והיה עושה דברים זרים מאד בשביל נקיות וכמעט שבא לידי סכנה על ידי זה וגם לא נמלט מחוליים רעים על ידי זה'". בהמשך אף הגיע המחבר למסקנה כי "סבל ר' נחמן גם מתסביכים אחרים והם שיצרו את אופיו המוזר, וקבעו בכפה את חותמם על כל היקף התפתחותו".

מאז אותו ספר נשכח נדרשו רבים לקשר שבין זיגמונד פרויד ותורתו של מייסד חסידות ברסלב, שחי ופעל כמאה שנים לפני אבי תורת הפסיכואנליזה. יש המוכיחים כי בחוכמתו ובתורתו הקדים רבי נחמן בסיפוריו ובתורתו את פרויד. והנה, הרבה לפני שחסידות ברסלב הגיעה למעמדה כיום, היה מי שהעז כאן בירושלים להשכיב את הרבי עצמו על ספת הפסיכואנליזה.

יעקב בקר, ר' נחמן מברצלב, מחקר פסיכואנליטי