מכון גנזים ע"ש אשר ברש

סטטיסטיקה

  • 17,957 צפיות
Follow מכון גנזים ע"ש אשר ברש on WordPress.com
Follow מכון גנזים ע"ש אשר ברש on WordPress.com

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי הבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות במייל.

הצטרפו אל 141 שכבר עוקבים אחריו

לש. שלום ולאשר ביילין אין איפה לגור

בימים אלה פרסמה אגודת הסופרים קול קורא למי מחברי האגודה הנמצא במצוקה כספית לפנות לקרן של האגודה שנוסדה למטרה זו. מסורת ארוכה היא לסופרינו המגלים באיחור כי מן העט לא ישיגו פרנסה, וכי קשיים כלכליים ילוו אותם כל ימי חייהם. בת קול עולה ואומרת: הוי קבצנים בני קבצנים, כלום חשבתם שמהספרות תהיה לכם תשועה כלכלית? וכדי להמחיש זאת, שניים מן המכתבים הרבים שקיבלה אגודת הסופרים לפני עידן ועידנים: זעקה לעזרה למענם של שניים מחבריה הנכבדים ביותר שנקלעו למצוקה כלכלית למרות תהילתם הספרותית.

אשר ביילין (1881-1948), סופר, עיתונאי ועורך, שהיה מזכירו האישי של שלום עליכם וליווה רבים מן הגדולים של הספרות העברית, וביניהם אורי ניסן גנסין ויוסף חיים ברנר – ולימים כתב את  "ברנר בלונדון" הנפלא שיצא לאור בעריכתו של מנחם פרי. פעילותו העשירה בתחום היצירה והתרבות לא עזרו לו באחרית חייו.

בקשת עזרה לאשר ביילין מאגודת הסופרים 001 "באו אלי היום כמה חברים וסיפרו לי על מצבו הקטסטרופלי של הסופר אשר ביילין, שמצבו בכלל הוא בכל רע ועתה עומדים לגרשו מן הדירה בשל אי יכולתו לשלם את שכר הדירה, שכבר הוא חייב, ולא כשכ' להבא… אני פונה אליכם בבקשה שתבואו גם אתם לעזרה, לפחות בסך עשר לירות", כתב לאגודה במכתב "סודי" משה קליינמן עורכו של "העולם" העיתון המרכזי של ההסתדרות הציונית העולמית.

וכמה שנים לאחר מכן, בחורף 1946, פנה מירושלים הקפואה לא אחר מאשר ש. שלום (1904-1990), המשורר והסופר שהיה במשך עשרות שנים אחת הדמויות המרכזיות בחיי התרבות והספרות בארץ

ש. שלום לאגודה 1 001

ש. שלום לאגודה הסופרים. עתה נוספה צרה חדשה

ש. שלום לאגודה 2 001

מים חדרו לחדר שבו התגוררו ש. שלום ואשתו, ועתה הוא מתרוצץ לחפש דירה חדשה – וכסף אין. והנה גם עדות לתקופה – השנה היא 1946 ובנם של בעלי הבית חזר מן הצבא (כנראה הצבא הבריטי) ורוצים הם לתת לו את החדר.  "הנני מתרוצץ כבר שבועיים בסופה, בגשם ובשלג לקבל הלוואות… חסרות לי עוד 100 לירות".

ונשמעות גם זמרת הציפורים במרומים – ויחד עמם תזלנה גם דמי האחים היהודים

שמעון ביחובסקי (1880-1932) היה מו"ל, מבקר ועיתונאי, חברם הטוב של גנסין וברנר ולימים גם בעלה של המשוררת אלישבע. רבים ממכתביו אל יוסף חיים ברנר עסקו בעסקי מו"לות וכמובן ב"מעורר" של ברנר, שהוא עסק בהפצתו ברוסיה ובתחבולות שונות כיצד להערים על הצנזור הרוסי שהתנכל לכל דבר דפוס עברי שהגיע מלונדון לרוסיה. נראה שעל הגלויה הזו לא עבר הצנזור הרוסי – בחיים לא היה מעביר אותה: חזיון בלהות על הצפוי ליהודים ברוסיה בתקופת הפוגרומים הגדולה שהחלה בפרעות קישינב ב-1903.

מאלף לראות עד כמה ניכרת ההשפעה של "בעיר ההריגה" של ביאליק על ביחובסקי, והנה אנחנו שם במקום שבו הטבע חגג והיהודים נשחטו.

"ושלום לכם, יקרים, מהאביב החדש, היפה שאת קול צעדיו הנני שומע כבר הולך ומתקרב, שלום-רב מהשמש החם, משמש האביב הטוב והחביב… ונשמעות כבר זמרת הצפרים במרומים, העפות שורות שורות ועוד מעט והפלגים תזלנה וישקשקו בהמולה והנהרות תפרצנה ממסגרותיהן — ויחד עמהן תזלנה גם דמי האחים היהודים, הצעירים והאינם צעירים, שיישחטו בעתיד הקרוב, דם חם, צעיר, דם שואף וטוב – דם צעירי ישראל שיהרגו ויישחטו לרוב בכל תפוצות הגולה הרחבה והגדולה".

ביחובסקי לברנר על הפרעות 001

ביחובסקי לברנר. חש אני את האסון הקרוב

לדברי המורה יצאו מביה"ס איניג'ינרים, ולפי דבריי – סנדלרים מובהקים

אוצר קטן כפול ומכופל חשפה בפנינו דורית שריד המתנדבת מזה כשנה ב"גנזים" ומסדרת את ארכיונו הגדול והמרתק של יוסי שריד.

תשמעו סיפור: ב-1938 למד אביה של דורית, בן ציון ורבין, רפואה באיטליה. בשעת טיול בווינה נפל ושבר את רגלו ואושפז בבית חולים. דורית מספרת כי אביה נזכר שכאשר היטלר הגיע לוינה ונאם בכיכר העיר, שמע ונחרד משאגותיהם של ההמונים. אמו של בן ציון, נחמה ורבין, נסעה לבקר אותו ובני המשפחה כתבו להם מכתבים – שהתגלו כעת והופקדו ב"גנזים".

באחד מהם כתב משה שמיר – שהיה בן אחותו הבכורה של בן ציון. בצד אחד ניסה את כוחו ביידיש ובצד השני כתב שיר (הוא היה אז בן 17) "שלום לך האיש, האיש שלא מכאן / שבעה "שלומים" – כשי מאוד קטן… שטות בן-ציון, ודאי נבהלתי מה קרה לי פה? / נשטתיטי וחרזתי חרוז שם וחרוז פה".

משה שמיר שיר 1938 לנחמה ורבין וינה 001

משה שמיר לבן ציון ורבין בוינה, 1938

והנה מציאה נוספת מארכיונם של דורית ויוסי שריד – מכתב ששלחו משה שמיר ואחיו אליק שמיר (שנהרג במלחמת השחרור ועליו כתב משה שמיר את "פרקי אליק"). אליק היה אז בן 14, בדיוק סיים את לימודיו בבית הספר "תל נורדאו" והתחיל ללמוד ב"בית הספר ריאלי מונטיפיורי" בתל אביב. אליק לגלג במכתבו על בית הספר "הטכני הגבוה". לא רק זה שהוא פקפק בתקוות הגדולות שתלו בתלמידים "לפי דברי המורה יוצאים ממנו חצי אינג'ינירים, ולפי דברי – סנדלרים מובהקים". ואם לא די בכך, הוא חושד שהמנהל משלשל לכיסו חלק מהכסף שנועד לבגדי התלמידים " "גם מעילי סטודנטים סדרו לנו שעלו 80 גר', ובטוחים אנו שמחצית הסכום לקח המנהל לקופת הכיס".

מכתב של אליק שמיר לסבתו נחמה ורבין 1938 001

אליק שמיר לסבתו נחמה ורבין ולדודו בן ציון ורבין, 1938. (החתום למטה הוא משה אהרונסון, הדוד של משה שמיר)

כשהרופא משתעל על החולה

מכתב תודה כתב הרופא ד"ר מ. לנסקי לדוד שמעוני ב-11.2.1951. מתברר, דוד שמעוני, שהיה איש ציבור רב פעלים וכוחו רב לו בסיוע לאנשי שלומנו בהשגת עבודה במוסדות ההסתדרות, סייע בצורה כל שהיא לדוקטור להשיג עבודה במרפאת קופת חולים, שלוש שעות ביום.

והנה, מספר הדוקטור, העבודה מעניינת לא כל כך מבחינה רפואית, כמו מבחינת סוציאלית. וכך הוא מתאר את עבודת הרופא במרפאה ששירתה עולים חדשים מגלי העלייה הגדולים של אותן שנים: ""הקלינטלה שלי רובה ככולה מאנשי עדות המזרח, שעלו ארצה במשך החודשים האחרונים: יהודי מרוקו, עירק, פרס ומצרים. השפה השולטת היא ערבית. מכיון שהרופאים אינם זקוקים לשפה זו, ההבנה ההדדית מתגשמת על ידי תנועות הידיים וגם של אברים אחרים בגוף. למשל, כשרופא רוצה לשאול אם החולה משתעל, עליו, כלומר על הרופא, להדגים את השיעול. החולה מקמט את מצחו ומתוך הנאה מיוחדת וחיוך אומר א! כלומר הבינותי, ומתחיל בעצמו להשתעל".

וההמשך נוגע ללב לא פחות. מוזמנים לקרוא.

דר לנסקי לשמעוני 001

דר לנסקי לשמעוני 2 001

ד"ר לנסקי לדוד שמעוני

הסתכלתי בגורל עבודתו של הסופר העברי החי ומת

"הסתכלתי בגורל עבודתו של הסופר העברי החי ומת, ראיתי בשנים האחרונות הרבה הסתלקויות של סופרים, יותר משדרך הטבע מחייבת, ומה עלתה לה לירושתם הספרותית ולכל מה שקשור ביצירתם?"

במשפט זה פתח אשר ברש, שהחודש מלאו 65 שנה למותו ב-4 ביוני 1952, את חזונו בדבר הצורך להקים את מכון "גנזים" של אגודת הסופרים. "ואין לדחות. המטרה הקרובה: לפתוח מעין קונטו לכל סופר, חשבון של כדים גדולים וכדים קטנים. לפעמים גם פרט צדדי ניתן להידרש, וממנו תוצאות להבנת היצירה ויוצרה".

אשר ברש 1948 001

אשר ברש, 1948. האוטו לא סוחב בעלייה

ואכן, ארכיון זה אכן הוקם ב-1951 על ידי אשר ברש, ועל שמו הוא נקרא.

את הטקסט היפה והמדויק הזה – שיש ללמדו בבתי ספר לארכיונאות – מצא השבוע יניב עצמון, מ"מ יו"ר אגודת הסופרים. החזון מפתיע לא רק בדייקנותו ובחיוניותו, שלא לדבר על העברית הנפלאה שלו, אלא גם בראיית הנולד שלו. יובל לפני עידן האינטרנט והקישורים הדיגיטליים שבין ארכיונים, כתב ברש כי "ודאי גם הספרייה הלאומית והאוניברסיטה יוסיפו לעסוק בזה אבל כאן יהיה האוצר המרכזי. צינורות יחברוהו [את הארכיון] עם יתר המוסדות".

ז'ול ורן שלנו: צינורות – הלא הם ערוצי האינטרנט, שעתידים על פי חזונו של ברש לקשר את המידע האצור ב"גנזים" לבין הספרייה הלאומית ובין שאר הארכיונים הספרותיים בארץ ובעולם. נפלא.

אשר ברש חזון1

אתה לא תתעסק ביהדות, ואני לא אתעסק בביקורת ספרות

אין חריף מיוסף קלוזנר, ואין תוחם גבולות כמוהו. במכתבו ליוסף חיים ברנר (3.6.1910) הוא קובע כלל ברור – עם כל הכבוד לך, אל תתעסק בעניינים שאתה לא מבין בהם, כמו למשל, אהממ, חכמת ישראל. נו, נו. מה חשב על זה ברנר, אפשר רק לנחש. אבל המכתב מקסים.

המלים מתנגנות מעצמן, לשפה שהיא קומפוזיציה ערבה לאוזן ולעין. כעורך "השילוח" מפציר בו קלוזנר בברנר לשלוח לו מפרי עטו: "ורוצה הייתי, שכל דבר נאה שתכתוב יאמר לך לבך לשלחו ל'השלח'". ואחר כך הוא חוזר לענייני גבולין – "על השאלה אם ריקה היא המלה 'יהדות' או לא, לא אדון עמך בזה. אתה לא תהיה עוסק בחכמת-ישראל …. כמו שאני לא אעשה בלטריסט לעולם".

קלוזנר לברנר על יהדות 001

יוסף קלוזנר לברנר. רוצה אני שכל דבר נאה שתכתוב יאמר לך לבך לשלחו ל"השלוח,

 

הקסם של זלדה

זלדה בידיעות אחרונות 001

במלאת 103 שנה להולדתה של זלדה, פורסם אחד משיריה הרבים השמורים ב"גנזים" בידיעות אחרונות.

חגיגה כל פעם מחדש.