הבלוג של מכון גנזים – אגודת הסופרים

סטטיסטיקה

  • 48,354 צפיות
Follow הבלוג של מכון גנזים – אגודת הסופרים on WordPress.com
Follow הבלוג של מכון גנזים – אגודת הסופרים on WordPress.com

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי הבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות במייל.

הצטרפות ל-151 עוקבים

איך אפשר להסתדר בעולם מבלי להיות קצת ערמומי

יומיים מפרידים בין יום הולדתו של ישראל אלירז ליום פטירתו: מחר הוא יום הולדתו – 24 במרץ 1936, ושלשום מלאו 6 שנים לפטירתו ב-22 למרץ 2016. בכמה כתרים החזיק אלירז, יליד ירושלים דור חמישי לילידי הארץ: משורר, סופר, מחזאי מורה ומתרגם פורה. אחד ממחזותיו "שלוש נשים בצהוב" עורר מהומה כאשר עמד לעלות ב"הבימה". ההפקה בוטלה לאחר שהרב הראשי איסר יהודה אונטרמן התלונן שהמחזה "פוגע בקודשי ישראל" מכיוון שהוא מציג את משה רבנו באופן היתולי.

לזכרו נעלה דף אחד מתוך ארכיונו הגדול שהופקד ב"גנזים אגודת הסופרים", על ידי בנו. מעין הרהור, על דרכו של עולם – שאי אפשר להסתדר בו מבלי להתחכם קצת. וכך כתב אלירז:

"דרעיי קופ:

תחכמן, ערמומי, אידיש. מחמאה. אנשים שהם דרעיי קופ, אפשר שצריך מעט להיזהר, ודאי שצריך להיזהר מהם, אבל איך אפשר להסתדר בימינו מבלי שאתה, אם אתה, מעט דרעיי קופ? איש כזה יודע לעדן כך את דרכיו שמעט שחיתות יש בדבר, אבל לא שחיתות מלאה". וההמשך מעורר שאלה: "והיפוכו של דרעיי קופ הוא תם, ככתוב ויעקב איש תם". וכאן מתגנב חיוך מתחת לשפם: הרי יעקב המתואר כ"איש תם יושב אוהלים" התגלה כערמומי למדיי, כאשר קנה את הבכורה מעשיו בנזיד עדשים.

ישראל אלירז. על התחמן ועל התם

יום יום משתכח משהו, יום יום אובד משהו

היום מלאו 133 להולדתו של הסופר והמשורר אשר ברש, שנולד ב-16 במרץ 1889 בעיירה לופטין שבגליציה המזרחית – היום אוקראינה. לא רק יוצר חשוב היה, שתחת ידו יצאו יצירות מופת כמו "איש וביתו נמחו" ו"תמונות מבית מבשל השיכר", אלא גם אחד מהפעילים המרכזיים בחיי התרבות בארץ ישראל ובאגודת הסופרים. לנו יש סיבה מיוחדת לחגוג את יום הולדתו – הוא זה אשר הגה ויסד לפני יותר מ-70 שנה את ארכיון גנזים, למען הצל ושמר את כתבי היד של הסופרים ההולכים ונשכחים.

"יום יום משתכח משהו, יום יום אובד משהו ואין לדחות. המטרה קרובה: לפתוח מעין קונטו [חשבון] לכל סופר… חשבון של כדים גדולים ופכים קטנים", כתב. בעודו בשיא פעילותו בגנזים נפטר בגיל 63. לאחר מותו נקרא המכון על שמו. חזונו התגשם ובגדול. ב"גנזים – אגודת הסופרים" שמורים יותר משמונה מאות אוספים ארכיוניים של יוצרים ויוצרות, מהמאה ה-19 ועד ימינו. כל הזמן נוספים כתבי יד וארכיונים נוספים למכון השוקק חיים, השוכן בבית אריאלה בתל אביב.

בימים אלה נמשך המבצע הגדול של גנזים בשיתוף הספרייה הלאומית ואוניברסיטת הרווארד – סריקה והנגשה לאינטרנט של הארכיון לשימושם של חוקרים, מעיינים ואוהבי ספרות בכל העולם. מדהים לראות כיצד מתממש חזונו שאותו הגדיר כבר ב-1950, שנים רבות לפני עידן האינטרנט: "כאן יהיה האוצר המרכזי וצינורות יחברוהו עם יתר המוסדות". "צינורות יחברוהו" של אותם ימים – האינטרנט היום.

נעלה לזכרו את נוסח חזונו להקמת גנזים, וגם גלויה ששלח לדבורה ברון ב-1912. איננו יכולים שלא לנוד בראשנו בכאב למראה שם העיר שממנה שלח את הגלויה – לבוב, המופיעה היום בחדשות מדי יום בתוך ענני עשן הפגזות וקורבנות חינם.

אשר ברש לדבורה ברון, לבוב 1912

ירדו לי דמעות צחוק

י

התחביב הגדול של צוות מכון "גנזים" הוא למצוא פנינים ויהלומים החבויים בארכיונים. כל מציאה כזאת היא שכר נאה לעמלנו.

כאשר סידרנו בימים אלה את ארכיונו של פוצ'ו (ישראל ויסלר) שהופקד על ידו בגנזים, נפלה עינה של  אורנה רוזנר, המתנדבת שלנו השוקדת על סידור הארכיון העשיר שלו,  במכתב של מעריצה צעירה, זהר שלו . השנה היא  1987  – זהר בת עשר וחצי וכבר מבינה נפש סופרים.

"אמנם אני מכירה אותך רק מתוך שלושת ספריך, שהם איה הג'ינגית, … האמיץ (סליחה ששכחתי) וחבורה שכזאת, שבגללה החלטתי לכתוב לך מכתב. ידעתי שהפלמ"ח הוא צבא כזה שפעם היה. אבל אחרי שקראתי את חבורה שכזאת שאלתי את אבא שאלות על הפלמ"ח. הוא הסביר לי וגם הציע לי לכתוב לך מכתב. כאשר קראתי שיוסיניו מת, כמעט ובכיתי. אבל ירדו לי דמעות צחוק כאשר קראתי על התעלולים שעשיתם בקיבוץ ובאימונים…דרך אגב רציתי לספר לך שהתחביב הכי גדול שלי הוא לקרוא ולכתוב שירים וסיפורים…"

למכתב צורף מכתב נוסף של האבא – הסופר מאיר שליו: "שלום פוצ'ו, המכתב הנלהב המצורף הוא מבתי זהר, בת עשר וחצי. היא בלעה את 'חבורה שכזאת' באותה התלהבות שעשיתי זאת אני כשהייתי נער, מה שמראה את סגולותיך, וסגולות הספר. בברכה, מאיר שלו".

את המכתב הזה שמר פוצ'ו בארכיונו במשך 35 שנה. איך לא? מכתב מקסים ביותר.

זהר שלו לפוצ'ו. התעלולים שעשיתם בקיבוץ
מאיר שלו לפוצ'ו. זהר בלעה את הספר באותה התלהבות שלי

לזכרו של אמנון שמוש

בצער רב שמענו על מותו של הסופר והמחנך אמנון שמוש. זכינו ועוד בחייו הפקיד את ארכיונו הגדול במכון "גנזים". במשך השנים היינו עמו בקשר כאשר סידרנו וקטלגנו את החומר העשיר שהעביר אלינו. גם בשנותיו האחרונות המשיך ויצר למרות הידרדרות ראייתו. בכל שיחותינו חשנו במזגו הטוב שנשמר על אף בריאותו הלקויה.   

שמוש נולד בחאלב שבסוריה ב-1929. בגיל 9, לאחר שאביו נפטר, עלה יחד עם אמו ואחד מאחיו לארץ ישראל. אח נוסף, הסופר והמתרגם טוביה שמוש, עלה לארץ קודם לכן. הוא התגייס לפלמ"ח ב-1946, השתתף במלחמת העצמאות והיה ממקימי קיבוץ מעיין ברוך, שם חי ויצר עד מותו אתמול בגיל 93.

חלק גדול מיצירותיו עוסק ביהדות המזרח. ספרו הידוע ביותר הוא "מישל עזרא ספרא ובניו". הספר עובד לסדרת טלוויזיה בת שבעה פרקים בבימוי נסים דיין, ושודרה לראשונה ב-1983 בטלוויזיה הישראלית. הספר זיכה אותו בפרס ירושלים לספרות יפה ע"ש ש"י עגנון.

נעלה לזכרו דף מתוך כתב היד של "מישל עזרא ספרא ובניו" השמור ב"גנזים".

אמנון שמוש. דף מתוך "מישל עזרא ספרא ובניו"

פתח נעילה – 30 שנה למותו של אבות ישורון

היום מלאו 30 שנה למותו של אבות ישורון (19 בספטמבר 1904- 22 בפברואר 1992) מהגדולים והמיוחדים שבמשוררים שלנו. נעלה לזכרו אחד משיריו הנפלאים, מתוך ארכיונו הגדול שב"גנזים – אגודת הסופרים". זכינו ומי שסידרה את הארכיון היא בתו, הלית ישורון, שבלתה כמה שנים אצלנו בטיפול בכתבי היד שלו. בסופו של העבודה, גם הוציאה מתוך מה שמצאה בארכיון את הקובץ "חרסים" (הספריה החדשה, הקיבוץ המאוחד, 2021).

ארכיונו של אבות ישורון שבגנזים קוטלג ונסרק.

"אבות ישורון נולד בתפילת נעילה, יום כיפור תרס"ה", אומרת הלית ישורון, "שירו הלפני אחרון 'פתח נעילה', שנכתב ביום כיפור תשנ"ב, קרוב למותו, סוגר את מעגל חייו בלידה חוזרת "ואני נולדתי".

אבות ישורון. פתח נעילה (גנזים)

גם גיבור מלחמה וגם סטודנט חרוץ

היום י"א באדר, היום שבו נפל יוסף טרומפלדור בתל חי (י"א באדר תר"פ 1/3/1920 ). נעלה לכבודו מהגנזך שב"גנזים – אגודת הסופרים", גלויה ששלח לידידו צבי ש"ץ. מתברר – לא היה רק גיבור מלחמה היה, אלא גם סטודנט חרוץ.

בוריס ינטין שלנו ב"גנזים" תרגם את הגלויה הזו. הוא גם מסביר שהיה צריך להיות סלבריטאי וגיבור מלחמה כמוהו במלחמת רוסיה יפן (אותה מלחמה שדרבנה חייל יהודי מפורסם אחר, יוסף חיים ברנר, לערוק מהצבא הרוסי) – כדי להתקבל כיהודי לפקולטה למשפטים באוניברסיטת סנט פטרסבורג היוקרתית ביותר ברוסיה.

בגלויה מה-8 במאי 1909 מתנצל טרומפלדור בפני ידידו צבי שץ, שהפציר בו לבוא לבקרו בעיר רומני שבה שהה, משום שהוא עסוק מאוד בלימודים (סיים אותם בהצלחה ב-1912). "עברתי כבר חמש בחינות ויש לי עוד שתיים, ורק אחרי שאסיים אותם ב-26 במאי, יהיה לי קצת זמן ואוכל להתפנות לעיסוקים אחרים ולבוא אליכם לרומני". רומני תפסה בהמשך מקום חשוב בתולדות הציונות, כאשר ב-1911, ארגן בה טרומפלדור את ועידת רומני שבה נוסדת תנועת "החלוץ".

      

יוסף טרומפלדור לצבי שץ. אני עסוק בבחינות (ארכיון גנזים)

"האוניברסיטה הקיסרית בסנט פרטרסבורג", צילום מתחילת המאה העשרים

פרחי לילך לאלכסנדר פן

בְּכָל פְּגִישָׁה מִקְרִית פּוֹרַחַת אֵיזוֹ תְּכֵלֶת
לְכָל מַבָּט רִאשׁוֹן – נִיחוֹחַ הַלִּילָךְ

אין כמו זר פרחי לילך מתוך אחד משיריו הידועים ("היה או לא היה") שנגיש לכבוד יום הולדתו ה-116 של אלכסנדר פן (14 בפברואר 1906). משורר, איש בוהמה, קומוניסט, חתיך עולמי ומאהב – רק כמה מן הכינויים שהוצמדו למי ששיריו מבוצעים ונשמעים עד היום ומעלים רטט בלב. מ"לא אני הוא האיש", "שיר השיכור", "שתו העדרים" ועד "סורו מני".

נעלה לזכרו ולכבודו כמה פנינים מארכיון גנזים. ראשית – לא רק משורר, אלא גם צייר: רישום של יונתן רטוש מעשה ידיו של פן, על מפית של בית קפה ("כסית" אולי, שבו ישבו שניהם). וגם: תמונה שלו ששלח ב-1934 לרחל קטינקא עם שיר כהקדשה אישית. חגית הלפרין, מחברת "צבע החיים" הביוגרפיה של אלכסנדר פן, מציינת כי השיר הזה היה אמור לפתוח את קובץ השירים "בלי גג", שתכנן פן להוציא ב-1932 אך לבסוף לא יצא לאור. השיר פורסם ב"מאזנים", והוא נכלל ב"אלכסנדר פן: השירים" (הקיבוץ המאוחד, אוניברסיטת תל אביב, 2005).

אלכסנדר פן לרחל קטינקא. בלי דעת למה

יומולדת לסופר שיודע לפרגן לסופרים אחרים

אתמול מלאו 77 לחיים באר, שנולד בירושלים ב-9 לפברואר 1945. חיים באר נודע לא רק כסופר מהולל ואהוב על קוראיו, אלא גם כמי ש"יילד" ספרים רבים, בין היתר בתפקידו במשך שנים כעורך בכיר בהוצאת עם עובד.

במה נברכו? במכתב אופייני שמצאנו בארכיונו של בנימין טנא שב"גנזים – אגודת הסופרים". ובמכתב אותה תכונה שאינה נפוצה בין סופרים רבים – הנכונות לעודד ולפרגן לסופרים אחרים.

"זכור שמה שיש לך לספר, אין לאיש (או כמעט שאין לאיש) מלבדך ובלי ספק – שרק אתה המסוגל לעשות זאת כפי שאתה עושה – בחום אנושי, בכשרון מספר טבעי ומה שאולי ולא פחות חשוב בנוכחותו הסמויה, אבל הלא מסופקת, של קודקס מוסרי". כתב חיים באר לבנימין טנא.

חיים באר לבנימין טנא, 13/11/1979. חזק ואמץ

פרס ברנר לאילן שיינפלד

אילן שיינפלד הוא חתן פרס ברנר 2021 על ספרו "הנזיר היהודי". בטקס חלוקת הפרס שהתקיים  בצוותא תל אביב, בהפקתו של מאיר עוזיאל, בירך יו"ר אגודת הסופרים צביקה ניר את חתן הפרס שהצליח ליצור רומן אנושי מורכב ומרתק. בחבר השופטים כיהנו פרופ' זיוה שמיר, פרופ' ניצה בן דב וד"ר דורית זילברמן. השופטים ציינו בין השאר: "ברומן עב כרס, עשיר פרטים ורב-דורי, מרחיב שיינפלד את תודעתנו ומספר על חיי האנוסים בדרום אמריקה. במהלך הרומן, מתרכז שיינפלד בדמות אחת, פרנציסקוס מלודונדו דה סילבה, רופא בן רופא, שמאז שהתוודע לשורשיו היהודיים, עובר מסכת ארוכה של סבל, עינויים, הבטחות ופיתויים, שמטרתם להחזירו לחיק הכנסייה שעל ברכיה גדל".

פרס ברנר לספר ביכורים הוענק לבועז דנון על ספרו "כל שהוא כביצה"

נעלה לכבודו של אילן שיינפלד חתן הפרס אחד מכתבי היד המצויים בארכיונו הגדול שבגנזים – אגודת הסופרים:

אילן שיינפלד. כובע (ארכיון גנזים)

יומולדת שמח לאה נאור

השבוע ציינו את יום הולדתה של הסופרת, המתרגמת, התסריטאית והפזמונאית לאה נאור, שנולדה בהרצליה ב-22 בינואר 1935. דורות של ילדים ובני נוער גדלו על יצירותיה, והבוגרים שבנו מפזמים עד היום את פזמוניה שזכו לביצועים רבים ואהובים מ"האהבה היא פרח" ו"איזה ערב יפה" בלחניה של נורית הירש, "ימינה ושמאלה והלאה" בלחנו של נחום היימן ו"סרנדה לעדה" בלחנו של משה וילנסקי.

מתוך ארכיונה שב"גנזים" נעלה לכבודה מסמך יפה ומלבב, ועל כך סיפר לנו היום בעלה, הסופר וחוקר תולדות ארץ ישראל, מרדכי נאור: "ב-2015 כשמלאו ללאה 80 שנה, נערך לכבודה ערב הוקרה בצוותא תל-אביב. בין המברכים היה גם יורם טהרלב, שהעניק פרשנות מרתקת לשיריה. בתום הטקס נתן לה את הדפים עם הברכה".

נציג כאן את דברי הברכה של יורם טהרלב, שנפטר לפני כשבועיים וחצי, שבסיומם התייחס לסדרת תרגומיה לספרי "דוד סוס": " ללאה נאור, לאה לאה לאה, תסתכלו עליה, היא המתעדת האולטימטיבית של העבר הישראלי והנביאה הגדולה של העתיד". ונסיים בברכה שחתם בה: "נאחל לה בבריאות טובה עד מאה ועשרים, ושהרופא היחיד שייזכר בביוגרפיה שלה יהיה ד"ר סוס".

יורם טהרלב ליום הולדתה ה-80 של לאה נאור (ארכיון גנזים – אגודת הסופרים)