מכון גנזים ע"ש אשר ברש

ראשי » כללי (עמוד 33)

Category Archives: כללי

מודעות פרסומת

איגרת לגרפומן אלמוני

שלמה צמח (1974-1880) היה איש רב פעלים חלוץ, סופר, מחנך ועורך (היה בזמנו גם עורך "מאזנים"). בארכיונו מצאתי "אגרת שלא נשלחה לבעליה" שבה הוא משתלח לתיאבון במי ששלח לו כתב-יד של יצירה ספרותית

שלמה צמח לכותב אלמוני. קח מעדר וחפור בעפר

שלמה צמח לכותב אלמוני. קח מעדר וחפור בעפר

. "איני יודע המחבר מי הוא, שהרי חתימתו בעילום-שם. אבל אם בחור הוא, עול ימים, עצתי לו שיצא לפרדסים וייקח מעדר בידו ויחפור בעפר שבע שעות ביום ויפרנס עצמו בכבוד וייגע קצת כוחותיו העודפים ויהא פטור מפיוטי ומסמליו על 'רחם' ועל 'מיעוך-שדיים' ועל 'כניסה מבפנים' ועל כיוצא באלו מן הדברים שבינו לבינה ויהא ישן בלילות על משכבו שנת עמלים מתוקה…"

ואם בחורה היא הכותבת האומללה שלא ידעה למי לשלוח את פרי ביכורי עטה, מייעץ לה צמח: "שתלך אל בית אביה ותבקש ממנו בכל לשון של בקשה שימשכן כל מה שבידו וייתן לה נדוניה ותמצא לה בן-זוג פקיד מפקידי האוצר או ממשרד המסחר והתעשייה, ואין בכך כלום אם נפתח תיקו על פשעי שוחד ומעילה ונסגר, אדרבה מובטח לו שיעלה מעלה מעלה בסולם החברה וזוגתו עמו…"

ואם סופר ותיק ומנוסה הוא זה ששלח לו את כתב היד בעילום שם, אומר לו שלמה צמח בפנים מכורכמות מן הסבל שגרמה לו הקריאה: "אבל אם בעל בעמיו המחבר, וכבר נזרקה שיבה בבלוריתו וכבר הפליגו בשבחו המבקרים בגיליונות הספרותיים של ערבי שבתו וחגים ומועדים, באמת תקנה אין לו, אלא מה להוצאה מכובדת שתאסוף בתחומה אשפה זו?"

מודעות פרסומת

רק זה חסר לנו עכשיו

גלויה מצולמת מ-1924 של קבר רחל, עץ זית ושיירת גמלים. פסטורליה חוגגת באתר שנמצא בימים אלה באזור מתוח ורב פיגועים. גם הטקסט מעלה מן האוב פרשה טעונה שמזכירה, כאשר מציינים עשרים שנה לרצח יצחק רבין,  את הרצח הפוליטי הראשון בישוב. את הגלויה שלח אהרן זאב בן ישי. סופר, משורר, עורך ואיש רב פעלים בתחום התרבות והספרות בארץ (1977-1902) שהתגורר אז בירושלים. הנמען: יהודה בורלא שהיה אותה עת מנהל בית ספר בזכרון יעקב.

"בבצה שלנו נפלה שוב בערה: שערוריית זוננפלד-דיהאן אצל חוסין. הלא קראת כבר ודאי בעתונים. רק זה חסר לנו עכשיו: מלשינות חדשה. סנבלטים, ימח שמם וזכרם!"  סנבליט היה פחה מטעם ממלכת פרס של פחוות שומרון בתקופת שיבת ציון. על פי ספר נחמיה, חתר סנבלט תחת שלטון נחמיה וניסה לחבל בחידוש חומות ירושלים.

שמו של יעקב דה האן אכן נמחה מספר החיים ארבעה חודשים לאחר שנכתבה גלויה זו. ב-30 ביוני 1924 נרצח דה האן על ידי מתנקש אלמוני שירה בו כאשר יצא מתפילה בבית כנסת. הרקע לרצח, קרוב לוודאי – פעילותו האנטי ציונית של דה האן שאף יצא לפגישה יחד עם הרב זוננפלד עם האמיר הירדני עבדאללה ועם אביו חוסיין בן עלי. השניים הגישו לו תזכיר שכלל התנגדות לציונות ותכנית לברית בין החרדים לערבים.

גם צדה השני של הגלויה נפיץ, אך זה כבר בתחום "הביצה הספרותית" – התקפה חריפה על אביגדור המאירי ועל אורי צבי גרינברג שאותם מכנה בן-ישי "שלימזל ושקרן שנישאו זה לזה". ובהמשך הוא אומר בסערת נפש "אם הם ימשיכו להתנוול – הריני חושב לצאת נגדם ביד ובאגרוף".

בן ישי לבורלא 2

בן ישי לבורלא 1924. "נפלה שוב בערה"

בן ישי לבורלא 1924. "נפלה שוב בערה" (ארכיון "גנזים")

ומה יעשה העורך?

הסופר אהרן ראובני (1971-1886) היה קפדן לגבי יצירותיהם של אחרים וגם שלו. אופיו זה, לצד ההומור שלו, מתגלה במכתב ששיגר לישראל זמורה ב-1957, בעת שזה היה עורך "מאזנים". ראובני ביקש לדעת, ובהקדם, אם הסיפור ששלח יתפרסם בגיליון החגים, והוסיף תנאי מפורש: שזמורה לא יגע בכתב היד ולא ישנה דבר. בעט הסופרים המיומנת שלו סוגנן המכתב כיצירה קטנה, דיאלוג דמיוני ומעלה חיוך. וכך כתב ראובני: "תנאי אחד לי: בלי כל שנויי תכן ולשון. תאמר: מה אפוא יעשה העורך? אענה: ישמח שאין לו צרך לטרוח, כי יש לו, בלי ספק, די טרח באחרים".

אהרן ראובני לישראל זמורה. אל תיגע

אהרן ראובני לישראל זמורה. אל תיגע

אהרון ראובני, ירושלים, 22.11.1942 (ארכיון "גנזים")

אהרון ראובני, ירושלים, 22.11.1942 (ארכיון "גנזים")

מי מכיר מי יודע?

ארכיונו של הנשיא השלישי של מדינת ישראל זלמן שז"ר העובר בימים אלו השלמת מיון וקטלוג ב"גנזים" (בידיה האמונות של המתנדבת כרמית שגיא) מניב מדי פעם אוצרות מפתיעים. העושר הוא גדול מכיוון שארכיון זה כולל גם מסמכים ותמונות רבות של קודמו בתפקיד יצחק בן-צבי. במעטפת התמונות נמצאה תמונה פנורמית נדירה באורך של כמטר וחצי ובה נראית קבוצה אנשים גדולה בתמונה קבוצתית בחזיתו של בניין. על פי הכתובת על אחד הבניין מדובר בפריז ועל פי התלבושות התצלום נעשה בתחילת המאה העשרים. אין כל כיתוב או הסבר על התמונה, ואפשר רק להתפעל מיופייה וגם מתערוכת התלבושות והכובעים למיניהם, של נשים וגברים. אני מציג כאן שני קטעים מן הפנורמה. אם יש מי שיודע לזהות במה מדובר, שיודיע.

קטע מהתמונה הקבוצתית מתחילת המאה העשרים בפריז (ארכיון "גנזים")

קטע מהתמונה הקבוצתית מתחילת המאה העשרים בפריז (ארכיון "גנזים")

קטע נוסף מהתמונה הקבוצתית

קטע נוסף מהתמונה הקבוצתית

איך משלמים לסופר?

ב"שכר הסופרים הראשון שלי" מספר יצחק באבל על ליל אהבה עם זונה שקיבל כשכר סופרים על סיפורים שסיפור לה במיטה או לידה. נזכרתי בסיפור נפלא זה (לכו לתרגום של נילי מירסקי) כאשר נתקלתי במכתב ששגרה מערכת הירחון "בצרון" בניו יורק אל הסופר והעיתונאי מרדכי עובדיה (שהיה בין היתר גם גם מזכירו האישי של ביאליק), ב-21.3.1951

כשכר עבור רשימה שפרסם עובדיהו ב"בצרון" הוא זכה לשכר סופרים בצורת חבילת-מזון בשווי עשרה דולר וחמשים סנט. אני מנחש שהיו שם כמה קופסאות בשר משומר, או אבקת ביצים, מוצרים שהיו יקרי מציאות בישראל של תחילת שנות החמשים, ימי הצנע. ומצורף הסבר מאיר עיניים: "אני משלמים בכסף או בחבילות מזון (אם יש צורך מיוחד במזון באותו זמן למחבר)".

מערכת בצרון של יעקב עובדיה

לא רוצה קייטנה – רוצה הביתה!

החופש הגדול חלף עבר לו ועמו הקייטנות וזה הזמן להפיק לקחים – צאו ולמדו איך צריכה קייטנה להתנהל. והכל על פי דף מצהיב עם "הודעות שונות" להורים לפני היציאה לקייטנה, מארכיונו של רפאל ספורטה.

הודעות לקייטנה בנוסח שנות ה-50 (ארכיון ספורטה רפאל)

הודעות לקייטנה בנוסח שנות ה-50 (ארכיון ספורטה רפאל)

שנות ה-50, והקייטנות למי שזוכר היו האירוע הגדול של החופש הגדול – בין שבועיים לחודש. את המועד אפשר לשער על פי הדרישה להביא בנוסף ל"פנקס קופת חולים" הידוע בכריכה האדומה, גם "פנקסי נקודות" שהיו נהוגים במקומותינו בזמן קיצוב המזון בשנות מלחמת העולם השנייה וגם בשנות הצנע. את חפצי הילדים (עם הפרדה בהוראות לבגדי ילדים וילדות) יש לשים ב"מזוודה".

והעיקר – יש כללים פדגוגיים ברורים לגבי ביקורי ההורים. שימו לב: "בגלל נימוקים פסיכולוגיים ופדגוגיים מבקשת הנהלת הקייטנה מאת ההורים לא לבקר את הילד לפני מלאת שבועיים ימים מיום כניסתו לקייטנה. כעבור המועד הנ"ל יהיו הביקורים מותרים רק בימים ב' ו-ה'".

ולא לשכוח "פיז'מות, תלבושת חמה – מעיל חורף, פולובר וכדומה (הערבים קרים בירושלים!)"

אבל הנה, שמו במזוודה פיז'מות ופולובר ואת שאר החפצים לפי הרשימה המסודרת, ושלחו את הילד לקייטנה. ביקורי הורים אין, כאמור לעיל מטעמים פדגוגיים, אבל למרבה המזל מותר לילדים לשלוח מכתבים להורים. אחד מהם, אבנר קפלן הקטן, ניצל את הזכות הזו השמורה לאסירים הקטנים בקייטנה ושיגר מכתבים קורעי לב לאמו. לא נעים לאמא, אבל לבסוף לא יכלה להתאפק וכתבה למורה רפאל ספורטה שהיה כנראה האחראי על הקייטנה.

וכך כתבה האמא רחלי קפלן ב-13.7.1944 : "אדון ספורטה יקר, שלום רב! אמנם בלתי נעים לי לבוא בדרישות מיוחדת בנוגע לבני אבנר קפלן הנמצא בקיטנה שלכם, אולם מכתביו הרצופים מאלצים אותי לעשות זאת. אני מקבלת ממנו בכל יום מכתב שבו הוא מתאונן מרה כי הילדים הגדולים מרביצים בו וכי 'אין לי עם מי לשחק ואדיר חפצי לשוב מיד הביתה'…"

דיל השבוע: כרטיס טיסה לקפריסין

יש לי מזל היום. בעקבות הפינה הקודמת בבלוג, שבה ציינתי כי על המעטפה נכתב " Par Aviron" כנראה במקום "Par Avion", ניגשה אלי אחת המבקרות ב"גנזים", העוברת על ארכיונו של יצחק יציב (1947-1890, ממייסדי "דבר לילדים") והציגה בפני כרטיס טיסה של חברת "אוירון" שקנה יצחק יציב. לא מומחה בתעופה אני, אך עיון קטן לימד אותי ש"אוירון", "Aviron", הייתה חברת התעופה הראשונה שהוקמה ב-1936 על ידי ההסתדרות הכללית, הסוכנות היהודית והוועד הלאומי. החברה קיימה טיסות פנים ארציות ושמשה גם זרוע אוויר ביטחונית במאורעות. לימים שולבה החברה בשירות האוויר של ההגנה ואחר כך בחיל האוויר הישראלי. החברה נסגרה ב-1948.

ועדיין אני מופתע כל פעם מחדש: כמה אוצרות טמונים בארכיון של "גנזים" – אפילו כרטיס טיסה של "אוירון" מלוד לניקוסיה.

כרטיס טיסה ב

כרטיס טיסה ב"אוירון" לקפריסין, 1947 (ארכיון "גנזים")