מכון גנזים ע"ש אשר ברש

ראשי » כללי (עמוד 33)

Category Archives: כללי

מודעות פרסומת

עושה "חנדילעך" כנגד הראי

צאו ולמדו איך עונים למשורר ששלח בדחילו ורחימו ספר שירים חדש לביאליק. אל האיגרת היפה הזו הגעתי כאשר הוצאתי מהארכיון מכתבים שנכתבו ליעקב כהן לבקשת חוקר שהגיע ל"גנזים". יעקב כהן (כהאן) שחי בשנים 1960-1881, נודע בשיריו הלוחמניים, החל מ"משיר הביריונים" שאותו כתב לאחר פרעות קישינב ועד ל"בדם ואש יהודה נפלה, בדם ואש יהודה תקום" שהיה המנון "השומר" ולימים שיר רוויזיוניסטי נלהב. נראה כי השירים ששלח כהן לביאליק היה שונים, לפחות על פי התגובה. וכמו בכל פעם, תענוג לקרוא את ביאליק: "כהן הנחמד. תודה לך על מתנתך החביבה. הרשם הכללי שמתקבל מתוך ספר-שיריך הוא מעין זה של יפהפיה 'גמושה' ורכה העושה 'חנ'דילעך' לעצמה כנגד הראי, מתעגבת על עצמה וששה על עצמה – וכלה חמודות… ומי שעומד בשעה זו מאחוריה ואורב לה – בולמוס אחד אוחזו: לחבק אותה כלה בשתי ידים לחבק בכל כח, ולמלא את כל גומות-חן וכפלי-הגו נשיקות, נשיקות".

תענוג.

ביאליק לי. כהן. יפהפייה מול הראי ("גנזים")

ביאליק לי. כהן. יפהפייה מול הראי ("גנזים")

מודעות פרסומת

שינויי נוסחא קלים

הו, היכן הימים ההם, כאשר מערכת "הארץ" שכנה ברחוב מזא"ה 56, מספר הטלפון היה 4212 (3 קווים), ובעל הבית כתב בנימוס רב לד"ר שאול טשרניחובסקי כי המנקד של העיתון מציע לשפר כמה שורות מהשיר שלו.

"אני מודה לך מאד מאד על שירך היפה בשביל הלוח", כתב ג. שוקן אל הד"ר טשרניחובסקי שהתגורר אצל ש. מלמד ברח' עזה 33 ירושלים, "מכיון שהשיר לא היה מנוקד בחלקו,

שוקן לטשרניחובסקי, 30.8.1943 (ארכיון "גנזים")

שוקן לטשרניחובסקי, 30.8.1943 (ארכיון "גנזים")

מסרנו אותו למר סימיטיצקי, וזה הציע, כנראה, גם שנויי נוסחא קלים, שתעמוד עליהם בשעת ההגהה".

וכדי להקדים תרופה לזעם של המשורר חם המזג, מיהר והוסיף שוקן "במקרה ששנויים אלה אינם נראים לך, מוכנים אנו, כמובן, בלי כל שאלה לקבל את החלטתך".

בחור צעיר, מאין האנגלית היפה הזו שלך?

אל ארכיון "גנזים" הגיעה יפה אלקלעי, וביקשה לעיין בארכיונו של אביה – ראובן אלקלעי (1976-1909), הלשונאי ומחבר המילונים שרבים מאתנו גדלו על ספריו הדו-לשוניים (אנגלי-עברי- עברי-אנגלי).

"לאביו הייתה חנות גדולה של יינות, שוקולד וממתקים, בכניסה לשער יפו בירושלים. בין לקוחותיו היו רבים מנסיכויות הנפט במפרץ הפרסי ובמדינות השכנות, והוא היה ידוע כאחד הסוחרים העשירים בירושלים. מאורעות 1929 גרמו לו לפשיטת רגל – לאחר שהלקוחות לא שילמו עבור הסחורה שקיבלו. אבי, שהיה אז בן עשרים, אמר לו: אל תדאג, אני אפרנס אותך. ממה יפרנס? מהאנגלית שלמד בכוחות עצמו – בבית דיברו רק צרפתית וספניולית.

"אותו זמן פרסמו שלטונות המנדט מודעה שהם מחפשים מתרגם מעברית לאנגלית, כדי שיתרגם עבורם את העיתונים שהופיעו אז בארץ. 500 איש – ואבי ביניהם – ניגשו לבחינה כדי לזכות במשרה הנחשקת. כעבור כמה ימים הוא הוזמן אל משרדו של הנציב העליון, לורד הרברט סמואל. כשנכנס למשרדו הביט  לורד סמואל בבחור הצעיר שעמד לפניו, נופף בדף הבחינה, ושאל אותו: מאין האנגלית היפה הזו, מי כתב לך את זה? אני, ענה אבי. התקבלת לעבודה, אמר הנציב", מספרת יפה אלקלעי.

למרבה ההתרגשות, מצאה יפה אלקלעי בארכיון "גנזים" את מכתב המנוי הרשמי שקיבל אביה לתפקיד המתרגם הרשמי של השגרירות. וזו גם הזדמנות להתענג על האנגלית המצוחצחת והאלגנטית של שנות השלושים:

מינויו של ראובן אלקלעי למתרגם של משרדי הממשלה הבריטית (ארכיון "גנזים")

מינויו של ראובן אלקלעי למתרגם של משרדי הממשלה הבריטית (ארכיון "גנזים")

לזכרו של אריה סיון

הידיעה על מותו של המשורר אריה סיון, שהלך לעולמו בסוף השבוע שעבר, הוליכה אותי אל המרתף של "גנזים" שם נמצאים מכתבים שלו ששלח לסופרים ועורכים שונים. מאחד המכתבים, שנשלח ב-25.2.78 אל המבקר, איש הספרות והעורך זאב ברגד, עולה מידת הקפדתו ורגישותו לשפה – לצד הליכותיו הנעימות.

אציג קטע קצר ממנו, לזכרו של המשורר.

נושא המכתב הוא שירים של סיון שעמדו להתפרסם באנתולוגיה באנגלית של משוררים עבריים שברגד היה מעורכיו. בלשון מנומסת ונעימה הודה סיון לעורכים על כך שכללו משיריו באנתולוגיה, שנית על שטרחו בתרגומם ושלישית, "על אחת כמה וכמה" כדבריו, על שהואילו לשגר אליו את התרגומים ועל ששאלו בעצתו בקשר לתרגומים. נימוסים, כמעט מתחשק לומר, שלא מן העולם הזה.

בעמוד השני של המכתב ניגש סיון לעניין עצמו. לאחר שעבר על התרגום המוצע לשיר "לדעת את יוסף" הוא מעלה בעיה שמצא בבית ג': "כאן יש בעיה עם הפועל מחליק, שקשה מאד לתרגום caress, משום שהוא מתקשר להמשך, לאמור, יוסף מחליק על ירכיה של האשה אל בור שאין לו קרקעית

אריה סיון אל זאב ברגד (ארכיון "גנזים")

אריה סיון אל זאב ברגד (ארכיון "גנזים")

. כלומר, כאן היה מתאים הפועל glide. האם ניתן למצוא באנגלית פועל המאחד את שתי המשמעויות".

עמוד 2 ממכתבו של אריה סיון לזאב ברגד

עמוד 2 ממכתבו של אריה סיון לזאב ברגד

מעשי ידי טובעים בים ואתם כותבים ספרים?

כל פעם כשאני רואה סרט שהופק בשנות מלחמת השנייה, בארה"ב ואף באנגליה, אני נרתע: בזמן שהסרט הזה צולם,  הומתו יהודים בתאי גזים ובמיתות משונות. כך גם עולות בי תהיות כשאני קורא בארכיונים שונים ב"גנזים" על פעילויות ספרותיות שונות, על מסיבות ואירועים ספרותיים בתל אביב ובירושלים, באותן שנים. והנה נזדמן לי השבוע – בעקבות ביקורו בארכיון של חוקר מהמרכז למורשת יהודי בבל שביקש לעיין בארכיונו של אברהם יערי – להיתקל בשאלה זו ממקור ראשון. ולא אני שאלתי, אלא בעל הדבר עצמו – אברהם יערי (1966-1899) ביבליוגרף, חוקר הספר העברי, תולדות היישוב ותולדות יהודי המזרח.

?????????????

אברהם יערי (ארכיון "גנזים)

בימים אלו, כאשר מדברים על קיפוחם של יהודי המזרח, מעניין להיפגש בדבריו של אברהם יערי, שרבים מפרסומיו עסקו בדפוס ובבתי דפוס בארצות המזרח מקושטא, איזמיר, דמשק, ובגדד ועד צפת קהיר, אלכסנדריה ועדן. בארכיונו של יערי נמצאים מכתבים ששלח לדוד סלימאן ששון, חוקר ואספן של כתבי יד יהודיים נדירים מהמזרח, בן למשפחת ששון מבגדד, שמ-1910 חי בלונדון ובה החזיק את האוסף הענק והנדיר של כתבי יד וספרים ממורשת יהודי המזרח.

"ירשה לי כבודו להבטיח לו שבדבר זה אין אני מתכונן לכבודי או לכבוד בית אבא, אלא רוצה אני לעבוד עבודה לשמה ולעורר את זכרון ספרי ארצות המזרח בחכמת ישראל. אבן זו מאסוה בוני הביבליוגרפיוה העברית היתה לראש פינה בעבודתי". כתב יערי לששון ב-31.12.1936 . כארבע שנים לאחר מכן, מתאר יערי במכתבו גם מחוויותיו בארץ ישראל בזמן המלחמה – שמוראותיה הורגשו בלונדון וגם בתל אביב. "בסתיו בשנה שעברה נזדמנתי לתל אביב דווקא באותו יום שבו הפציצו פראי איטליה את האזרחים השלווים של העיר, ולא עוד אלא שהיינו באותו מעמד ונצלתי בנס שלא בזכותי, ולא נפל משערות ראשי ארצי. ואז נתתי אל לבי שלא לבטל עוד את זמני אלא להמשיך ולעסוק בחקירה ולימוד גם בשנות המלחמה".

ובהמשך המכתב , לאחר שהוא מרחיב מעט על עבודתו, הוא מציין "סיימתי לספר לכבודו בדבר עבודתי במחקר ומדע, וכמעט שאני מתבייש במה שכתבי, כי בודאי יחייך כבודו ויאמר: מעשי יד טובעים בים, והלה עוסק בענינים כאלה. אולם מה אעשה וזהו כל מה שאני יודע לעשות, ושמא גם זה חשוב, שכל אחד ואחד ימשיך את פעולתו…" .

"פרפר בראשית לבן" - זלדה לאנדה עמיר-פינקרפלד (ארכיון "גנזים"

"פרפר בראשית לבן" – זלדה לאנדה עמיר-פינקרפלד (ארכיון "גנזים"

אברהם יערי לדוד סלימאן ששון (ארכיון "גנזים")

אברהם יערי לדוד סלימאן ששון (ארכיון "גנזים")

אברהם יערי לדוד סלימאן ששון

אברהם יערי לדוד סלימאן ששון

להירדם לצלילי קולה של אמא, ומכתב נפלא של זלדה

רגעים מרגשים מזומנים לנו ב"גנזים" כאשר מגיעים ילדיהם, ולעתים נכדיהם, של סופרים ומשוררים ומבקשים לעיין בארכיונים של הוריהם. לא אחת מגלים הבנים-הבנות פרטים אישיים מרתקים על משפחתם, בזכותם של מסמכים ותצלומים שהופקדו בארכיון לפני שנים. השבוע הגיע ל"גנזים" עמוס עמיר – בנה של סופרת ומשוררת הילדים אנדה עמיר-פינקרפלד (1981-1902), תא"ל במיל. בחיל האוויר, ועיין בהתרגשות רבה בארכיונה של אמו – שלה אנו חייבים בין היתר את שירי הילדים המושמעים עד היום, "כושי כלב קט" (ומה נעשה עם המלה הלא תקנית כיום "כושי?"), "הקיפוד" ו"תרנגול אני".

אחד המכתבים שנשלח לאנדה עמיר-פינקרפלד עסק באספקת נייר להוצאת ספרי ילדים – השנה היא 1944, מלחמת העולם השנייה בעיצומה, ובארץ היה קיצוב בכל. גם בנייר. אבל ילדים הלכו לבתי הספר ולגנים, וספרים צריך. מזכיר הכבוד של ועדת המשנה לענייני הספר העברי בירושלים התכבד להודיע לסופרת הילדים כי לאחר מאמצים רבים הצליחו לאשר לה הקצאת 2,500 גליונות נייר, "ובגבולות אלה עליך לקבוע את המהדורות של הספרים".

אישור אספקת נייר לאנדה עמיר-פינקרפלד - 1944

אישור אספקת נייר לאנדה עמיר-פינקרפלד – 1944

בשנה זו, 1944, היה עמוס בן 9, והוא נזכר: "גרנו אז ברחוב אחד העם 86 בתל-אביב. חדר השינה שלנו, שלי ושל אחותי צפור, פנה אל המרפסת – שבה היה אוסף הקקטוסים הגדול של אמא. למרפסת היה עוד תפקיד – שם התכנסו לעתים קרובות חבריה וידידיה של אמא, משוררים, סופרים ואנשי בוהמה תל אביביים, ואמא הייתה קוראת את שיריה החדשים. אותנו הילדים השכיבו לישון, כמובן, אך מבעד לדלת הפתוחה אל המרפסת שמעתי את קולה של אמא. וכך הייתי נרדם לצלילי קולה".

אנדה עמיר-פינקרפלד והבן עמוס, 1950 (ארכיון "גנזים")

אנדה עמיר-פינקרפלד והבן עמוס, 1950 (ארכיון "גנזים")

בארכיונה של אנדה עמיר-פינקרפלד נמצא מכתב ששלחה לה זלדה. כתמיד, כל מה שיצא מעטה של משוררת נפלאה זו, הוא ייחודי. תאריך אין, גם פרטים על מה שקדם למכתב והביא את זלדה לכתוב שורות אלה – אין, אבל מה זה חשוב. "לו ראית אותי", פתחה זלדה, "היית מבינה עד כמה אינני סלביה, ועד כמה אינני ילדה. צפור גן העדן שבלבך, היא שזמרה לך כך עלי, ואת האמנת לה. שמי עורר בך כנראה אסוציאציות של גלות, ולכן נרתעת ממני, אבל אני כשמי, כבדת דם ועתיקה וחסרת גמישות, ורק ליד האלהים (כשהוא איננו מסתיר את פניו ממני) הופכים פני לפרפר בראשית לבן".

זלדה אל אנדה עמיר-פינקרפלד. "כבדת דם ועתיקה" (ארכיון "גנזים"

זלדה אל אנדה עמיר-פינקרפלד. "כבדת דם ועתיקה" (ארכיון "גנזים")

"פרפר בראשית לבן" - זלדה לאנדה עמיר-פינקרפלד (ארכיון "גנזים"

"פרפר בראשית לבן" – זלדה לאנדה עמיר-פינקרפלד (ארכיון "גנזים")

ומי לא רוצה לנסוע? רחל

רק על עצמה לספר ידעה -אולי משום שלא אהבה לנסוע. תנו לה חדר חם ומואר וספר לקרוא, והיא מרוצה. הצצה מקרית השבוע בארכיונה של רחל בלושטיין, שהגיע ל"גנזים" לפני שנים רבות  יחד עם ארכיונו של זלמן שז"ר – שהיה אהובה בצעירותה, העלתה חיוך על פני. במשפחתי – כמו במשפחות ירושלמיות רבות בנות הישוב הישן, לא היה הדיבוק הזה של נסיעות למרחקים. ואף אני בעוונותי לוקה במידה מגונה זו. איו"ב קראנו לזה פעם, אשרי יושבי ביתך.

לכן ששתי כמוצא שלל רב כשקראתי במכתב שכתבה רחל, כנראה בשנות העשרים, לשפרה ירובסקי, בת דגניה שטיפלה בה בהיותה בהבראה בצפת לאחר שגורשה מדגניה על ידי בני הקבוצה שחששו להידבק מהשחפת שלה. "מפליאים אותי אנשים שיש להם און לנסוע למרחקים. אני כל כך עיפתי מנדודים, מנדודי אני ונדודי אבות אבותי גם יחד, כי לזוועה לי אף נסיעת זולתי. את הרצון לראות ארצות צבי, פלאי טבע וכדומה, יש למלאות על צד היותר טוב בראינוע (סינמה בלע"ז) עדן שבתל אביב העיר, האין זאת?".

ומה כן מושך אותה? "אהבתי ערבי חורף הארוכים, בתנאי אחד: שיהיה החדר חם ומואר, והספר אשר אקרא בו יהיה בכחו להשכיחנו את העולם ומלואו. כאן זה אפשרי. אחי ספרן, כידוע לך, ואני, אם כן, אחות ספרן עם כל הפריוויליגיות הכרוכות בזה. "

רחל המשוררת לשפרה ירובסקי (ארכיון "גנזים")

רחל המשוררת לשפרה ירובסקי (ארכיון "גנזים")

ומה שלומי? אני הולכת בטל. רחל לשפרה ירובסקי (ארכיון "גנזים")

ומה שלומי? אני הולכת בטל. רחל לשפרה ירובסקי (ארכיון "גנזים")