מכון גנזים ע"ש אשר ברש

סטטיסטיקה

  • 26,626 צפיות
Follow מכון גנזים ע"ש אשר ברש on WordPress.com
Follow מכון גנזים ע"ש אשר ברש on WordPress.com

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי הבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות במייל.

הצטרפו אל 175 שכבר עוקבים אחריו

מודעות פרסומת

מבקרינו יודעים איך כותבים ביקורת, ואינם יודעים איך קוראים ספר

סופר קפדן היה אהרן קבק ("במשעול הצר"), ולא חסך ביקורתו ממבקרי הספרות. במכתב מלוזאן שבשוויץ ב-1913 ליוסף חיים ברנר, הודה לו על גליון "האחדות" שקיבל ממנו. במיוחד, כמובן, מצא חן בעיניו המאמר המחמיא כנראה של אהרן ראובני על ספרו "דניאל שפרנוב" שיצא זמן מה לפני כן.

"על ספרי כתבו הרבה, ומכל מאמרי-הביקורת (אף מאמרך אתה בכלל, ואתה סלח!) הוא [ראובני] היחידי שכתוב בהבנה ובטעם. מבקרינו (ב"מושבעים" הכתוב מדבר!) יודעים איך כותבים ביקורת, ואינם יודעים איך קוראים ספר. ובייחוד ספר בלטריסטי. …הוא [המבקר] בא בצקון-לב כעין פרשנדתא. ובאופן זה הוא מזכיר לו אותו בן-אדם שהיה מבאר את התמונות לילדים בביה"ס: זה דוב… זה שור… וזה בית".

קבק אהרן אל ברנר על מבקרי ספרות 1

קבק לברנר. המבקר כפרשנדתא

מודעות פרסומת

תוגת המשורר: לא רוצה לעמוד בתור בסניף הדואר

תחינה נרגשת שלח ישורון קשת אל "הנהלת התקשורת המרכזית", הנהלת הדואר בלשוננו. "זה כמה פעמים פניתי אליכם והסברתי כי תיבת-המכתבים הפרטית שלי בכניסה לבית מגורי אינה בשום פנים 'קטנה מהכיל' אפילו דברי דואר עבים, והיא נמצאת, כאמור למטה בכניסה – והדוור אינו צריך אם כן לעלות אפילו ב-12 במדרגות עד לדירתי בקומה שמעל לקומת-הקרקע. ובכל זאת אני שוב ושוב נדרש ללכת לדואר המרכזי, לקבל שם דברי דואר, שיכלו בלי שום קושי להיכנס לתיבת המכתבים הנ"ל.

"אני סופר ואיש ציבורי, בא בימים [ישורון קשת היה יליד נובמבר 1893, משמע בן 78 בעת כתיבת המכתב] ומקבל לא מעט דברי דואר, ואין אני יכול לעמוד כלל בגזירה זו, לטלטל את עצמי לעתים קרובות מבית-הכרם לדואר המרכזי בשביל זוטות כאלה".

והסיום, בשורת מחץ: "הלא גם כבודו יודה בוודאי, שהדואר הוא מוסד שמטרתו להקל על האזרח, ולא כדי להקשות עליו את החיים".

 

ישורון קשת

ישורון קשת. תיבת המכתבים שלי גדולה מספיק

עיתונך עשה עלי רושם רע מאוד, אך שלח נא לי סיפור ליום ההולדת של "הארץ"

לא מזמן ציינו בעיתון "הארץ" 100 שנים להיווסדו (18.6.1918). והנה – הצצה לימיו הראשונים של העיתון, עת העורך פנה אל יוסף חיים ברנר וביקש "סיפור קטן, רשימה, או – מה שתמצא לנכון" ליום ההולדת השני של העיתון. וזאת אף כי העורך, שמואל פרלמן, ידע כי אין זה ממנהגו של ברנר. ובלשונו "ידעתי, עד כמה אינך להוט אחרי 'חגיגות', אבל הפעם, מקוים אנו, תעשה יוצא מן הכלל, כי על כן יש חשיבות מצד ידוע להתחלה של עיתון יומי פחות או יותר כשר בא"י".

שמואל פרלמן לברנר 1920

שמואל פרלמן ליוסף חיים ברנר. הזדרז נא ושלח

 

אגב, אותו פרלמן, לא היסס, 14 שנה קודם לכן, לדון ברותחין את הגיליון הראשון של "המעורר"  של ברנר. וכך כתב לו, ב-31 בינואר 1906: "אדוני ברנר. אחרי התקבל מכתבך קראתי את החוב' הראשונה של 'המעורר, היוצא על ידך, והייתי מוכרח לומר לי, כי עשה עלי רושם רע מאד".

שמואל פרלמן לברנר 1906

שמואל פרלמן לברנר, 1906. רושם רע מאד מ"המעורר"

 

"חלאת רכיכים", "משתין בקיר-המזבח", "כינת-טיפוס"

לכבוד שבוע הספר הנפתח השבוע ולתפארת השפה העברית – הנה כמה מפניני הלשון שהעתיר אביגדור המאירי על מי שכתב עליו דברים שפגעו בו. כך שפך המאירי את זעמו הספרותי במכתב ששיגר (6.7.1954) לשמשון מלצר, שעבד עם אותו "יצור עלוב".

"יקירי שמשון… נודע לי שיש לך שותף בעריכה — ומאז התאמצתי לעכל את גועלי ליצור עלוב זה ששמו…. קח נא את ספרו באנגלית "הספרות העברית בין שתי מלחמות העולם" וקרא נא בעמוד 13 למטה, איך הוא מסדר אותי בארבע שורות. מי כמוך יודע, כמה למוד אני בנגיחות בני-הבקר העברים, אך למשתין בקיר-המזבח הלזה כתבתי מכתב – זה לי הפעם הראשונה בחיי, שאני מגיב על כאלה – אנא בקש ממנו, שיראה לך אותו, אם יש לה לחלאת-רכיכים זו האומץ לכך…

"חושבני, שהדף שכינת-טיפוס זו תזכה באוטוביוגרפיה שלי, שאני גומר אותה כעת, יהיה שיא הדיאגנוזות בתולדות הצרעת-הרוחנית בספרות העולם…

"

אביגדור המאירי למלצר

אביגדור המאירי לשמשון מלצר. התאמצתי לעכל את גועלי ליצור עלוב זה

שאדמתנו הקדושה תטבע תחתיו במקום שרגליו האחוריות מטמאות אותה בריח נבלתו המצחינה!"

 

 

הנוטה דעתך לזה שהאישה הזו תמסור בניה לבית היתומים?

מכתב נוגע ללב הגיע ליוסף חיים ברנר ב-7.9.1913, בשבתו בירושלים. הכותב: אליעזר פפר מחברת "פיקוח יתומים" ביפו. "בשם ועד החברה הנ"ל, הנני בא אליך בבקשה להודיעני ע"ד [על דבר] האשה ד. אברמובסקי. מי היא? מה עברה? מה הביאה הנה? עד כמה זקוקה היא לעזרה? הנוטה דעתך לזה שהיא תמסור את בניה לבית היתומים? היכול להיות בית היתומים בטוח בזה, שהיא תשלם בכל חדש למצער 20 פ"ר בעד שני ילדיה (השלישי יקובל למוסד אחר)? היא אמרה שאתה מכירה היטב, ואחרי דברך נחליט מה לעשות לבניה".

מי מכיר. מי יודע? מה עלה בגורל היתומים?

פנייה לברנר על יתומים ביפו

חברת פיקוח יתומים לברנר. מי היא, מה עברה, מה הביאה הנה?

להיט הנדל"ן הקליפורני: קניית אחוזה בארץ ישראל

יש מי שממליץ היום לישראלים להשקיע בנדל"ן בארה"ב. אך לא תמיד היה כך. הנה, מכתב שכתב הסופר והחוקר יעקב יערי-פולסקין,  שגורש על ידי הטורקים מישראל במלחמת העולם הראשונה. הגיע ל"אמריקא", כדבריו, עבד בחוות חקלאיות וגייס כספים במסגרת "אגודת האחוזה הקליפורנית" לקניית ולהתפתחות קרקעות בארץ ישראל.

במכתבו ליוסף חיים ברנר, על נייר המכתבים של האגודה, מה-9.3.1914, הוא מספר על עבודתו הקשה. היה שנה בניו-יורק, עבד בחוות בקליפורניה "כחצי שנה נדדתי מעיר לעיר והיה לי כל כך הרבה לכתוב לך, עד שלא כתבתי לך כלום. ועכשיו הדבר הוא כך, היום בלילה אנכי יוצא בתור שליח לקנות אדמה להאחוזה הקליפורנית (אנכי חבר לאחוזה זו) בארץ ישראל".

מה לברנר ולרכישת קרקעות? יערי פולסקין הזריז עסק גם בגיוס כספים "עבור הוצאת ירחון בארץ ישראל תחת עריכתך. כשמונה עשרה מניות הבטיחו לי אנשים ידועים ובטוחים לקחת ולשלם כסף מזומן 50 פראנק כל מנייה.."

יערי פולסקין לברנר

יערי פולסקין לברנר. בבואי לארץ ישראל אספר לך הרבה חדשות מעניינות

"והריאה קצת נגועה – כנהוג בין נגידים"

חפצה אחותו של פישל לחובר (1883-1947) לעלות לארץ ישראל. צייד אותה במכתב המלצה (30.8.1920) ליוסף חיים ברנר שישב אז ביפו. "העלמה היושבת או ניצבת לפניך ומכתבי זה בידה היא אחותי. נכסף נכספה לעלות ולראות וגם לעבוד על הרי ציון".

אולם, ממהר ומסביר לחובר, לא לעבודת כפיים קשה מועיד הוא את אחותו, אלא לעבודה בהוראה, יען כי היא לא בכושר המתאים. ומצורף ההסבר הרפואי המדופלם "כי על עבודה שמדברים עליה בעיתונים, אין בכל-זאת לדבר (משפחה 'מיוחסת' ומפונקה והריאה קצת לקויה – הכל כנהוג בין הנגידים). אולם אחותי יודעת עברית יותר מן הרגיל אצל בנות מינה והיא מורה    מצוינה ויש לה עוד מעלות, שלי קשה לדבר עליהן".

פישל לחובר אל ברנר.jpg

פישל לחובר לברנר 2

פישר לחובר לברנר. אוויר ארץ ישראל מבריא