מכון גנזים ע"ש אשר ברש

סטטיסטיקה

  • 23,595 צפיות
Follow מכון גנזים ע"ש אשר ברש on WordPress.com
Follow מכון גנזים ע"ש אשר ברש on WordPress.com

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי הבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות במייל.

הצטרפו אל 158 שכבר עוקבים אחריו

מודעות פרסומת

יום הולדת שמח למדינה ולמדינה

דרישת שלום רחוקה מעבר לים מהשמחה שהייתה בקרב יהדות ארה"ב מהבשורה על הקמת המדינה. בארכיונו של דניאל פרסקי (1887-1962) סופר, עורך ופובליציסט עברי שחי ופעל שנים רבות בארה"ב, נמצא מכתב זה. הכותב הוא  רבי סמואל בלינדר ששירת כרב צבאי בצבא ארה"ב באירופה במלחמת העולם השנייה. באחת התמונות מתקופה זו הוא נראה בוחן ספרי תורה וספרי קודש יהודיים שנשדדו בידי הנאצים ונמצאו בפרנקפורט' 6 ביוני 1945. בתגובה למאמר שכתב פרסקי על שמות עבריים שראוי לתת לילדים, כתב לו ב-29 ביוני 1948, כחודש וחצי לאחר קום המדינה, כי החליט לקרוא לבתו שנולדה סמוך לקום המדינה בשם "מדינה". אגב, חיפוש שערך מי שגילה את המסמך, עובד הארכיון ד"ר בוריס ינטין, הוא מצא בפייסבוק כי אותה מדינה חיה כיום בארה"ב. מזל טוב מדינה!

blinder (2)

סמואל בלינדר לדניאל פרסקי. קראנו לבתנו מדינה

702612

רבי סמואל בלינדר כחייל בצבא ארה"ב במלחמת העולם השנייה, בוחן ספרי תורה שנשדדו על ידי הנאצים ונמצאו בפרנקפורט, 6 ביוני 1945 (צילום: אירוינג כץ)

מודעות פרסומת

למי קראת "עלובה שלי?"

זכינו והשיר "משירי ארץ אהבתי" (מכורה שלי) עלה לכותרות לאחר שפורסם כי הוא יבוצע על ידי שרית חדד בטקס הדלקת המשואות. שני נוסחים של השיר  נמצאים בארכיונה הגדול של לאה גולדברג במכון "גנזים" אגודת הסופרים – ומעניין להשוות בין הנוסח הראשון, טיוטה, שאותו תקנה בכתב ידה עד שהגיע לנוסח המקובל. הנה לעיניכם שני הנוסחים – תבחרו ותשירו לעצמכם בעת הדלקת המשואות. שני הנוסחים יפים – בלי קשר לוויכוח והתהייה שהתעוררה איך זה הפך שיר געגועים שנכתב על ליטא – מולדתה של לאה גולדברג – לשיר "המסמל את האהבה לארץ ישראל".

שני הדפים הראשונים, מתוך מחברת השירים בכתב-ידה של לאה גולדברג, הם הנוסח הראשון:

לאה1 (1)

לאה גולדברג. מכורה שלי – הטיוטה

לאה2

לאה גולדברג. אביונה שלי – הטיוטה

לאה3

לאה גולדברג. הנוסח המושר

לאה4

מכורה שלי. הנוסח המושר

לסיום, למי שרוצה להשוות – השיר כפי שפרסם לראשונה אברהם שלונסקי בביטאון הספרותי "אורלוגין" ב-1951:

מארץ אהבתי שפירסם שלונסקי באורלוגין 1951

לאה גולדברג. הפרסום ב"אורלוגין" 1951 (באדיבות: הספרייה הלאומית).

 

 

והלא רק לפני כך וכך ימים דיברתי אתו, התלוצצתי אתו

אוריאל אופק נודע כסופר ילדים פורה, משורר, מתרגם, עורך (דורות גדלו על "דבר לילדים" שבעריכתו), וחוקר. פחות מוכר הוא עברו כלוחם: שירת כחובש גדודי בפלמ"ח. במלחמת העצמאות השתתף בקרבות באזור ירושלים ובגוש עציון ואף נפל בשבי הירדני. מכתבים שכתב להוריו מהווים עדות מרתקת על אותם ימים. באחד מהם, שנשלח מגוש עציון, הוא מזכיר את "דודו" – דוד צ'רקסקי, שנהרג כמה שבועות קודם לכן בהתקפה השנייה על מצודת כ"ח בגליל. שירו של חיים חפר "דודו" שנכתב אודותיו נהיה לאחד מסמלי יום הזיכרון וגבורתם של לוחמי הפלמ"ח.

במכתב ששלח להוריו בתחילת מאי 1948 הוא אופטימי, לאחר כמה ניצחונות בזירת הקרבות בירושלים. אך השמחה מהולה ביגון: הידיעות על חברים שנפלו בקרבות. אחד מהם הוא דודו, שאותו הכיר אופק היטב, "בחור נהדר ומסור להפליא. וגם התנהגותו ברגעים האחרונים, שביקש כי יפוצצו את חומר הנפץ על עצמו מעוררת הערצת-קודש להתנהגות מופלאה זו, לבחור נהדר זה. ומלבדו, עוד שמות ידועים וחברים וידידים הולכים האחד אחרי השני. אמנם כבר התרגלנו לראות שמות מוכרים במסגרת השחורה אך כל שם חדש מזעזע מחדש: גם הוא… והלא רק לפני כך וכך ימים דיברתי אתו, התלוצצתי אתו, השתתפנו בפעולות, והנה – גם הוא נפל. דני, איציק, ג'וני, נחום, בנצי, דודו – והשמות הולכים ורבים, והרשימה הולכת וגדלה. ומתי יהיה לה סוף?"

אוריאל אופק משואות יצחק 3

בסופו של המכתב, צירף שיר שכתב בין הקרבות. חייל צעיר, בן 22 בסך הכל, מעלה את חוויותיו במלים תמימות, כנות.

אוריאל אופק 4

אוריאל אופק, מאי 1948. לא אדע מה הזכות בה ניצלתי הפעם

ומה עושים בכלא? פותרים חידות מ"דבר לילדים"

נוגע ללב הוא מכתב שנשלח מ"חוג חובבי חידון באגף הצעירים" בכלא תל מונד (שמו הקודם של כלא השרון), מסוף שנות החמישים ככל הנראה. מתברר שחומר הקריאה האהוב ביותר על הצעירים שהיו אז בכלא היה עיתון "דבר לילדים", שעורכו בשנים 1956-1971 היה אפרים תלמי, שאליו נשלח המכתב. "בין כל העיתונים שהחוג מקיים אתם קשרים, עשה 'דבר לילדים' הכי הרבה למען החוג למן הצעדים הראשונים שלו ועד למבצע 'חידונידע" – מבצע שסיכם תקפה מסוימת בחיי החוג מצד אחד ומצד שני הוא משמש קרש קפיצה להישגים חדשים, להרחבת מסגרתו ולהעמקת העבודה החינוכית, השכלתית והבידורים".

את הוקרתם החליטו האסירים הצעירים (ומצער לחשוב בגין אלו עבירות נשלחו צעירים אלו באותן שנים לכלא) לגמול לעיתון הילדים: "באספת החוג שהתקיימה לפני יומיים הוחלט להקדיש את זמננו הקרוב ומיטב המאמצים ה'שכליים' לחיבור מספר חידות נאות ולשולחן אליכם בכדי לגמול לכם (אמנם במידה צנועה) את [על]  כל הטוב שעשיתם למעננו. ה'משוררים' וה'סופרים' שלנו עובדים במלוא הקיטור ומכינים מיצירותיהם בכדי לשלוח לעיתונכם-עיתוננו את פרי עבודתם".

ועוד דבר החליטו האסירים הצעירים – לחסוך מהמשכורות שהם מקבלים (200 פרוטה ליום) כדי לרכוש אנציקלופדיה לנוער, "שחסרונה מורגש בחוג כל עת כאשר מגיעות חידות או תשבצים".

חוג חובבי חידון בית הככלא

חוג חובבי חידון באגף הצעירים של בית הסוהר תל מונד לאפרים תלמי. עזרה בשיקומם של מוכי גורל

 

 

שלום רב שובך יונה נחמדת

ועוד אחד לפני החג: צילום של ח.נ. ביאליק כפי שלא היכרנו. מאכיל יונים ואף מחזיק אחת מהן בכף ידו בצילום מאיטליה (הראשונה מימין נראית כאשתו, מאניה – אך נשמח לתיקון או לזיהוי שאר המצולמים). את התמונה איתרנו היום ב"גנזים". מן הצד השני של התמונה כתוב (נראה ככתב ידו וחתימתו): "להחזיר, ח.נ. ביאליק". משמע – נתן את התמונה לאגודת הסופרים, ולמזלנו לא החזירו לו.

ביאליק והיונים

תמונה קבוצתית עם יונים. שני משמאל: חיים נחמן ביאליק

גלויה ביאליק

ביקש "להחזיר ח.נ. ביאליק". אז ביקש

 

 

איפה הן הגננות ההן?

צילום נדיר שנמצא השבוע בארכיון "גנזים" – שי לחג הפסח לקוראינו הנאמנים: יחיאל היילפרין מוקף בתלמידותיו בסמינר לגננות באודסה, 1917. בני הזוג יחיאל ופנינה היילפרין (הוריהם של יונתן רטוש, מירי דור, צבי רין ועוזי אורנן) היו מחלוצי החינוך בעברית לילדים בפולין. ב-1909 פתחו את גן הילדים הראשון בוורשה, שהיה הראשון מחוץ לארץ ישראל שהתנהל בעברית. ב-1910 פתחו סמינר לגננות, ועם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ב-1914 עברה המשפחה לאודסה יחד עם הסמינר. בין המורים היו חיים נחמן ביאליק, יוסף קלויזנר, שאול טשרניחובסקי ויעקב פיכמן. ב-1919 עלה יחיאל היילפרין לישראל, והמשיך ביצירה ובפעילותו החינוכית. ב-1933 פתח את הסמינר לגננות. ואין לשכוח: הוא חיבר את שירי הילדים שממשיכים לשיר אותם עד היום – "היורה" ("גשם גשם משמיים") ו"שיר ערש" ("נומי, נומי ילדתי").

ובתמונה, יפי הנעורים, חמדת הלב והידור הלבוש – יחיאל היילפרין מוקף בתלמידותיו. חמישית מימין בשורה התחתונה: קדיה מולדובסקי.

יחיאל הילפרין והגננות אודסה 1917

יחיאל היילפרין עם תלמידותיו, אודסה 1917. שורה עליונה שלישית מימין: פנינה היילפרין. שורה תחתונה, שנייה משמאל: קדיה מולדובסקי

לצער לב ולמגינה, אונגנתי באנגינה

בימים אלה שעדיין השפעת משכיבה במטות רבים וטובים, ובהם גם ראש ממשלתנו, תזכורת מהימים שבהם משלה ה"אנגינה" בכיפה. במכתב ששלח אפרים תלמי בחורף 1962 לישראל כהן, עורך "הפועל הצעיר", הוא מנגן את האנגינה בצלילים רבים – ועדיין עמד לו כוחו לעמוד במשימה ולשלוח את הרשימה שהבטיח לשלוח לעיתון. "לצער לב ולמגינה / אונגנתי באנגינה / ובגינה / כמעט ונבצר ממני להכינה / את זו הרשימה / אך הבטחתי לא נתנה לי מנוח / ואכתוב וגם אם אפס כוח".

לישראל כהן- אינגנתי באנגינה

אפרים תלמי לישראל כהן. לצער לב ולמגינה