מכון גנזים ע"ש אשר ברש

ראשי » כללי (עמוד 4)

Category Archives: כללי

מודעות פרסומת

תודה על התפוחים, הסיגריות והשוקולד – אבל אני יכול להשיג אותם כאן בקלות

מן הדמויות המיוחדות היה אברהם בן יצחק שבעוד שבוע יציינו את יום הולדתו (13.9.1883 – 29.5.1950). למרות מעט השירים שכתב הוא נחשב לאחד מהאבות המייסדים של השירה העברית המודרנית. המפורסמת שבין מעריציו הייתה לאה גולדברג, שאף תיארה את הקשר שביניהם בספרה "פגישה עם משורר".

ממכתביו הנמצאים בארכיון "גנזים" עולה דמותו המסתגרת, החולנית – ברבים מהמכתבים הוא מתנצל בפני לאה גולדברג על כי לא יכול היה לבוא לפגישות שנקבעו ביניהם בגלל מצב בריאותו. היא מצדה, לא ויתרה – העטירה עליו מתנות לרוב. למרבה התסכול שלה בוודאי, הוא לא ידע כל כך לקבל מתנות ממעריצה.  באחד ממכתביו (15.5.1948) הוא מודה על המתנות ששלחה לו, אך – אבוי – ממשיך בסגנון של לא היית צריכה, אפשר להשיג את זה כאן בקלות:

"לג. יקרה, שוב אין לי אלא להודות לך על התפוחים, הסיגריות והשוקולד, אבל אבקשך להאמין לי שיקר לי החפץ הטוב אבל גם בלי הטורח והמעשה, ושלמעשה משיגים פה כעת את הדברים בקלות. וסלחי לי על ההערה האחרונה הפראקטית".

ולזכרו אוסיף גם אחד משיריו.

אברהם בן יצחק ללאה גולדברג 15.8.48

אברהם בן יצחק ללאה גולדברג. סלחי על ההערה הפראקטית

בּוֹדְדִים אוֹמְרִים / אברהם בן יצחק

יוֹם לְיוֹם יַנְחִיל שֶׁמֶשׁ דּוֹעֶכֶת
וְלַיְלָה עַל לַיְלָה יְקוֹנֵן.
וְקַיִץ אַחַר קַיִץ יֵאָסֵף בַּשַּׁלֶּכֶת
וְעוֹלָם מִצַּעֲרוֹ מִתְרוֹנֵן.

וּמָחָר נָמוּת, וְאֵין הַדִּבֵּר בָּנוּ,
וּכְיוֹם צֵאתֵנוּ נַעֲמֹד לִפְנֵי שַׁעַר עִם נְעִילָה.
וְלֵב כִּי יַעֲלֹז: הֵן אֱלֹהִים קֵרְבָנוּ,
וְהִתְנֶחָם וְחָרַד מִפַּחַד הַמְּעִילָה.

יוֹם לְיוֹם יִשָּׂא שֶׁמֶשׁ בּוֹעֶרֶת
וְלַיְלָה אַחַר לַיְלָה יִשְׁפֹּך כּוֹכָבִים,
עַל שִׂפְתֵי בוֹדְדִים שִׁירָה נֶעֱצֶרֶת:
בְּשֶׁבַע דְּרָכִים נִתְפַּלֵּג וּבְאֶחָד אָנוּ שָׁבִים.

כל השירים, הקיבוץ המאוחד, 1992

 

מודעות פרסומת

חשיפה: למורה אין מכנסיים

לכבוד תחילת שנת הלימודים – מכתב למופת מהמורה מנחם פוזננסקי מבית הספר תל נורדאו בתל אביב. אבוי, איחר המורה להגיע לבית הספר, אך יש לו סיבה טובה. הזמן: שנות הארבעים של המאה שעברה.

"המורה וזוג מכנסיו היחידי – מכתב למנהל הספר.

"אדוני החביב, היות ומחלקת החינוך משלמת לנו משכורת קטנה מאד ולא בזמנה, אין לי אלא בגד יחידי לעורי (וגם הוא עצמותו היסודית מתקופת אודיסה הנעימה). והנה הבוקר, בשעה שהתכופפתי לבתי הקטנה והנחמדה על מנת להושיב אותה על הגרף [מי יודע מה זה?] כמנהגי יום יום, פקעו ונקרעו מכנסי בצורה סקנדלית עד מאד. ברגע הראשון צחקתי, אבל תיכף לאחר זה התעצבתי, כי ידעתי שאצטרך להחסיר שעור או שניים. המוצא היחידי היה ללכת תיכף לחייט (והמעיל העליון מכסה על החרפה) ולכפות אותו לתקן במהירות קדחתנית, ככל האפשר.

"לאשרי, מצאתי בידי החייט מכנסיים אחרים, והוא הסכים בחביבותו להשאילם לי ליום אחד, אבל גם אלה טעונות תיקון קל, ואני מחכה. אני מחסיר, אפוא, רק שעור אחד, ואדוני יתחשב עם מצבי ויסלח לי. בחיבה והוקרה, מ. פוזננסקי".

את המכתב הזה הביא לנו השבוע הנכד אורי לכיש, בנה של אותה "בת נחמדה" של מנחם פוזננסקי. מלבד היותו מורה בעל זוג מכנסיים אחד, היה סופר ועורך – והוא שקיבץ וערך ופרסם את כתביו של יוסף חיים ברנר.

פוזננסקי למנהל בית הספר

מנחם פוזננסקי למנהל בית הספר. סקנדל שכזה!

איפה הם הסופרים ההם

גם אנחנו ב"גנזים", המורגלים לראות כתבי יד שונים ומשונים, מופתעים לפעמים. זה קרה לנו היום בעת הסידור מחדש של ארכיונו הגדול של שמשון מלצר. המשורר והמתרגם שבעוד שבוע ימלאו 18 שנה לפטירתו בגיל 91 (27 באוגוסט 2000).

בזמנו היה  שמשון מלצר מפורסם וידוע – בעיקר בזכות הפואמות והבלדות שלו בנושאים עממיים וחסידיים שעסקו בעולם ילדותו שנחרב בשואה. במחברותיו מתגלה כתב יד יפה, מוקפד וציורי מאוד. את ספרו האוטוביוגרפי "אלף" הגיש להוצאת הספרים בדמות ספר מעשה ידיו שאף כרך בעצמו.

כתב היד מהווה יצירה בפני עצמה: כשם שהתוכן, ילדותו בחדר (בעיירה טלוסט שבגליציה) משקף את העולם היהודי של אתמול, כך מזכיר כתב היד עצמו את העולם של אתמול ביחס הפיזי-אישי שבין הסופר לבין יצירתו. "כתב יד" היה כתב ידו של המשורר, יד-עט-נייר, ולא אצבע-מקלדת-מדפסת.

שמשון מלצר אלף הספרון

שמשון מלצר. כתב היד של "אלף"

 

אורי אבנרי לעמוס קינן: אל תשתה יותר מדי

עם מותו של אורי אבנרי, העליתי מארכיון "גנזים" את תיק המכתבים הגדוש שלו לעמוס קינן,  שבשנות החמישים כתב ל"העולם הזה". תערובת של נימה אישית אוהבת ודואגת עם סמכותיות של עורך ניכרת במכתבים, שכולם מודפסים במכונת כתיבה.

מאחד המכתבים, מה-17.10.1954, ששלח לעמוס קינן ששהה אותו זמן בשוויץ, מתברר כי קינן נהג לשלוח ולפרסם אותן כתבות ב"חרות" – בטאונה של לא פחות מאשר תנועת חרות,  ובמקביל גם ב"העולם הזה". למרבה הפלא, אבנרי העיר לו על כך בסלחנות רבה. "אגב, קבלתי מכמה קוראים מכתבים האומרים שקראו ב'חרות' את אותן הריפורטז'ות שהופיעו אחר-כך ב'העולם הזה' באותן המלים ממש, כמו למשל השיחה בוותיקן, ביה"ס היהודי בווינה וכול'. אנא, נסה לשלוח להם ולנו חומר שונה".

ולסיום, בנימה אישית, חתם אבנרי: "אל תתן לקשיים להשפיע עליך. האמא שלך דואגת כאן לאינטרסים שלך, וכידוע לך אני מעריך אותה מאד. אל תשתה יותר מדי".

אורי אבנרי לעמוס קינן

אורי אבנרי לעמוס קינן. הכתבות שלך טובות

 

 

יש בורשט במקרר ועוגה בתנור

חביבים עלינו אלו שאינם זורקים דבר. כל פתק, כל קבלה, כל מכתב נאגרים ונשמרים. כאשר מגיעים כל אלו ל"גנזים" – יש שם מציאות של ממש. כזהו האוסף הארכיוני הגדול של המשורר והמתרגם שמשון מלצר (2000-1909). באחד התיקים נמצאים שני פתקים אלו.

הראשון הוא פתק שכתב אביב מלצר בן ה-7 לאמו, מרים. "שלום לך אמא אני אבוא אליך היום! מבנך הגדול אביב". בצדו של הפתק רשם שמשון מלצר: הולדת יהודה. כלומר, אביב כתב את הפתק לאמו כאשר הייתה כנראה בבית החולים לאחר שילדה את יהודה (1940). ומכיוון שיש לו אח קטן, הוא כבר יכול להיחשב "בנך הגדול".

אביב מלצר פתק לאימא עם הערת מלצר

אביב מלצר לאמו מרים. אני אבוא אליך היום

חלפו שנים, יהודה גדל והוא כבר בן 43. אבל בשביל אמא, הוא עדיין הילד שצריך לדאוג להאכילו ולפנקו ואף להעיר אותו בבוקר. וכך כתבה מרים בפתק שהשאירה ליד מיטתו של יהודה, שבא כנראה לביקור בבית ההורים: "יהודה! יש בורשט בכוס במקרר ועוגה טרייה בתנור. להעירך בבוקר? לילה טוב. אמא". ויהודה אכן עונה "כן – אם לא אקום עד 7:00 אנא העירי אותי. יהודה".

פתק מאימא ליהוד מלצר

מרים מלצר ליהודה. להעירך בבוקר?

 

 

לבעל הבית בן יקיר – ובמטבח משרתת יש

תרומתנו הצנועה ל"ME TOO" – תרגום של שיר על גורלה המר של משרתת שבנו של בעל הבית נטפל אליה. זה היה גורלן המר של משרתות רבות באותן ימים, ואיש לא העמיד לדין את בניהם של בעלי הבית, או את בעלי הבית עצמם. שני נוסחים לבית הראשון – באחד הנשיקה היא כאש ובשני כדקירה. בכל מקרה, התוצאה מרה.

את התרגום שלח משה שלנגר לצבי ויסלבסקי ב-1920.

"לבעל הבית בן יקיר /

ובמטבח משרתת יש, /

הבן לה נושק בסתר, /

כל נשיקה – כאש


עתה, הה, היא מתגוללת /

יומם וליל בסמטאות, /

פניה נופלים וקודרים /

ורטובים מדמעות. "

שלנגר על המשרתת

תרגום של משה שלנגר. כל נשיקה כדקירה

משה שלנגר לצבי ויסלבסקי על המשרתת

תרגום של משה שלנגר. פניה נופלים וקודרים

מבקרינו יודעים איך כותבים ביקורת, ואינם יודעים איך קוראים ספר

סופר קפדן היה אהרן קבק ("במשעול הצר"), ולא חסך ביקורתו ממבקרי הספרות. במכתב מלוזאן שבשוויץ ב-1913 ליוסף חיים ברנר, הודה לו על גליון "האחדות" שקיבל ממנו. במיוחד, כמובן, מצא חן בעיניו המאמר המחמיא כנראה של אהרן ראובני על ספרו "דניאל שפרנוב" שיצא זמן מה לפני כן.

"על ספרי כתבו הרבה, ומכל מאמרי-הביקורת (אף מאמרך אתה בכלל, ואתה סלח!) הוא [ראובני] היחידי שכתוב בהבנה ובטעם. מבקרינו (ב"מושבעים" הכתוב מדבר!) יודעים איך כותבים ביקורת, ואינם יודעים איך קוראים ספר. ובייחוד ספר בלטריסטי. …הוא [המבקר] בא בצקון-לב כעין פרשנדתא. ובאופן זה הוא מזכיר לו אותו בן-אדם שהיה מבאר את התמונות לילדים בביה"ס: זה דוב… זה שור… וזה בית".

קבק אהרן אל ברנר על מבקרי ספרות 1

קבק לברנר. המבקר כפרשנדתא