מכון גנזים ע"ש אשר ברש

ראשי » כללי (עמוד 4)

Category Archives: כללי

מודעות פרסומת

סופרים את הסופרים, או איך לקרוא לרעיית נשיא המדינה

מנהג נאה היה בבית נשיא המדינה, שיפה יהיה לאמצו גם היום: להפגיש בין סופרים ובין תלמידי בתי ספר. היוזמת היה רעיית נשיא המדינה, רחל ינאית בן צבי (1886-1979). מכתב שכתבה לשמשון מלצר, ב-30 בדצמבר 1958, משך את תשומת לבי משתי סיבות. ראשית – הרעיון עצמו, שהיה מלווה גם ברכישת כמות נכבדה של ספרים (100 עותקים מספרו של מלצר כדי לחלקם לתלמידים שישתתפו במפגש).

"למשוררנו היקר שמשון מלצר רב שלום וברכה, הנני באה בזה אליך בבקשה מיוחדת – להואיל להופיע עמנו במסיבת ילדים מכתות ז', שתוקדש לבלדה שלך 'דובוש והבעש"ט', ולא רק דובוש… לאט-לאט נכניס מיטב הבלדות שלך.

"קיימנו כבר פעם כעין סימפוסיון של ילדים על 'מעשה בפרכת' בהשתתפות המחברת מרים ילן, ועם המשוררת לאה גולדברג על ספרה 'מלכת שבא הקטנה'. ובאחרונה על שני שירים של נתן אלתרמן: 'העליה השנייה' ו'הקרב על גרנדה'".

דבר שני שמשך את תשומת לבי – הוא שמה של אשת הנשיא כפי שנדפס בנייר המכתבים הרשמי של בית הנשיא. רחל שנולדה כגולדה לישנסקי המירה את שמה לעברי כשם משפחתו של אלכסנדר ינאי וגם כאזכור לשמו של אביה, יונה. היא שמרה על שמה גם לאחר נישואיה ליצחק בן צבי (ב-1918). תמיד שמרה על הסדר הזה – שם משפחתה המקורי ראשון ולאחריו שם משפחת בעלה. כך גם חתמה על מכתב זה. אולם, נראה כי מי שהיה אחראי על הדפסת הניירת הרשמית של בית הנשיא סבר כי ראוי יותר כי שם משפחת הנשיא יקודם – ועל הנייר הודפס "רחל בן צבי – ינאית".

רחל ינאית בן צבי לשמשון מלצר

רחל ינאית בן צבי לשמשון מלצר. כבוד לסופרים

 

מודעות פרסומת

דברים כאלה קורים בעולם הזה ובאומה הזאת

ביקש ישורון קשת (1893-1977) לעזור לנבחנים בתולדות העיתונות העברית, וחיבר "מעשה נורא" שכזה. לא בטוח שכך היה, אבל הנה מה שיצא תחת ידו – קיצור תולדות העיתונות העברית, במעשה נורא שקרא כאשר עיתון "דבר" נפל על "הארץ", והתגלגל שם עד "הבוקר". ומי שרוצה יעיין וימצא את שמות העיתונים וכתבי העת העבריים שהשתמש בהם קשת. אפשר כמובן להוסיף באותה תנופה גם את "המעורר" ודומיו. אבל, הנה המקור, בכתב ידו של ישורון קשת וכפי שיצא ממכונת הכתיבה שלו. ומי שזוכר עדיין את מכונות הכתיבה, ישים לב ל"ג" שנצמדת ל"ל", ול"ש" שנדבקה ל"ת". כן, כך היה עם המכונות הישנות והחביבות ההן. 

ישורון קשת מעשה מודפס

ישורון קשת. דברים כאלה קורים בעולם הזה ובאומה הזאת.

ישורון קשת מעשה נורא

ישורון קשת. רק הפועל הצעיר שעמד על המשמר

יש חיים אחרי ברנר, או: 53 מי יודע

זכינו לביקור מיוחד. יוחי ברנר ואיילת ברנר (מן) שניים מארבעת נכדיו של יוסף חיים ברנר הגיעו ל"גנזים" אגודת הסופרים, כדי לראות לראשונה את מכתביהם של סבא יוסף חיים, סבתא חיה ברוידא ושל אבא אורי ניסן.

בהתרגשות עיינו במכתבים שהחליפו ביניהם סבא וסבתא ואת המכתבים מלאי הגעגועים של אביהם אורי ניסן לאביו יוסף חיים. לאחר שהתגרשו, ברנר נותר בארץ וחיה עברה לברלין עם אורי הקטן. הוא לא זכה לראות שוב את אביו – ברנר נרצח במאורעות תרפ"א 1921.

יוסף חיים ברנר וחיה ברוידא העמידו משפחה ענפה: לבן אורי ניסן ולאשתו נסיה (לבית גולובוב) נולדו שלוש בנות – מיכל, תרצה ואיילת, ובן אחד – יוחי [פתח תחת ה"ח"], הנקרא על שם הסבא שלו (ראשי תיבות, יוסף חיים ברנר). כל המשפחה הגדולה, המונה 53 איש, חיה בישראל – ממשאבי שדה בדרום ועד סאסא בצפון וקיבוץ מסילות במזרח.

ברנרים וכתבי יד)

משמאל: הנכדה איילת ברנר (מן), יוחי ברנר ואשתו תלמה מעיינים במכתב של הסבא יוסף חיים לסבתא חיה ברוידא ("גנזים)

ברנרים 1 בגנזים

מאחור מימין לשמאל: יוחי ואשתו תלמה ברנר, איילת ברנר (מן). מלפנים, צוות הארכיון, מימין – מלכה עמיר ויו"ר "גנזים" אדיבה גפן

 

 

לא כולם יוכלו "לבלוע" את התכנית

ליוסי בנאי, שהחודש מציינים 12 שנה לפטירתו (11 במאי 2006) הייתה תכנית "לא קלה לבליעה" – או בלשון אחרת, שלא רבים ינהרו לשמוע אותה, ובכל זאת ניסה לממשה. וכך הוא כתב ב-6.5.1962 לעמוס קינן, ששהה אותה עת בפריס: "עמוס שלום. זוכר כשהיית בארץ (ישראל) רצית לכתוב לחזקיהו [אבנר], אלברט [כהן] ולי מערכון או בדומה לזה?

"ובכן, מכיוון שאנו עומדים חזקי ואני להכין תכנית שתכלול ארבעה מערכונים משל סופרים ומשוררים כמו נסים אלוני, נתן זך, יהודה עמיחי, היינו מאד רוצים שגם אתה תשתתף בערב הזה… אנו יודעים ומתכוננים לכך שלא כל הקהל יוכל 'לבלוע' את התכנית, אך בכל זאת אני מקווים להגיע עם התכנית לאולמות קטנים ובמות קטנות".

וכדי לדרבן את עמוס קינן, הוסיף יוסי בנאי שורה חיונית: "מיותר לציין שאת הצד החומרי, נסדר על הצד הטוב ביותר".

יוסי בנאי לעמוס קינן

יוסי בנאי לעמוס קינן. לבנות על הקול, הצליל והמילה

יוסי בנאי לקינן 2

יוסי בנאי. גמרתי להגיד, עכשיו תתחיל אתה

 

צייר לי יזהר

רישום של ס. יזהר הצעיר, מעשה ידיו של הצייר אבא פניכל, התגלה ב"גנזים". אבא פניכל (1906-1986) פרסם במשך 25 שנה רישומים מהצגות תיאטרון בעיתון "דבר" ואייר עשרות ספרים. איך הגיע הרישום ל"גנזים" לא ברור. בצדו האחורי של הרישום רשום כי נמסר על ידי הסופר והמבקר ב.י. מיכלי שהיה חבר בוועד אגודת הסופרים, וייתכן כי האיור נעשה לצורך פרסום ב"מאזנים" שהוא היה בין עורכיו.

ס. יזהר רישום מאת אבא פניכל

ס. יזהר. רישום מאת אבא פניכל ("גנזים" אגודת הסופרים)

ההבדל בין סופר גדול לסופר קטן ושאלת "גואל הנפש"

ארכיונו הגדול של ישורון קשת (1893-1977), המשורר, המסאי, המתרגם ומבקר הספרות והאמנות, מכיל פתקים רבים שעליהם רשם הערות שונות לעצמו. ראשי פרקים כנראה למאמרי ביקורת. תוך כדי סידור הארכיון, בידיה האמונות של המתנדבת אורה, היא הסבה את תשומת לבי לדף זה.

"סופר גדול לוקח דברים קטנים מהחיים ויוצר מהם יצירה גדולה.

סופר קטן עושה את ההפך, יכול הוא לקחת דברים גדולים חשובים ואמתיים, ותחת ידו הם נעשים קטנים ולא חשובים".

ובהמשך – על סמך כלל זה הוא פונה לעשות שפטים בהנרי מילר:  "נושא ספרו הוא פחד האדם המודרני בפני החיים וגואל-הנפש שלו. אך כתיבתו עשתה מזה דבר קטן מאוד, פחותת-ערך". ומעניין הצירוף "גואל-הנפש" – האם טעות סופרים או – וזה היותר יפה בעיני – בא מלשון גאולה, בבחינת פחד האדם המודרני בפני חידת גאולת הנפש שלו.

ישורון קשת סופר גדול וקטן

ישורון קשת. על קטנים וגדולים

ובעת מותי כתבו אך: מת בשנת כך וכך

ש"י עגנון, שנקרא באותם ימים טשאטשקיס, נתן פתק ליוסף חיים ברנר. והפתק, בקיצור ובתמצות, כל מהלך חייו ומהותו ואפילו מה רוצה המחבר שיחקקו על מצבתו. צחקו החברים, נלבבים שכמותם, ושכחו מכל העניין. מצאה חיה ברוידה את הפתק, והעתיקה בכתב ידה, וסידרה אותו בדמות שיר. וזה לשון הפתק-שיר, מתחת עטו של עגנון שהיה ליצן לא קטן:

"נולדתי בשנת תרמ"ח

גידי שס"ה

אברי רמ"ח

למדתי דף גמרא

ופרק תנ"ך

ובעת מותי כתבו אך:

מת בשנת כך וכך".

פתק של עגנון לברנר מועתק על ידי חיה ברוידה

הפתק של עגנון מועתק בכתב ידה של חיה ברוידא

הסתקרנתי ובדקתי: האם באמת כך נכתב על מצבתו של ש"י עגנון הקבור בהר הזיתים בירושלים. וזה מה שמצאתי.

Grave_of_Sh.Y._Agnon