הבלוג של מכון גנזים – אגודת הסופרים

ראשי » כללי (עמוד 2)

Category Archives: כללי

"גנזים" בהגדה של פסח

איזו הפתעה: במפגש "הרמת כוסית" של עובדי ומתנדבי מכון "גנזים" והנהלת אגודת הסופרים, הציגה בפנינו דורית שריד המתנדבת שלנו "מסמך" מיוחד: הגדה של פסח שהוציא קיבוץ נען בשנת תש"ט. את ההגדה היפהפייה הזו מצאה דורית בארונו של אביה פרופסור בן ציון ורבין, מבכירי רופאי הילדים בישראל. כרופא צעיר נשלח על ידי קופת חולים לעבוד בקיבוצים, בעין גב וגם בנען. מישהו בנען זכר אותו לטובה ושלח לו את שכיית החמדה הזו.

העברנו אותה מיד ליד, ואורו עינינו – ממש הגדה של "גנזים". את דפיה מעטרים שירים של רבים מהיוצרים שארכיוניהם שמורים אצלנו – מביאליק, פיכמן, ש. שלום ועד שאול טשרניחובסקי – ארכיון מס' 1 בגנזים . שירו של זה האחרון אקטואלי עד היום בסוגיית קליטת הפליטים מאוקראינה.

"אם נכרי פה אתה ואין לך מבטח, / בדרך הרחוקה אם כוחך תש – / ארור הגבר אסמו לא יפתח, / מפתו לא יעניק לעני, לרש. / כל דכפין ייתי וייכול, / כל דצריך ייתי ויפסח!"

חג שמח!

הגדה של פסח של קיבוץ נען, מהדורה תש"ט

תזכורת ב"גנזים" למשפט בייליס, לקראת חג הפסח

כל דף ב"גנזים" נושא מזכרת – והנה לקראת ערב הפסח נמצא בארכיון שלנו מכתב למנדל בייליס, קורבנה של עלילת הדם המפורסמת ביותר במאה העשרים.

ב-2 לאפריל 1911 סמוך חג הפסח נמצאה סמוך לקייב גופתו של נער נוצרי. מנדל בייליס נעצר כחשוד ברצח, כדי להשתמש בדמו לאפיית מצות לפסח. המשפט עורר סערה בעולם כולו. בתום משפט סוער, רצוף תקריות  אנטישמיות, זוכה בייליס. גם לאחר ששוחרר, נמשכו האיומים על חייו ומושל קייב דרש ממנו לעזוב את העיר. ולאן יברח יהודי? לארץ ישראל.

כותב המכתב, שלמה הכהן אהרונסון, היה רבה של קייב באותה עת (ולאחר עלייתו ארצה ב-1923 הרב האשכנזי הראשון של תל אביב). הוא סייע להגנה במשפט והשתתף בכל הדיונים. המשיך לסייע לבייליס גם לאחר שעלה לארץ ישראל ב-1914.

במכתב, הכתוב יידיש (ותודה למתרגם מתיתיהו דויטש), מעודד הרב אהרונסון את בייליס, ומציין כי שולחים לו כסף  שיעזור לו להיקלט בארץ ישראל. הוא הוסיף: "אנחנו כותבים בימים אלו לרב קוק ולד"ר רופין ולעוד מכרינו הטובים, ידידים וחברים טובים, כדי לייסד וועדה שתקבע את המצב שלכם יחד עמכם".

שלמה כהן אהרונסון למנדל בייליס. אנחנו פונים לעזרתך גם לרב קוק ולד"ר רופין (גנזים)

יום הולדת לאבא של עוגה עוגה

אחד מהבולטים שביוצרים שזכו לחיי נצח דווקא בזכות שירי הילדים שלהם, הוא אהרן אשמן שהיום מלאו 126 להולדתו – 4 באפריל 1896. אשמן, שנולד בפודוליה שבאימפריה הרוסית – כיום אוקראינה, עלה לארץ ישראל ב-1921. עד מהרה תפס מקום בולט בחיי היצירה. נודע כמורה, כמחזאי וכמחבר ליברית לאופרות.

אחד משירי הילדים הידועים שלו הוא "עוגה עוגה". מאז נתחבר בשנות העשרים של המאה הקודמת, רקדו דורות של ילדים במעגלים למילותיו. והנה מתברר שכולנו הסתפקנו במועט – שרנו רק בית אחד מהשיר. כתב יד של השיר שהתגלה ב"גנזים" מגלה כי היו עוד שני בתים והנוסח של הבית הראשון שונה.

הבית השני הוא: ”עוגה עוגה עוגה / דגדגים נדוגה / מן הים אותם נשלה / וברשת נעלה / הבאנו הבאנו / דגים לכבוד שבת". הבית השלישי הוא: "עוגה עוגה עוגה / עוגה, אל תפוגה / נסתובב ימין ושמאל / נמלא הדלי בחול – / הביתה הביתה"

אהרן אשמן. עוגה עוגה המקורי (ארכיון "גנזים)

יאיר הורביץ ומתיחת ה-1 באפריל

עמדנו לציין היום את יום הולדתו של יאיר הורביץ, מטובי המשוררים במחצית השנייה של המאה העשרים, שעל פי הויקיפדיה נולד ב-1 באפריל 1941. יום מועד להלצות ומתיחות – והנה, הפעם לא מתיחה של 1 באפריל נציג – אלא בדיוק ההפך: נחשוף את האמת. הסכיתו ושמעו: זהו לא יום הולדתו.

מאיר ויזלטיר חברו טוב ובן גילו, שאליו פנינו היום, הפתיע: "זה בכלל לא יום ההולדת שלו. יאיר נולד באמצע החודש, ב-13 או ב-14 באפריל. אני נולדתי ב-8 במרץ 1941, ויאיר – חודש אחרי. את יום ההולדת שלו ציינו באמצע החודש, בטח לא בשבוע הראשון". הוא אף הוסיף לנו צילום מ-1970 – מימין: יאיר הורביץ, ויזלטיר ודוד אבידן, בדירתו של ויזלטר באותם ימים ברחוב ריינס פינת אסתר המלכה בתל אביב. "אבידן נשען על מיטת התינוקת של בתי", ציין ויזלטיר.

נוסף גם אנו לזכרו מאוצרותינו בארכיון "גנזים" – כתב יד של אחד משיריו של הורביץ, "הבטחה גלויה". הורביץ שסבל ממחלת לב מצעירותו, נפטר ב-26 ביולי 1988 בעודו ממתין להשתלת לב בבלגיה.

יאיר הורביץ. הבטחה גלויה (גנזים)
מימין: יאיר הורביץ, מאיר ויזלטיר, דוד אבידן, תל אביב 1970 (באדיבות מאיר ויזלטיר)

איך אפשר להסתדר בעולם מבלי להיות קצת ערמומי

יומיים מפרידים בין יום הולדתו של ישראל אלירז ליום פטירתו: מחר הוא יום הולדתו – 24 במרץ 1936, ושלשום מלאו 6 שנים לפטירתו ב-22 למרץ 2016. בכמה כתרים החזיק אלירז, יליד ירושלים דור חמישי לילידי הארץ: משורר, סופר, מחזאי מורה ומתרגם פורה. אחד ממחזותיו "שלוש נשים בצהוב" עורר מהומה כאשר עמד לעלות ב"הבימה". ההפקה בוטלה לאחר שהרב הראשי איסר יהודה אונטרמן התלונן שהמחזה "פוגע בקודשי ישראל" מכיוון שהוא מציג את משה רבנו באופן היתולי.

לזכרו נעלה דף אחד מתוך ארכיונו הגדול שהופקד ב"גנזים אגודת הסופרים", על ידי בנו. מעין הרהור, על דרכו של עולם – שאי אפשר להסתדר בו מבלי להתחכם קצת. וכך כתב אלירז:

"דרעיי קופ:

תחכמן, ערמומי, אידיש. מחמאה. אנשים שהם דרעיי קופ, אפשר שצריך מעט להיזהר, ודאי שצריך להיזהר מהם, אבל איך אפשר להסתדר בימינו מבלי שאתה, אם אתה, מעט דרעיי קופ? איש כזה יודע לעדן כך את דרכיו שמעט שחיתות יש בדבר, אבל לא שחיתות מלאה". וההמשך מעורר שאלה: "והיפוכו של דרעיי קופ הוא תם, ככתוב ויעקב איש תם". וכאן מתגנב חיוך מתחת לשפם: הרי יעקב המתואר כ"איש תם יושב אוהלים" התגלה כערמומי למדיי, כאשר קנה את הבכורה מעשיו בנזיד עדשים.

ישראל אלירז. על התחמן ועל התם

יום יום משתכח משהו, יום יום אובד משהו

היום מלאו 133 להולדתו של הסופר והמשורר אשר ברש, שנולד ב-16 במרץ 1889 בעיירה לופטין שבגליציה המזרחית – היום אוקראינה. לא רק יוצר חשוב היה, שתחת ידו יצאו יצירות מופת כמו "איש וביתו נמחו" ו"תמונות מבית מבשל השיכר", אלא גם אחד מהפעילים המרכזיים בחיי התרבות בארץ ישראל ובאגודת הסופרים. לנו יש סיבה מיוחדת לחגוג את יום הולדתו – הוא זה אשר הגה ויסד לפני יותר מ-70 שנה את ארכיון גנזים, למען הצל ושמר את כתבי היד של הסופרים ההולכים ונשכחים.

"יום יום משתכח משהו, יום יום אובד משהו ואין לדחות. המטרה קרובה: לפתוח מעין קונטו [חשבון] לכל סופר… חשבון של כדים גדולים ופכים קטנים", כתב. בעודו בשיא פעילותו בגנזים נפטר בגיל 63. לאחר מותו נקרא המכון על שמו. חזונו התגשם ובגדול. ב"גנזים – אגודת הסופרים" שמורים יותר משמונה מאות אוספים ארכיוניים של יוצרים ויוצרות, מהמאה ה-19 ועד ימינו. כל הזמן נוספים כתבי יד וארכיונים נוספים למכון השוקק חיים, השוכן בבית אריאלה בתל אביב.

בימים אלה נמשך המבצע הגדול של גנזים בשיתוף הספרייה הלאומית ואוניברסיטת הרווארד – סריקה והנגשה לאינטרנט של הארכיון לשימושם של חוקרים, מעיינים ואוהבי ספרות בכל העולם. מדהים לראות כיצד מתממש חזונו שאותו הגדיר כבר ב-1950, שנים רבות לפני עידן האינטרנט: "כאן יהיה האוצר המרכזי וצינורות יחברוהו עם יתר המוסדות". "צינורות יחברוהו" של אותם ימים – האינטרנט היום.

נעלה לזכרו את נוסח חזונו להקמת גנזים, וגם גלויה ששלח לדבורה ברון ב-1912. איננו יכולים שלא לנוד בראשנו בכאב למראה שם העיר שממנה שלח את הגלויה – לבוב, המופיעה היום בחדשות מדי יום בתוך ענני עשן הפגזות וקורבנות חינם.

אשר ברש לדבורה ברון, לבוב 1912

ירדו לי דמעות צחוק

י

התחביב הגדול של צוות מכון "גנזים" הוא למצוא פנינים ויהלומים החבויים בארכיונים. כל מציאה כזאת היא שכר נאה לעמלנו.

כאשר סידרנו בימים אלה את ארכיונו של פוצ'ו (ישראל ויסלר) שהופקד על ידו בגנזים, נפלה עינה של  אורנה רוזנר, המתנדבת שלנו השוקדת על סידור הארכיון העשיר שלו,  במכתב של מעריצה צעירה, זהר שלו . השנה היא  1987  – זהר בת עשר וחצי וכבר מבינה נפש סופרים.

"אמנם אני מכירה אותך רק מתוך שלושת ספריך, שהם איה הג'ינגית, … האמיץ (סליחה ששכחתי) וחבורה שכזאת, שבגללה החלטתי לכתוב לך מכתב. ידעתי שהפלמ"ח הוא צבא כזה שפעם היה. אבל אחרי שקראתי את חבורה שכזאת שאלתי את אבא שאלות על הפלמ"ח. הוא הסביר לי וגם הציע לי לכתוב לך מכתב. כאשר קראתי שיוסיניו מת, כמעט ובכיתי. אבל ירדו לי דמעות צחוק כאשר קראתי על התעלולים שעשיתם בקיבוץ ובאימונים…דרך אגב רציתי לספר לך שהתחביב הכי גדול שלי הוא לקרוא ולכתוב שירים וסיפורים…"

למכתב צורף מכתב נוסף של האבא – הסופר מאיר שליו: "שלום פוצ'ו, המכתב הנלהב המצורף הוא מבתי זהר, בת עשר וחצי. היא בלעה את 'חבורה שכזאת' באותה התלהבות שעשיתי זאת אני כשהייתי נער, מה שמראה את סגולותיך, וסגולות הספר. בברכה, מאיר שלו".

את המכתב הזה שמר פוצ'ו בארכיונו במשך 35 שנה. איך לא? מכתב מקסים ביותר.

זהר שלו לפוצ'ו. התעלולים שעשיתם בקיבוץ
מאיר שלו לפוצ'ו. זהר בלעה את הספר באותה התלהבות שלי

לזכרו של אמנון שמוש

בצער רב שמענו על מותו של הסופר והמחנך אמנון שמוש. זכינו ועוד בחייו הפקיד את ארכיונו הגדול במכון "גנזים". במשך השנים היינו עמו בקשר כאשר סידרנו וקטלגנו את החומר העשיר שהעביר אלינו. גם בשנותיו האחרונות המשיך ויצר למרות הידרדרות ראייתו. בכל שיחותינו חשנו במזגו הטוב שנשמר על אף בריאותו הלקויה.   

שמוש נולד בחאלב שבסוריה ב-1929. בגיל 9, לאחר שאביו נפטר, עלה יחד עם אמו ואחד מאחיו לארץ ישראל. אח נוסף, הסופר והמתרגם טוביה שמוש, עלה לארץ קודם לכן. הוא התגייס לפלמ"ח ב-1946, השתתף במלחמת העצמאות והיה ממקימי קיבוץ מעיין ברוך, שם חי ויצר עד מותו אתמול בגיל 93.

חלק גדול מיצירותיו עוסק ביהדות המזרח. ספרו הידוע ביותר הוא "מישל עזרא ספרא ובניו". הספר עובד לסדרת טלוויזיה בת שבעה פרקים בבימוי נסים דיין, ושודרה לראשונה ב-1983 בטלוויזיה הישראלית. הספר זיכה אותו בפרס ירושלים לספרות יפה ע"ש ש"י עגנון.

נעלה לזכרו דף מתוך כתב היד של "מישל עזרא ספרא ובניו" השמור ב"גנזים".

אמנון שמוש. דף מתוך "מישל עזרא ספרא ובניו"

פתח נעילה – 30 שנה למותו של אבות ישורון

היום מלאו 30 שנה למותו של אבות ישורון (19 בספטמבר 1904- 22 בפברואר 1992) מהגדולים והמיוחדים שבמשוררים שלנו. נעלה לזכרו אחד משיריו הנפלאים, מתוך ארכיונו הגדול שב"גנזים – אגודת הסופרים". זכינו ומי שסידרה את הארכיון היא בתו, הלית ישורון, שבלתה כמה שנים אצלנו בטיפול בכתבי היד שלו. בסופו של העבודה, גם הוציאה מתוך מה שמצאה בארכיון את הקובץ "חרסים" (הספריה החדשה, הקיבוץ המאוחד, 2021).

ארכיונו של אבות ישורון שבגנזים קוטלג ונסרק.

"אבות ישורון נולד בתפילת נעילה, יום כיפור תרס"ה", אומרת הלית ישורון, "שירו הלפני אחרון 'פתח נעילה', שנכתב ביום כיפור תשנ"ב, קרוב למותו, סוגר את מעגל חייו בלידה חוזרת "ואני נולדתי".

אבות ישורון. פתח נעילה (גנזים)

גם גיבור מלחמה וגם סטודנט חרוץ

היום י"א באדר, היום שבו נפל יוסף טרומפלדור בתל חי (י"א באדר תר"פ 1/3/1920 ). נעלה לכבודו מהגנזך שב"גנזים – אגודת הסופרים", גלויה ששלח לידידו צבי ש"ץ. מתברר – לא היה רק גיבור מלחמה היה, אלא גם סטודנט חרוץ.

בוריס ינטין שלנו ב"גנזים" תרגם את הגלויה הזו. הוא גם מסביר שהיה צריך להיות סלבריטאי וגיבור מלחמה כמוהו במלחמת רוסיה יפן (אותה מלחמה שדרבנה חייל יהודי מפורסם אחר, יוסף חיים ברנר, לערוק מהצבא הרוסי) – כדי להתקבל כיהודי לפקולטה למשפטים באוניברסיטת סנט פטרסבורג היוקרתית ביותר ברוסיה.

בגלויה מה-8 במאי 1909 מתנצל טרומפלדור בפני ידידו צבי שץ, שהפציר בו לבוא לבקרו בעיר רומני שבה שהה, משום שהוא עסוק מאוד בלימודים (סיים אותם בהצלחה ב-1912). "עברתי כבר חמש בחינות ויש לי עוד שתיים, ורק אחרי שאסיים אותם ב-26 במאי, יהיה לי קצת זמן ואוכל להתפנות לעיסוקים אחרים ולבוא אליכם לרומני". רומני תפסה בהמשך מקום חשוב בתולדות הציונות, כאשר ב-1911, ארגן בה טרומפלדור את ועידת רומני שבה נוסדת תנועת "החלוץ".

      

יוסף טרומפלדור לצבי שץ. אני עסוק בבחינות (ארכיון גנזים)

"האוניברסיטה הקיסרית בסנט פרטרסבורג", צילום מתחילת המאה העשרים