הבלוג של מכון גנזים – אגודת הסופרים

ראשי » כללי

Category Archives: כללי

קולה האחר של יהודית הנדל

היום מלאו שמונה שנים למותה של יהודית הנדל (23 במאי 2014) – אחת היוצרות המיוחדות שהיו לנו. כבר בתחילת דרכה עם פרסום סיפורה "בכבות האורות" בכתב העת "מבפנים" לפני 80 שנה, שמו לב הקוראים לקולה השונה ולגיבורים השונים מכל מה שנכתב באותן שנים על ידי בני דור הפלמ"ח.

מאז פרסום "רחוב המדרגות" ב-1955 (עם עובד), התבלטה יהודית הנדל כסופרת בעלת קול נשי בולט וייחודי בספרות העברית שלאחר מלחמת העצמאות. ארכיונה העשיר שב"גנזים – אגודת הסופרים" משקף את דרך יצירתה, והטיוטות שהשאירה מציגות היטב את ההיסוסים וחבלי היצירה שחוותה.

נעלה לזכרה אחד מדפי הטיוטה, ראשי פרקים, שהכינה לעצמה לקראת כתיבת ספרה "הר הטועים" (הקיבוץ המאוחד / סימן קריאה, 1991).

יהודית הנדל. טיוטה לקראת "הר הטועים" (גנזים)

הנך יושבה על ידי – יום הולדת לדוד פוגל

השבוע ציינו את יום הולדתו של דוד פוגל, מגדולי המשוררים והסופרים העבריים של המאה העשרים. נעלה לזכרו אחד משיריו היפים, בכתב ידו, מתוך ארכיונו ב"גנזים – אגודת הסופרים".

משורר, סופר ונודד חסר מנוחה היה דוד פוגל. גם כאשר עלה לארץ ישראל בעזרת חבריו הסופרים ב -1929, לא מצא בה מנוחה. חזר לאירופה, המשיך בנדודיו עד שנתפס בצרפת ונרצח באושוויץ בידי הנאצים ב-1944 בהיותו בן 52. ארכיונו המיוחד במינו שבמכון "גנזים" הניב את אחת התגליות הספרותיות המרגשות: החוקרת לילך נתנאל מצאה בו את כתב היד הלא מוכר של "רומן וינאי", והוציאה אותו לאור (עם עובד, הספריה לעם, 2012).   

נעלה מארכיונו של פוגל את כתב היד של השיר היפהפה: "הנך יושבה על ידי", בדפי יומן שנה, 6 במאי 1919. 

בימים אלה מוצגת במוזיאון ארץ ישראל התערוכה "רפובליקה של נדודים"  המתארת בכתבים ובמכתבים את "הרשת החברתית" של דור הסופרים העברים בתחילת המאה ה־20.  יוצרים צעירים שנדדו בין ערי אירופה, שהיו אז מרכזי תרבות תוססים שסחפו צעירים בתחילת דרכם.

בלב התערוכה נמצאים מכתבים וגלויות אשר שימשו ערוץ תקשורת מרכזי בין הסופרים. התצוגה המיוחדת מתמקדת בשישה סופרים שסיפורי חייהם, נדידתם וכתיבתם מרתקים: דבורה בארון, מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, יוסף חיים ברנר, אורי ניסן גנסין, דוד פוגל וגרשון שופמן.

דוד פוגל, הנך יושבה על ידי. וינה 1919 (מכון גנזים)

אם זר קוצים כואב

לקראת ערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולחללי פעולות האיבה, נעלה את אחד השירים המזוהים ביותר עם השכול, מתוך ארכיונו הגדול של נתן יונתן ב"גנזים אגודת הסופרים". בנו, ליאור, נפל במלחמת יום הכיפורים בהיותו מפקד מחלקת טנקים בצפון תעלת סואץ.

רבים משיריו של יונתן הוקדשו לבנו ליאור ולחברים ומכרים שנפלו במלחמות השונות. ביניהם גם השיר שאנו מעלים כאן בכתב ידו – "אם זר קוצים" (כמו בלדה) שהולחן על ידי גידי קורן. למרות שחובר זמן קצר לפני מלחמת יום הכיפורים, נקשר השיר לאבלו על מות בנו ונהיה אחד משירי הזיכרון הידועים. לכתב היד מצורף פתק בכתב ידו של יונתן: "לזכר בני ליאור, בגזרה הצפונית של התעלה, 6.10.73".

מכתב מהסבא במריופול

כמה מרגש לגלות מכתב למערכת שכתב סבא שלך לעיתון ילדים בהיותו בן תשע? זה מה שקרה השבוע לאמיר בן עמרם איש "גנזים", כאשר עיין באחד התיקים בארכיון גנזים.

איש רב פעלים היה פסח בן עמרם (ליפובצקי), סבו של אמיר: סופר, מתרגם, מורה ופעיל בציונות הסוציאליסטית. נולד לפני 120 שנה במאריופול שבאוקראינה, המוכרת לנו היום מהחדשות הנוראות. בהיותו בן שלוש ניצל עם משפחתו מהפרעות ביהודים בעיר. בגיל תשע כתב לעיתון לילדים "פרחים" (בעריכת י"ב לבנר), וסיפק עדות היסטורית מעניינת – חבורת ילדים בעירו שנשבעה אמונים לשפה העברית. השנה היא – 1911.

"אוכל להגיד לקוראי 'הפרחים' כי אצלנו במאריאופל יש אגודת חובבי שפת עבר צעירה. אנחנו מתאספים שם ומדברים בעברית. חפצתי כי יחליפו קוראי הפרחים עמי מכתבים. פסח ליפאוועצקי", כתב הקורא הצעיר. אגב, כשמונה שנים לאחר מכן, לאחר שעלה לארץ ישראל, היה ממקימי הסתדרות הצופים העבריים בארץ.

כתוב בעפרון בקרון החתום

לרגל יום הזיכרון לשואה ולגבורה נעלה מן הארכיון את אחד הארכיונים היפים והמרגשים השמורים ב"גנזים" – ארכיונו של דן פגיס. פגיס, ניצול שואה, ידוע כמי שהתקשה להתמודד באופן ישיר עם זיכרונות השואה והמעיט לדבר על חייו בתקופה הנוראה הזו. הכאב הגדול פרץ, במאופק ובכוח רב, בשירתו.

נביא כאן מארכיונו את שירו "כתוב בעיפרון בקרון החתום" – אחד משירי השואה המפורסמים ביותר. השיר חקוק על אנדרטת הקרון ב"יד שם" ועל האנדרטה במחנה ההשמדה בלז'ץ. השיר התפרסם לראשונה ב"מאזנים" ביוני 1970, ובהמשך בקובץ שיריו השלישי "גלגול".

דן פגיס. כתוב בעפרון בקרון החתום

מתנה מרגשת לחג החירות

בתזמון נדיר לפסח התגלה בארכיון "גנזים" מכתב של אדם מיוחד, שהפך לסמל של מאבק לחירות לא רק מעבר לחומות הברזל של ברית המועצות אלא גם מעבר לחומות השפה. דב (בוריס) גפונוב, יליד אוקראינה שהיגר בילדותו עם משפחתו לגאורגיה.

סיפורו המופלא הדהים רבים: אילו רק הצליח ללמוד בכוחות עצמו עברית רק מקריאה ומהאזנה לשידורי "קול ישראל" – דיינו! אילו רק הצליח לתרגם לעברית את האפוס הגיאורגי הענק "עוטה עור הנמר" מהמאה ה-12 – דיינו. אילו רק שלח את התרגום לישראל, ואברהם שלונסקי הוציאו לאור כאן ב-1969 – דיינו. אילו רק הפך לסמל בעיני היהודים בגאורגיה שביקשו וסורבו לעלות לישראל – דיינו. אילו רק ניסח יחד עם 18 פעילי עלייה מכתב לגולדה מאיר ולוועדה לזכויות האדם של האו"ם – דיינו. אילו רק פרסומו הרב בעולם גרם לשליטי בריה"מ לאפשר את עליית יהודי גיאורגיה לישראל – דיינו. על אחת כמה וכמה…

למרבה הצער – זמן קצר אחרי שליחת המכתב הידרדר מצב בריאותו, והוא הוטס לישראל כשהוא שוכב באלונקה. בקיץ 1972 נפטר.

במכתב שהתגלה השבוע ב"גנזים" הוא מודה למעריץ שחי בישראל, ששמו אברהם, על ברכותיו לרגל צאת הספר – אך התנצל שלא יוכל לשלוח לו אותו, מכיוון שיש בידו רק עותק אחד. "בארצנו [ישראל] קיבלוהו רבים, אך לא מידי, כי אם מידי המהדיר, המשורר הישראלי אברהם שלונסקי. אולי תואיל להודיעני פרטים על עצמך, שאוכל לפנות אליו עם בקשתך או שאמסור לך את כתובתו".

מכתבו של דב גפונוב. שמחתי לקבל את מכתבך ממרחקים (גנזים)

"גנזים" בהגדה של פסח

איזו הפתעה: במפגש "הרמת כוסית" של עובדי ומתנדבי מכון "גנזים" והנהלת אגודת הסופרים, הציגה בפנינו דורית שריד המתנדבת שלנו "מסמך" מיוחד: הגדה של פסח שהוציא קיבוץ נען בשנת תש"ט. את ההגדה היפהפייה הזו מצאה דורית בארונו של אביה פרופסור בן ציון ורבין, מבכירי רופאי הילדים בישראל. כרופא צעיר נשלח על ידי קופת חולים לעבוד בקיבוצים, בעין גב וגם בנען. מישהו בנען זכר אותו לטובה ושלח לו את שכיית החמדה הזו.

העברנו אותה מיד ליד, ואורו עינינו – ממש הגדה של "גנזים". את דפיה מעטרים שירים של רבים מהיוצרים שארכיוניהם שמורים אצלנו – מביאליק, פיכמן, ש. שלום ועד שאול טשרניחובסקי – ארכיון מס' 1 בגנזים . שירו של זה האחרון אקטואלי עד היום בסוגיית קליטת הפליטים מאוקראינה.

"אם נכרי פה אתה ואין לך מבטח, / בדרך הרחוקה אם כוחך תש – / ארור הגבר אסמו לא יפתח, / מפתו לא יעניק לעני, לרש. / כל דכפין ייתי וייכול, / כל דצריך ייתי ויפסח!"

חג שמח!

הגדה של פסח של קיבוץ נען, מהדורה תש"ט

תזכורת ב"גנזים" למשפט בייליס, לקראת חג הפסח

כל דף ב"גנזים" נושא מזכרת – והנה לקראת ערב הפסח נמצא בארכיון שלנו מכתב למנדל בייליס, קורבנה של עלילת הדם המפורסמת ביותר במאה העשרים.

ב-2 לאפריל 1911 סמוך חג הפסח נמצאה סמוך לקייב גופתו של נער נוצרי. מנדל בייליס נעצר כחשוד ברצח, כדי להשתמש בדמו לאפיית מצות לפסח. המשפט עורר סערה בעולם כולו. בתום משפט סוער, רצוף תקריות  אנטישמיות, זוכה בייליס. גם לאחר ששוחרר, נמשכו האיומים על חייו ומושל קייב דרש ממנו לעזוב את העיר. ולאן יברח יהודי? לארץ ישראל.

כותב המכתב, שלמה הכהן אהרונסון, היה רבה של קייב באותה עת (ולאחר עלייתו ארצה ב-1923 הרב האשכנזי הראשון של תל אביב). הוא סייע להגנה במשפט והשתתף בכל הדיונים. המשיך לסייע לבייליס גם לאחר שעלה לארץ ישראל ב-1914.

במכתב, הכתוב יידיש (ותודה למתרגם מתיתיהו דויטש), מעודד הרב אהרונסון את בייליס, ומציין כי שולחים לו כסף  שיעזור לו להיקלט בארץ ישראל. הוא הוסיף: "אנחנו כותבים בימים אלו לרב קוק ולד"ר רופין ולעוד מכרינו הטובים, ידידים וחברים טובים, כדי לייסד וועדה שתקבע את המצב שלכם יחד עמכם".

שלמה כהן אהרונסון למנדל בייליס. אנחנו פונים לעזרתך גם לרב קוק ולד"ר רופין (גנזים)

יום הולדת לאבא של עוגה עוגה

אחד מהבולטים שביוצרים שזכו לחיי נצח דווקא בזכות שירי הילדים שלהם, הוא אהרן אשמן שהיום מלאו 126 להולדתו – 4 באפריל 1896. אשמן, שנולד בפודוליה שבאימפריה הרוסית – כיום אוקראינה, עלה לארץ ישראל ב-1921. עד מהרה תפס מקום בולט בחיי היצירה. נודע כמורה, כמחזאי וכמחבר ליברית לאופרות.

אחד משירי הילדים הידועים שלו הוא "עוגה עוגה". מאז נתחבר בשנות העשרים של המאה הקודמת, רקדו דורות של ילדים במעגלים למילותיו. והנה מתברר שכולנו הסתפקנו במועט – שרנו רק בית אחד מהשיר. כתב יד של השיר שהתגלה ב"גנזים" מגלה כי היו עוד שני בתים והנוסח של הבית הראשון שונה.

הבית השני הוא: ”עוגה עוגה עוגה / דגדגים נדוגה / מן הים אותם נשלה / וברשת נעלה / הבאנו הבאנו / דגים לכבוד שבת". הבית השלישי הוא: "עוגה עוגה עוגה / עוגה, אל תפוגה / נסתובב ימין ושמאל / נמלא הדלי בחול – / הביתה הביתה"

אהרן אשמן. עוגה עוגה המקורי (ארכיון "גנזים)

יאיר הורביץ ומתיחת ה-1 באפריל

עמדנו לציין היום את יום הולדתו של יאיר הורביץ, מטובי המשוררים במחצית השנייה של המאה העשרים, שעל פי הויקיפדיה נולד ב-1 באפריל 1941. יום מועד להלצות ומתיחות – והנה, הפעם לא מתיחה של 1 באפריל נציג – אלא בדיוק ההפך: נחשוף את האמת. הסכיתו ושמעו: זהו לא יום הולדתו.

מאיר ויזלטיר חברו טוב ובן גילו, שאליו פנינו היום, הפתיע: "זה בכלל לא יום ההולדת שלו. יאיר נולד באמצע החודש, ב-13 או ב-14 באפריל. אני נולדתי ב-8 במרץ 1941, ויאיר – חודש אחרי. את יום ההולדת שלו ציינו באמצע החודש, בטח לא בשבוע הראשון". הוא אף הוסיף לנו צילום מ-1970 – מימין: יאיר הורביץ, ויזלטיר ודוד אבידן, בדירתו של ויזלטר באותם ימים ברחוב ריינס פינת אסתר המלכה בתל אביב. "אבידן נשען על מיטת התינוקת של בתי", ציין ויזלטיר.

נוסף גם אנו לזכרו מאוצרותינו בארכיון "גנזים" – כתב יד של אחד משיריו של הורביץ, "הבטחה גלויה". הורביץ שסבל ממחלת לב מצעירותו, נפטר ב-26 ביולי 1988 בעודו ממתין להשתלת לב בבלגיה.

יאיר הורביץ. הבטחה גלויה (גנזים)
מימין: יאיר הורביץ, מאיר ויזלטיר, דוד אבידן, תל אביב 1970 (באדיבות מאיר ויזלטיר)