הבלוג של מכון גנזים – אגודת הסופרים

ראשי » כללי

Category Archives: כללי

סתיו: נאסף היקוד בתירוש אל הכד השביר

יחד עם הסתיו שנמשך אצלנו יתר על המידה, נמצא בארכיונו של דן פגיס (1930-1986) שב"גנזים – אגודת הסופרים", עלון קיבוץ גת מה-30.10.1970. דפים משוכפלים במכונת השכפול במזכירות הקיבוץ, מהודקים ב"שדכן" – רק העטיפה בנייר ירקרק בהיר, ועליה שיר של פגיס: "הסתיו".

בדף השני של העלון, ענייני יומיום של הקיבוץ, חברים שאינם מנצלים את תקציב התאטרון שלהם וממליצים להם לקנות ביתרה ספרים של ספרית פועלים וכיוצא בזה, החלטה בעניינו החבר נפתלי שחזר מעבודת חוץ במחלקת הבנייה ו"נותן עתה תורנות בחדר האוכל". לקינוח: שעות הפתיחה של המרפאה בקיבוץ". החברים, אגב, "מתבקשים לכוון את בואם לשעות אלו".

והנה, תגלית ארכיונאית קטנה. לכאורה מה צריכים החוקרים את עלון קיבוץ גת מסתיו 1970, הרי כל השירים מופיעים ב"דן פגיס – כל השירים" בעריכת חנן חבר וט.כרמי (הקיבוץ המאוחד ומוסד ביאליק, 1991).

שורו הביטו וראו: השיר מהעלון המשוכפל הוא נוסח מוקדם שעבר שינויים ועריכה. וכל אחד יכול לבחור ולהחליט איזה נוסח יפה יותר בעיניו.

פגיס (1)

עלון קיבוץ גת. שיר ושעות פתיחת המרפאה

הסתיו דן פגיס

הסתו מתוך "דן פגיס – כל השירים", הקיבוץ המאוחד ומוסד ביאליק

די תפוחי זהב, צנון ודג מלוח. הלאה המנהלים!

המצייצים ומחברי הפוסטים המתלהמים ברשתות האינטרנט של ימינו יכולה ללמוד משהו מאנשי גדוד העבודה. על כך בכרוז שנמצא בגנזים – אגודת הסופרים בארכיונו של הסופר והמתרגם מ.ז. וולפובסקי (1893-1975), שהיה בעצמו איש גדוד העבודה.

וזה לשון הכרוז בתרגום חופשי מרוסית ויידיש:

החברים הפועלים!

"הלאה המנהלים! הלאה! הלאה!הלאה!

די לאכול כסף של אחרים!

די לשדוד את העבודה של אחרים!

די עם הקומונה המזויפת!

די [לתת לנו רק] תפוחי-זהב, צנון ודג מלוח!

תנו אוכל לפועלים!

בוז! לתכנית של דפיציטים בוז!

הלאה לורד בלוף!

….

להתפזר!

תחי הפלוגה הנושאת את עצמה!

יחי גדור עבודה אמתי על שם יוסף טרומפלדור!

דרישת שלום לעין חרוד המתקוממת והמהפכנית.

ועדה המעוניינת באופן ישיר להרוס את הפלוגה הזאת".

 

הלאה המנהלים. הכרוז של מהפכני גדוד העבודה

 

 

 

איך משלמים רופאי שיניים?

דן בן אמוץ היה ידוע, בין יתר הדברים, כמי שעומד על זכותו לקבל שכר על עבודתו כאמן. והנה קיבל הצעה מפתה.

בתחילת 1968 קיבל הזמנה להרצות בפני כנס של "ברית אחים אלפה אומגה" (אחווה מקצועית יהודית של רופאי שיניים. נוסדה ב-1907 בארה"ב, ופעילה עד היום עם אלפי חברים ברחבי העולם. בין היתר הקימה את בתי הספר לרפואת שיניים באוניברסיטאות ירושלים ותל אביב. משמע ארגון רציני ומכובד). הזמנה מכובדת זו שמורה בארכיונו של בן-אמוץ ב"גנזים – אגודת הסופרים", ותשמש בוודאי תקדים בדיני שכר סופרים ומרצים.

"נשיא האחווה הישראלית, ד"ר י. קאופמן, כתב לו כך: "אנו ברית אחים (לא מאותה אם) 'אלפא אומגא' מאוחדים על ידי השיניים, כולנו רופאי שיניים. בין ה-24-22 בפברואר 1968 מארגנים אנו במלון הולילנד את כנס אחוותנו 'כנס ירושלים השלמה תשכ"ח'. כאן אני מגיע לבקשתי אליך כאומן הלשון, מקצוע הקרוב לשיניים שלנו – במילים אחרות אנו שכנים, ולכן מבקשים ממך לבוא אלינו להשתתף בכנוס ולהרצות לפנינו מתורתך.

"היות ואנו ארגון חובבים, לצערנו הרב אין באפשרותנו לשלם בכסף עבור הרצאתך, אבל מבטיחים לך תמורה – בעת הצורך מוכנים לעקור לך אפילו את כל השיניים עם או בלי כאב , איך שתרצה".

עקירת שיניים לדן בן אמוץ

רופאי שיניים לדן בן אמוץ. קרובי מקצוע אנחנו

"אנשים אלה יכולים להיקבר"

מפלגת הגמלאים הייתה הפתעת הבחירות לכנסת ה-17 (2006) כאשר זכתה ב-7 מנדטים ותפקידים בממשלה. הם לא המציאו את הגלגל. כבר עם קום המדינה היה מי שהרים קול זעקה למען הגמלאים – או כפי שנקראו אז "המזדקנים". עדות מרתקת לכך נחשפה בארכיון גנזים – אגודת הסופרים, במכתב ששלח "ארגון המזדקנים" מרחוב שבטי ישראל 25 בתל-אביב למערכות העיתונים. מכתב כזה – מדצמבר 1949 לערך, נשלח גם לדוד זכאי, חבר מערכת "דבר". העורך הנכבד התבקש "לתת מקום בעיתונו הנכבד לפרסום המאמר המצורף בזה, המטפל בבעיה אקטואלית וחשובה עד מאוד".

במסמך שצורף, הודעה לעיתונות של ימינו, התריעו הכותבים כי  יש לדאוג למציאת עבודה גם ל"מזדקנים", המוצאים עצמם רעבים ללחם מכיוון שאין מציעים להם מקומות עבודה – אלא רק לצעירים ולאלה המקושרים למפלגות, כלומר פרוטקציה וקשרים נכונים. חלוקת מקומות עבודה נעשית "לפי שיטת מפתח. כלומר, רק המפלגות הקטנות והגדולות שנכנסו לתוך תחום המפתח תבואנה על שכרן. יוצא איפוא: חלוקת עבודה שאינה שווה ואינה צודקת מתבססת על השתייכות למפלגה מסוימת".

"תשובה אחת ניתנה לאנשים אלה כשהם עלו ארצה לפני שנים מספר. תשובה זו ניתנה מטעם מוסד גבוה ואחראי, ואלה הם הדברים: 'לצערנו הגדול עלינו להשאיר את הדור הזה לעתה עתה לנפשו". וכידוע שומרים על האמרה השלילית. לא רק אז, כי גם עד היום. במלים אחרות אנשים אלה יכולים להיקבר, היות ואין להם כל אמצעי מחיה. ומעציבה העובדה שלרבים אין מוצא אחר מאשר מיתה חופשית על ידי איבוד לדעת".

עיון בעיתונות התקופה מלמד כי המכתב למערכת עיתון "דבר", לא נשא פרי ובעיתון של מפלגת השלטון לא פורסמה הביקורת על השיטה הקיימת ועל מצוקתם של המזדקנים. לעומת זאת זכה המכתב ל"כיסוי" עיתונאי יאה בעיתוני "האופוזיציה", כמו "חרות" ו"קול העם" ו"הארץ".

נעשה צדק עם הארגון ונפרסם את המאמר. באיחור, אמנם, של 70 שנה. הדברים נכונים גם היום.

מכתב ארגון המזדקנים למערכת דבר

צריך לפרוץ את החומה

כל אחד, גבר ואישה, מוכרחים לקבל עבודה ולחם

מ-42 תלמידים נותרו שניים

לא כל יום רגע מרגש כזה. לפני שנים העביר חוקר הפולקלור, הסופר והמשורר יצחק גנוז את ארכיונו לגנזים – אגודת הסופרים. השבוע, הגיע עם בנו להציץ שוב בארכיונו. תוך כדי מעבר על כתבי יד, מכתבים נושנים ומסמכים נושנים – מצא תעודת סיום שלו מבית הספר היסודי בעיירת הולדתו (על התנהגות, אגב, קיבל ציון ראוי לשבח). עיניו מלאו דמעות כשנזכר בחבריו. "היינו ארבעים ושניים ילדים בכיתה הזו", אמר, "ובתום המלחמה נותרו רק שניים".

יצחק גנוז (יליד פולין 1927) הוגלה עם אמו ואחיו לסיביר בתחילת המלחמה וכך ניצל. בתום המלחמה חזר לפולין, ארגן והדריך קבוצת ילדים ניצולי שואה ועלה אתם על ספינת המעפילים "אקסודוס – יציאת אירופה תש"ז". לאחר מכן המשיך בפעולות הצלה. עם עלייתו לארץ השתתף במלחמה העצמאות. על פועלו חום הצלת ניצולי שואה וההעפלה זכה ב"אות התקומה" ביום העצמאות ה-71.

יצחק גנוז ותעודת בית הספר היסודי

יצחק גנוז בארכיון גנזים

גילוי מרגש: שיר גנוז של תרצה אתר

אין כשמחה הפוקדת את עובדי ארכיון "גנזים – אגודת הסופרים" כמו בעת גילוי כתב יד לא מוכר. השבוע זה קרה לנו: בעודה מסדרת את ארכיונו של העיתונאי ועסקן התרבות זאב יוסיפון (1896-1977) שהיה ידידו הקרוב של נתן אלתרמן – מצאה המתנדבת עליזה פדובאנו-פרידמן שיר של תרצה אתר. העיתוי מושלם – כאשר עיריית תל אביב מציינת את שנת נתן אלתרמן, אביה של תרצה אתר.

ואיך מוודאים שאכן השיר לא פורסם עד כה? מתחיל מבצע בילוש – פנינו אל נגה אלבלך, שהוציאה  את כל שיריה של תרצה אתר ("כל השירים", הקיבוץ המאוחד, 2018). תשובתה הייתה חד-משמעית: "אני מאשרת בהחלטיות שמדובר בשיר גנוז של תרצה אתר. כך נראים כל שיריה המוקלדים במכונת כתיבה וגם כתב היד המופיע על הנייר הוא שלה. השיר עצמו הוא בהחלט בסגנון שלה. גילוי מרגש".

ומה עשה השיר אצל יוסיפון? הפתרון בדף עצמו – הקדשה מתרצה אתר: ליוסקוביץ' באהבה.

ובאותה הזדמנות שתי תמונות, פחות מוכרות, מארכיון "גנזים – אגודת הסופרים" של נתן אלתרמן ותרצה בתו.

נתן אלתרמן עם תרצה והנכדה  יעל (גנזים)

תרצה והוריה רחל מרכוס ונתן אלתרמן

מי גנב את המקל של ביאליק?

מה אין במכתב הזה של צבי שוסטר, איש חינוך מקליבלנד, אל הסופר והעורך דניאל פרסקי, מתחילת שנות החמישים. זכרונות מקייב 1905 שתחילתן בראשית המהפכה הרוסית, פיזור צירי הדומה על ידי הצאר ניקולאי השני, וסופן במעשה נורא שאירע לביאליק שבא לנאום בכינוס ספרותי גדול. ומה קרה לביאליק באותו ערב, שגרם לו לזחול על ארבע במלתחת הבגדים של האולם. תשמעו סיפור, בלשונו של שוסטר [סנדלר, ביידיש, המתגלה כמספר סיפורים מוכשר]:

"אין לתאר את ההפגנה שערכו אז [אחרי הנאום] לביאליק[בן 32 אז]. נשאו אותו ממש על כפיים. וביאליק מתחנן ולבסוף גם מתרעם: טיפשים, מה הם רוצים ממני? ופונה אל אשתו ברוסית: מניטשקא, שמא תאמרי לי את: מה הם רוצים ממני?

"סוף סוף, מתחמק ביאליק מהם ונעלם אל מלתחת הבגדים, נכפף לרצפה, פושט את ידיו, כשהוא נשען על ברכיו לרצפה, ומחפש מתחת לקולבים ובכל פינה במלתחה כשהוא רוגן: מקלי, מקלי, מקל ארץ ישראל! מי העז לקחת ממני את מקלי!

"אחרי עשרים שנה בערך", ממשיך שוסטר במכתבו שהתגלה השבוע על ידי ארכיונאי גנזים – אגודת הסופרים, ד"ר בוריס ינטין, "נתכבדתי להימנות בתוך חבורת משכילים ועסקנים בקליבלנד, לקבל את פני ביאליק שבא הנה עם שמריהו לוין. הצלחתי להיות מן הראשונים לסייע לביאליק לרת מעל המדרגות של הרכבת אל התחנה. שאלתיו מיד שאלת סתם: המצאת את מקלך? ומיד ענני: לא אדוני, לא מצאתיו לצערי, פשוט גנבוהו ממני, וזה לא היה הראשון, כי אם השלישי במספר שלוקחו ממני. וגם לא היה האחרון, כי מאז לוקחו ממני עוד שבעה מטות".

ביאליק מטייל עם מקל - חיים גליקסברג

ביאליק ומקלו בתל אביב מאת הצייר חיים גליקסברג (מתוך ספרו "ביאליק יום יום", הקיבוץ המאוחד, 1945)

המקל של ביאליק ארכיון פרסקי

מתוך מכתבו של שוסטר. מה הם רוצים ממני? התרעם ביאליק

המקל של ביאליק 2

נכפף ביאליק לרצפה – איפה מקל ארץ ישראל שלי?