מכון גנזים ע"ש אשר ברש

ראשי » כללי

Category Archives: כללי

מודעות פרסומת

מי גנב את המקל של ביאליק?

מה אין במכתב הזה של צבי שוסטר, איש חינוך מקליבלנד, אל הסופר והעורך דניאל פרסקי, מתחילת שנות החמישים. זכרונות מקייב 1905 שתחילתן בראשית המהפכה הרוסית, פיזור צירי הדומה על ידי הצאר ניקולאי השני, וסופן במעשה נורא שאירע לביאליק שבא לנאום בכינוס ספרותי גדול. ומה קרה לביאליק באותו ערב, שגרם לו לזחול על ארבע במלתחת הבגדים של האולם. תשמעו סיפור, בלשונו של שוסטר [סנדלר, ביידיש, המתגלה כמספר סיפורים מוכשר]:

"אין לתאר את ההפגנה שערכו אז [אחרי הנאום] לביאליק[בן 32 אז]. נשאו אותו ממש על כפיים. וביאליק מתחנן ולבסוף גם מתרעם: טיפשים, מה הם רוצים ממני? ופונה אל אשתו ברוסית: מניטשקא, שמא תאמרי לי את: מה הם רוצים ממני?

"סוף סוף, מתחמק ביאליק מהם ונעלם אל מלתחת הבגדים, נכפף לרצפה, פושט את ידיו, כשהוא נשען על ברכיו לרצפה, ומחפש מתחת לקולבים ובכל פינה במלתחה כשהוא רוגן: מקלי, מקלי, מקל ארץ ישראל! מי העז לקחת ממני את מקלי!

"אחרי עשרים שנה בערך", ממשיך שוסטר במכתבו שהתגלה השבוע על ידי ארכיונאי גנזים – אגודת הסופרים, ד"ר בוריס ינטין, "נתכבדתי להימנות בתוך חבורת משכילים ועסקנים בקליבלנד, לקבל את פני ביאליק שבא הנה עם שמריהו לוין. הצלחתי להיות מן הראשונים לסייע לביאליק לרת מעל המדרגות של הרכבת אל התחנה. שאלתיו מיד שאלת סתם: המצאת את מקלך? ומיד ענני: לא אדוני, לא מצאתיו לצערי, פשוט גנבוהו ממני, וזה לא היה הראשון, כי אם השלישי במספר שלוקחו ממני. וגם לא היה האחרון, כי מאז לוקחו ממני עוד שבעה מטות".

ביאליק מטייל עם מקל - חיים גליקסברג

ביאליק ומקלו בתל אביב מאת הצייר חיים גליקסברג (מתוך ספרו "ביאליק יום יום", הקיבוץ המאוחד, 1945)

המקל של ביאליק ארכיון פרסקי

מתוך מכתבו של שוסטר. מה הם רוצים ממני? התרעם ביאליק

המקל של ביאליק 2

נכפף ביאליק לרצפה – איפה מקל ארץ ישראל שלי?

מודעות פרסומת

אלתרמן התייר כ"שבלול שהוטס בסילון מיבשת ליבשת" ואינו יוצא מחדרו במלון

לכבוד סוף עונת תיירות החופש הגדול ולכבודם של אלה שקנו כרטיסים לחו"ל בחגים: מכתב של נתן אלתרמן התייר הלא נלהב שטס לניו-יורק, אך לא הירבה לצאת מחדרו במלון. גם כי יצא – הלך לבקר במערכת העיתון היידי "פארווערטס".

את המכתב שלח אלתרמן לידידו הטוב זאב יוסיפון (יוסקוביץ') ב-24.1.1962 [בטעות הדפיס 24.1.26] . על נסיבות הנסיעה לניו-יורק מרחיב דן לאור בביוגרפיה המקיפה והמרתקת שלו "אלתרמן" (עם עובד, 2013). אלתרמן "ככלל נמנע לצאת את גבולות הארץ… כשרוב חייו עוברים עליו לא רק בארץ אחת ובעיר אחת אלא בטווח של כמה רחובות – בן-עמי, נורדאו, דיזנגוף ושינקין – שם ניצב בית מערכת דבר" (שם, עמ' 615).

מה שהניע אותו לקנות כרטיס טיסה למרחקים (בעזרת הלוואה שקיבל מהוצאת הקיבוץ המאוחד), הייתה שיחת טלפון בהולה ומבוהלת מעודד קוטלר, בעלה באותה עת של בתו תרצה. ביוני 1961, חודשים אחדים אחרי חתונתם, טסו בני הזוג לניו-יורק, שם התעתדו ללמוד משחק. אלא שכעבור כמה חודשים הידרדר מצבה הנפשי של תרצה – ואף נפוצו שמועות כי ניסתה לשים קץ לחייה. עודד הזעיק את אלתרמן וביקש שימהר ויבוא.

אך לא רק בנסיבות העגומות של הנסיעה אפשר לתלות את חוסר התלהבותו של אלתרמן מניו יורק. במכתבו לחברו הטוב יוסיפון, הנמצא בארכיון גנזים של אגודת הסופרים, מודה אלתרמן שאין הוא תייר מצוי. "רוב הזמן אני יושב בחדרי שבמלון וצופה פני הנהר היהודי הידוע האדסאן ריווער [בכוונה כתב בתעתיק ביידיש, השפה האהובה על יוסיפון] שבו אניות יהלכון, וצריך לומר לך שהמראה הזה בלבד מספיק לכמה שבועות. בארץ ישראל אנו שוכחים כלל שיש נהרות כאלה… סיורים וביקורים של ממש עוד לא התחלתי אפילו לעשות. ראית שבלול שהוטס בסילון מיבשת ליבשת ומעולם לעולם? גם אני לא ראיתי, אבל בסופו של דבר הנני לפי שעה כאותו שבלול אשר אם גם תטיס אותו בשבעה מטוסים על פני שבעה ימים, הריהו נשאר מכונס בתוך כונכיה או צדף שלו ואינו מחונן בייצר התיירות".

לעומת זאת, לאן לקחו אותו רגליו מכל נפלאותיה (האטרקציות בלשוננו) של ניו-יורק? דווקא למערכת העיתון היידי "פארווערטס".  בחדווה ובהומור תיאר את מכונות סדר הדפוס – הלינוטיפים – שאותם הכיר ממערכת דבר בתל אביב, את סגן העורך היושב "בביטחון ובמידה של זחיחות הדעת כמי שיודע שהגלות היהודית תימשך עוד אלף שנים לפחות ולפי שעה אין לחשוש לשינויים, וכדומה". ובל נשכח את הפגישה עם "המבקר האמנותי שלהם הדומה לשפן משכיל ומבוהל".

והריהו המכתב לפניכם.

אלתרמן ליוסיפון 1926_0001 (1)

אלתרמן ליוסף. יושב בחדרי במלון

אלתרמן ליוסיפון 1926_0002

אלתרמן ליוסיפון. בלי יצר התיירות

 

אותו המקום אותה הרוח – בין מניה פוזננסקי לעמיר בניון

מה בין הזמר הנפלא עמיר בניון לבין מניה פוזננסקי, אלמנתו של הסופר והעורך מנחם פוזננסקי ששקד כל חייו על כינוס כתביו של יוסף חיים ברנר? לא יכולתי שלא לחשוב על זה לאחר שעיינתי באחד ממכתביה של מניה פוזננסקי השמורים בארכיון גנזים אגודת הסופרים.

מנחם פוזננסקי נפטר ב-20.12.1956. מניה נותרה לבדה, ובדידותה ניכרת היטב בעשרות מכתביה שכתבה לילדיה. הנה אחד מהם, כשנתיים לאחר שהתאלמנה. והמלים, כשיר.

"החום  נשבר ונדמה לא ישוב עוד בעונה זו. ישנה קרירות נעימה ואתה הרגשת הקלה. בערבים נושבת רוח קלילה טובה משיבת-נפש, אותה רוח ממש נשבה כאן לפני ארבעים וחמש שנים בימי אלול בבואנו לארץ. מאז בכל שנה בתקופה זו, לרוח ערב צוננת זו היינו עם אבא ז"ל מעלים זיכרונות על ראשית חיינו בארץ, על אנשים שפגשנו אז, שכולם, כולם אינם כבר בארצות החיים. כעת אני יושבת בערבים יחפה על המרפסת. ההרהורים נושאים אותי הרחק מכאן, מעבר המקום והזמן".

והנה, בלי כל קשר כמובן בין השניים, חצתה רוח השירה את הזמנים. ארבעים שנה אחרי שנכתב המכתב הנוגע ללב הזה של אלמנה בודדה שהרוח הנושבת לעת ערב מעלה בה זיכרונות מחייה עם בעלה האהוב, התפרסם שירו היפה של עמיר בניון באלבום הנושא את השם "אותו מקום אותה הרוח". מומלץ לשמוע את השיר, בביצוע הנוגע ללב, ביוטיוב.

 

מניה פוזננסקי לילדיה

מניה פוזננסקי לילדיה. לבדי יחפה על המרפסת

"חובה על החברה הדמוקרטית לעמוד על נפשה, ואפילו על-ידי מרד"

ארכיונו הגדול של הבלשן עוזי אורנן (יליד 7 ביוני 1923) נמסר לגנזים – אגודת הסופרים. לפני ימים ספורים נסעה אדיבה גפן יו"ר גנזים אל ביתו של עוזי אורנן בישוב נופית שבצפון וקיבלה מידיו עשרות תיקים ובהם כתבי יד, מכתבים ומסמכים שונים – תמצית חיים של כשבעים שנות יצירה ופעילות פוליטית ענפה. עוזי אורנן הוא בן למשפחה עם "ייחוס" מכובד בתחום הלשון, השירה והיצירה: בנם של יחיאל ופנינה הילפרין ואחיהם של יונתן רטוש וצבי רין ושל הסופרת מירי דור. הוא נודע במאבקו למען הפרדת הדת מהמדינה, ייסד את "הליגה למניעת כפייה דתית" והיה מזוהה עם התנועה הכנענית שאחיו יונתן רטוש היה בין מייסדיו.

אחד המכתבים שבארכיון (22.12.1985) מתייחס לדבריו בראיון עיתונאי שהסעירו את הציבור בישראל ואף הגיעו לדיונים בכנסת:  הצורך ב"מרד עם תליות על עמודי חשמל" כדי לשמור על הדמוקרטיה מפני ה"המחנות האורתודוכסיים". בעקבות הסערה שלח את המכתב הזה לרם עברון בטלוויזיה הישראלית. הוא ביקש שיקרא אותו בפני הצופים בטלוויזיה כדי להבהיר את דבריו, והדגיש שהתכוון בביטוי ציורי ולא כרצון לתלות חרדים פשוטו כמשמעו. אפשר לראות על גבי המכתב את הקטעים שרם עברון קיצר מטעמי עריכה,  לפני שקרא בטלוויזיה את תגובתו.

"מר עברון היקר,

אודה לך אם תואיל לקרוא למאזינים את הערתי הבאה:

רב חרדי 'שלא שמע כלל שיש אלימות חרדית' הזכיר אותי ב'זה הזמן' כאילו אמרתי 'שיש לתלות חרדים על עמודי חשמל'. זהו סילוף של דברי.

"טענתי בראיון שנתפרסם בעיתון 'חותם' ב-20 בינואר 1984 שהמחנות האורתודוכסיים הם גופים אנטי דמוקרטיים והם מנצלים בציניות את הזכויות הדמוקרטיות שמדינתנו מעניקה לכל אזרחיה, כדי להרוס את המדינה ואת הדמוקרטיה שלה ולהשליט במקומה משטר טוטאליטרי, אולי בעזרת אויבים מבחוץ.

הבעתי את דעתי בראיון זה כדלקמן: כאשר קבוצה אנטי דמוקרטית כזאת תופסת את השלטון, כולו או קצתו – חובה על החברה הדמוקרטית לעמוד על נפשה, ואפילו על-ידי מרד. כדי להמחיש שאין אני מדבר על 'מרד' ממש, ולא על שיחות סלון של יום ששי בערב, השתמשתי בביטוי ציורי, דהיינו, 'מרד עם תליות על עמודי חשמל'. לא היה כאן שום מקום לשום אסוציאציה של פוגרום. כלל לא אמרתי, גם לא נתפרסם בדפוס כאילו אמרתי ש'יש לתלות חרדים על עמודי חשמל', ואת השקר הזה כבר הכחשתי במכתב ליו"ר הכנסת כאשר עלתה בעניין זה שאילתא בכנסת…"

עוזי אורנן מוסר ארכיונו לגנזים 23.7.19

עוזי אורנן ביום מסירת ארכיונו לגנזים – אגודת הסופרים

עוזי אורנן לרם עברון

עוזי אורנן לרם עברון, 1985. סילוף של דברי

טוביה ריבנר ללאה גולדברג: "אשמח מאד אם תהיה שעתך פנויה כדי להעיר לי כמה הערות"

באחרונה פנה המשורר טוביה ריבנר לאדיבה גפן, יו"ר גנזים אגודת הסופרים, וביקש כי נבוא לקחת את ארכיונו שסידר עבורנו להפקדה. הייתה בכך מעין תחושה של "אדם המסדר את ענייניו", אך לא שיערנו עד כמה. בתחילה נקבע שנבוא אליו בשבוע שעבר, אך הוא ביקש דחייה של עוד כמה ימים שיספיק לסדר הכל, ולבסוף נקבע שהיום נבוא למעונו בקיבוץ מרחביה. הבוקר עלינו על מכונית ויצאנו לדרך. כשהתקרבנו למשק, צלצלנו כדי להודיע שאנו מגיעים. ענה לנו בנו, עידן ריבנר, "אבא נפטר הלילה". גם הוא וגם גלילה, אלמנתו של טוביה ריבנר, ביקשו כי נבוא וניקח את הדברים שסידר ממש עד יומו האחרון.

לזכרו, מצורף כאן מכתבו ללאה גולדברג  מ-18.11.1951 – אחרי כמה תלונות על שאברהם שלונסקי התמהמה מלפרסם מאמר שלו, הוא מצרף לעיונה שני שירים – מראשוני יצירתו בעברית. "ניסיתי בימים האחרונים לעשות משהו בעברית וכתבתי שתי אודות. אשמח מאד אם תהיה שעתך פנויה כדי להעיר לי כמה הערות".

טוביה ללאה גולדברג 1951_0001 (1)

טוביה ללאה גולדברג 1951_0002

מכתבו של טוביה ריבנר ללאה גולדברג

 

 

לביאליק עוקרים שן, והוא שופך חמתו על משורר צעיר

ברשימותיו תיאר אביגדור המאירי פגישה שלו כסופר מתחיל שנתן שני סיפורים לביאליק כדי שיביע עליהם דעתו. לרוע מזלו, היה אז ביאליק בדרך לעקירת שן אצל רופא שיניים, והוא ענה לו בזו הלשון: "קראתי את שני הסיפורים. ההבדל שביניהם הוא גדול למדי:  האחד הוא מצוין, ואילו השני – לצור על פי-צלוחית [חסר ערך – לעטוף בזה דגים בשוק בלשוננו].  האחד הוא אבסורד במציאות ואמת אמנותית, והשני הוא מציאות כנה וישרה, ממש דוקומנטרית, אך למי היא נחוצה? – – – ועכשיו שב נא רגעים אחדים פה בגן-העיר, הרופא יעקור לי שן, ואני אופיע כאדם חדש, בלי שיניים, לא כמבקר המפיג את רשעותו בנימוקים אסתטיים ושופך את חמתו על משוררים חסרי-ישע" ("ביאליק על-אתר" בפרויקט בן יהודה, "המבקר").

והנה – עדות נוספת ממש משולחן עבודתו של ביאליק: נמצאו בארכיון גנזים – אגודת הסופרים שני שירים של אביגדור המאירי ("בין עולמות הרים" ו"שיחת מזרות"), שביאליק עבר עליהם. הוא סימן עליהם איקס גדול באדום ובעיפרון הוסיף בכתב ידו "להשמיט כל השיר" ו-"למחוק". ולסיום – חתם ח.נ. ביאליק.

בין עולמות- ביאליק פוסל שיר של אביגדור המאירי

למחוק להשמיט על שירו המאירי, בחתימת ביאליק

"למחוק" והוסיף חתימתו.

ביאליק לא אהב את שירו של אביגדור המאירי

אפשר להשמיט – וחתימתו של ביאליק

 

 

 

היא הכניסה ידה לחזה שלי, מיששה ובדקה את שרירי הבטן והחזה

חברים לפלי"ם (הזרוע הצבאית הימית של הפלמ"ח), ולקפה כסית של שנות ה-50 היו דן בן אמוץ ונמרוד אשל. ממכתבים ששלח נמרוד אשל לדן בן אמוץ, השמורים בארכיונו הגדול בגנזים – אגודת הסופרים, עולה הרעות העמוקה שביניהם. שיחות נפש, תיאורי הפלגות, בילויים עם "שמלות" כלשונו – משמע נשים. באחד המכתבים מה-29.8.1950 תיאר נמרוד אשל (הידוע כרב חובל רב מעללים, מנהיג פועלים, סופר ומתרגם) אודישן מביך שעבר לעיני כל בקפה כסית בתל אביב, כאשר הגיע לחופשה מאחת ההפלגות הארוכות שלו. הבוחנת הייתה נועה אשכול, בתם של רבקה ולוי אשכול, כוראוגרפית וממציאת כתב התנועה אשכול-וכמן.

דן בן אמוץ ונמרוד אשל הפלים 1960

דן בן אמוץ (מימין) ונמרוד אשל בפלי"ם. נועה אשכול הציעה – בוא לרקוד בסטודיו שלי

וכך היה המעשה, בלשונו של נמרוד אשל: "בארץ גם פגשתי את נועה [אשכול], כמה פעמים. היא מסיתה אותי להצטרף לסטודיה שהיא עומדת להקים. הסתכלה עלי (מבחינה מקצועית גרידא, כמובן) מיששה את ידי, הכניסה יד לתוך החזה ואמרה לי להניע את השרירים. העבירה יד פנימה, לבדוק את שרירי הבטן והגב (שים לב – הכל באמצע 'כסית') ואחר הרגליים. מה רב היה בזיוני (הן איש אינו צריך לדעת שהדבר מתנהל על בסיס מקצועי). לבסוף אמרה שאני בסדר יותר משחשבה לפי המראה החיצוני – מה בעניין לעסוק בעניין [הריקוד] כחובב. אמרתי לה – נראה! (איך התשובה?)"

נמרוד אשל 2 לבן אמוץ

נמרוד אשל לדן בן אמוץ. מה רב היה בזיוני