הבלוג של מכון גנזים – אגודת הסופרים

ראשי » Articles posted by gnazimstudent (עמוד 2)

Author Archives: gnazimstudent

רבין הלוחם בשחיתות

לרגל יום הזיכרון לרצח יצחק רבין, נעלה מארכיונו של עמוס קינן במכון גנזים – אגודת הסופרים, קטע מכתב יד – רשימה שכתב לטור שלו בידיעות אחרונות לפני 46 שנה. והכותרת "רבין הלוחם בשחיתות".

"אנשים אולי אינם זוכרים, אבל פעם, פשוט לא היו פותחים תיק. פעם, המשטרה לא היתה חוקרת. פעם, גם אילו הייתה חקירה, היה התיק נסגר. פעם, לא היו נאשמים מסוג ידוע מובאים כלל לבתי המשפט, וממילא לא היו יוצאים חייבים בדין לאחר שהוכחה אשמתם, וממילא לא הוטל עליהם כל עונש.

פעם היה הכל מעגל סגור, משפחה אחת קטנה. מה שהתרחש בתוך המשפחה הזאת, לא הגיע כלל לעיני הציבור. ולמה לדבר סחור-סחור: נגד אדם במעמדו של אשר ידלין, לא היה סיכוי שתיפתח חקירה. בעבר היה השלטון אחוזה פרטים של כת אחת, ואותו קרחון נורא, שרק את אפס קצהו אנו מתחילים לראות עתה, היה שקוע היטב מתחת לפני המים.

אין צורך להיות מחסידיו של ראש-הממשלה, כדי להודות שרק בימיו החלה המלחמה השיטתית בשחיתות. תלונות של עיתונאים היו גם בעבר, אך מעולם לא נבדקו כלל, שמועות ולחישות היו מאז ומתמיד, אך מי שם לב אליהן. "אל תחסום שור בדישו" היה לא סתם סיסמה פרגמטית-פסימית של איש מפוכח שאינו דון קישוט. היה זה כתב הרשאה לשכבה שלמה, לעלות על כולנו ולדוש אותנו. אפשר כמעט לומר שזה נושא נדוש. והנה, מי שאינו מתעצל ומוכן פשוט להשוות תאריכים, יגלה שיש קשר כרונולוגי בין עלייתו של יצחק רבין לכס ראש-הממשלה, ובין תחילת חשיפת כל הכיעור הכמוס".

עמוס קינן. פעם, פשוט לא היו פותחים תיק

לזכרו של עוזי אורנן

עוזי אורנן, שנפטר אתמול והוא בן 99 (יליד 7 ביוני 1923) נודע לא רק כבלשן עתיר זכויות, אלא גם כמייסד הליגה למניעת כפייה דתית. היה בן למשפחה המפוארת שהארכיונים שלה נמצאים במכון גנזים – אגודת הסופרים (ההורים יחיאל ופנינה היילפרין והאחים יונתן רטוש, צבי רין ומירי דור). לפני כשלוש שנים מסר עוזי ארנון את ארכיונו לידיה של אדיבה גפן, שנסעה אליו לישוב נופית שבצפון.  

אחד המכתבים שבארכיון (22.12.1985) מתייחס לדבריו בראיון עיתונאי שהסעירו את הציבור בישראל ואף הגיעו לדיונים בכנסת: הצורך ב"מרד עם תליות על עמודי חשמל" כדי לשמור על הדמוקרטיה מפני ה"המחנות האורתודוכסיים". בעקבות הסערה שלח את המכתב הזה לרם עברון בטלוויזיה הישראלית. הוא ביקש שיקרא אותו בפני הצופים כדי להבהיר את דבריו, והדגיש שהתכוון בביטוי ציורי ולא כרצון לתלות חרדים פשוטו כמשמעו. אפשר לראות על גבי המכתב את הקטעים שקוצרו, לפני שעברון קרא את דבריו החריפים של אורנן.

"טענתי בראיון שהמחנות האורתודוכסיים הם גופים אנטי דמוקרטיים והם מנצלים בציניות את הזכויות הדמוקרטיות שמדינתנו מעניקה לכל אזרחיה, כדי להרוס את המדינה ואת הדמוקרטיה שלה ולהשליט במקומה משטר טוטאליטרי, אולי בעזרת אויבים מבחוץ. הבעתי את דעתי בראיון זה כדלקמן: כאשר קבוצה אנטי דמוקרטית כזאת תופסת את השלטון, כולו או קצתו – חובה על החברה הדמוקרטית לעמוד על נפשה, ואפילו על-ידי מרד. כדי להמחיש שאין אני מדבר על 'מרד' ממש, ולא על שיחות סלון של יום ששי בערב, השתמשתי בביטוי ציורי, דהיינו, 'מרד עם תליות על עמודי חשמל'. לא היה כאן שום מקום לשום אסוציאציה של פוגרום. כלל לא אמרתי, גם לא נתפרסם בדפוס כאילו אמרתי ש'יש לתלות חרדים על עמודי חשמל', ואת השקר הזה כבר הכחשתי במכתב ליו"ר הכנסת כאשר עלתה בעניין זה שאילתא בכנסת".

עוזי אורנן, אוגוסט 2019, ביום שבו מסר את ארכיונו לגנזים ומכתבו לרם עברון

מי רוצה (את האות) "ז" בבחירות

או-טו-טו הבחירות לכנסת ה-25. ארכיון מכון גנזים – אגודת הסופרים מטיס אותנו כחמישים שנה לאחור במנהרת הזמן, לבחירות לכנסת השמינית (31/12/1973). והכל הודות למי – לישראל ויסלר, הידוע כ-פוצ'ו מחבר ה"חבורה שכזאת" הבלתי נשכחת.

זכינו ופוצ'ו העביר אלינו לגנזים באחרונה את ארכיונו הגדול. בין האוספים המרתקים שליקט ושמר, גם כרזה זו של מפלגה שבחרה את האות השביעית באלפבית העברי. מפלגת הפנתרים השחורים ביקשה מחבריה שישימו "ז" בקלפי. נראה כי הרעיון הגיע גם לבחירות מקומיות למועצת העיר בדימונה באותן שנים, כפי שעולה מן הכרזה הזו. ביקשנו לברר זאת אצל פוצ'ו, והוא ענה בחיוך: "נדמה לי שזה התחיל כבדיחה של הפנתרים השחורים שגולדה אמרה עליהם שהם לא נחמדים. הייתה הרגשה שאולי אלה שמצביעים עבורם – יכניסו "ז" לממשלה. התוצאה הסופית הייתה שהם נשארו מתחת לאחוז החסימה ואכלו את ה… שבישלו".

ובאיחולי בריאות טובה והמשך לחייך ולהצחיק, נציג את הכרזה שנמצאה בארכיונו.

זה לא סתם ז – זה ז יקר. מארכיונו של ישראל ויסלר בגנזים – אגודת הסופרים

שלושים שנה והקסם לא פג מהעיר הקסומה שלו

ביום כיפורים לפני שלושים שנה הלך לעולמו הסופר יהושע בר-יוסף. בצפת נפטר ובצפת נקבר בבית העלמין שממנו נשקף הנוף הגלילי שכה אהב. ממקום קבורתו, אם רק הרמת את מבטך מעל המצבות, אפשר לראות את הבתים הקטנים התכולים של העיר העתיקה הדבוקים לצלע ההר. באחד מהם נולד שמונים שנה קודם לכן, ב-1912.

את העיר הזו העלה על במת הספרות העברית בספריו בספריו שהיו לקלסיקה: "עיר קסומה", "סוכת שלום", "אנשי בית רימון" ובאוטוביוגרפיה הנפלאה "בין צפת לירושלים". מתוך ארכיונו הגדול שב"גנזים – אגודת הסופרים" נעלה דף אחד מתוך ספר זה – שבו תיאר את עזיבתו כילד את צפת, בעקבות מות אביו והרעב ששרר אז בצפת. אמו, חיה, שזה עתה התאלמנה, לקחה אותו ואת אחיו הקטן אליעזר לשבור שבר אצל קרובי משפחה בטרנסילווניה. כעבור כ-13 שנה שבו לארץ ישראל.

כבנו הצעיר, הכותב פוסט זה, ארשה לעצמי להעלות מלים ספורות אלה לזכרו בערב יום הכיפורים. יהי זכרו ברוך.

יהושע בר-יוסף, מתוך "בין צפת לירושלים"

היום אני מאטחלה לאכתוב יומן

שנה חדשה – התחלות חדשות. לכבוד השנה השנה שהחלה זה עתה, נעלה ממרתף מכון "גנזים אגודת הסופרים" מסמך מיוחד במינו: הדף הראשון ביומנה של ילדה בת עשר. לימים נהייתה אחת המשוררות והסופרות הגדולות שלנו – לאה גולדברג. תחילת יומן, תחילת דרך ארוכה ביצירה.

קסם מיוחד ישנו בשגיאות הכתיב שבה כתבה לאה גולדברג הילדה, ילידת קניגסברג 1911. מבעד לשגיאות הכתיב ולתום, מבצבץ כבר הכישרון של המשוררת לעתיד. כבר אז הביטה אל השמיים וראתה עננים קטנים כמלכי אור ששטו על פני הרקיע.

"4 תשרי תרפ"ב. היום אני מאטחילה ליאכתוב יומן. אני זוכרת כשלפני שנתיים גם כן חפצתי לחתוב, אבל פעם אחת לא היה פני [פנאי], בפעם השניה לא חפצתי. וכך עבר הזמן. והנה אכשב עם השנה החדשה אני כתבת את יומני. שום דבר נפלה לא היה אתי היום. התכלתי לעשות את השאורים, הלכתי לנגן על פסנתר כמו בכל יום. בשובי הביתה הבטתי על השמים. וראתי אננים כטנים כמלכי אור ששטו על פני הרכיה. אין מה לכתוב על היום, דאי!"

שנה טובה!

לאה גולדברג. דף ראשון מהיומן (גנזים)

בברכה העתיקה והבנאלית: "שנה טובה!"

עם התקרב החג, מה טבעי יותר שנעלה ממרתפי גנזים – אגודת הסופרים ברכת משוררים לשנה החדשה. וכך בירך חיים גורי את ידידו הסופר והמשורר שמעון הלקין. ומן המכתב עולה הרוח הטובה והיפה של ירושלים, הנשקפת ונשמעת מבין השורות.
"אברכך בליל התקדש החג בברכה העתיקה והבנאלית כל שהוא: שנה טובה! והדברים נאמרים באמונה תמימה, שיהא טוב.
…כיוון שהערב מתאפלל והולך ומנצנצים הכוכבים שדעיכתם טרם שחר תהיה כבר בתחומיה של השנה החדשה, וכיוון שצלצול פעמונים הופך עם רוח הערב למשהו המאלצני לצאת החוצה ולנוע אל ביתה של אהובתי, אני מסיים בלחיצת יד על פני גשר נייר זה. ושוב "שנה טובה" לך ולבני ביתך. חיים גורי".

חיים גורי לשמעון הלקין. בליל התקדש החג.

איך לבחור שם לתינוק שנולד?

מזל טוב, תינוק חדש בא לעולם. ואיך נקרא לו או לה? והנה – גם לפתרון הבעייה הגדולה הזו, שממשיכה להעסיק הורים, סבים, דודים וחברים עד היום – יש התייחסות בארכיון גנזים – אגודת הסופרים.

בארכיונו של הסופר והעורך מנחם פוזננסקי, מי שקיבץ והוציא את כתבי ברנר, מצאנו מכתב ששלח לבנו בנימין ולאשתו צפורה, ב-4 לנובמבר 1945, עם הולדת בנם הבכור. "ואוסיף עתה רק בעניין השם לילד. אתם המחליטים, כמובן. רצוני לאמור בזאת, כי קודם כל ובעיקר עליכם להיות נשמעים לרוחכם אתם ולטעמכם אתם, ואפילו ל'תפיסות' שלכם. אך אחרי שביקשתם, שגם אנו נאמר את דברינו בשאלה זו, אומר את אשר עמי. לא טוב, לדעתי, שהשם יסמל, ישמש סמן למשהו, ואפילו גדול וחשוב וקדוש. לא מן הצדק הוא לחייב את נושא-השם במשהו לכתחילה. תינתן לו, לפחות בשם, בחירה חופשית. טעמי אומר לי, שטוב להתרחק משם מוזר ומפליא ומומצא במתכוון… יהיה נא דווקא מן הפשוטים, אף מן המקובלים, אך נעים-צלילים, ויותן-נא לנושא השם לייחד את שמו בכוחות-עצמו".

אגב, אורי לכיש נכדו של מנחם פוזננסקי ובן דודו של אותו תינוק שבו עוסק המכתב, גילה את אוזננו כי הנכד נקרא לבסוף יפתח, והוא מתגורר עד היום בבית השיטה, הקיבוץ של הוריו.

מנחם פוזננסקי לבנו בנימין. אתם המחליטים כמובן, אבל…

געגועים למלכה ולמשתה התה

עם מותה של אליזבת השנייה מלכת אנגליה, נזכרים רבים בימים שבהם גם אנחנו היינו תחת שלטון בריטניה ושתינו תה אנגלי כדת וכדין גם בימים חמים. בארכיונו של המחנך, הסופר והמשורר יהודה קדיש סילמן שבגנזים – אגודת הסופרים, מצאנו מזכרת אנגלית לתפארת מימים אלה.

וכך כתב סילמן (מחנך, סופר ומשורר, מחבר "שם שועלים יש" ו"כשהרבי אלימלך") ותיאר בחיוך רחב את מסיבת הפרידה שערכו הנתינים בארץ ישראל מהנציב העליון הבריטי, יתכן ב-1925 עם סיום כהונתו של הנציב הראשון הרברט סמואל. בפיו – תלונה ושאלה בעניין התה שהוגש באירוע: "רציתי לשאלך, ידידי, מה היה במשתה-תה הפרידה מהנציב העליון, שסודר על ידי שני הכוחות העליונים של הישוב: הנהלת ההסתדרות הציונית העליונה והוועד הלאומי העליון? מדוע לא היה תה חם להשקיט את הצימאון הנורא, שהיה בשרב היום ועם הנאומים החמים והבוערים? ומדוע לא הייתה באותה שעה גם גלידה קרה?"

והתשובה: "משום שהמשתה, כדבריך, סודר ע"י שני כוחות, וקדרה דבי שותפי – לא חמימה ולא קרירה…"

יהודה קדיש סילמן. במשתה הפרידה מהנציב העליון (גנזים)

הפעמון קורא לילדים: הנה התחילה שנת הלימודים!

אין שביתה הכריזו כותרות העיתונים הבוקר – ומחר מתחילה שנת הלימודים, לפחות בגנים, ביסודיים ובחטיבות. נצטרף לחגיגה ונעלה ממרתפי מכון גנזים – אגודת הסופרים, פיסת נוסטלגיה. דף ראשון של "דבר לילדים" משנת 1969, עם פתיחת שנת הלימודים.

רק ותיקים יוכלו לזהות כמה מן הפרטים שבציור השער: כמו למשל "השמש", כפי שקראו לו, מצלצל בפעמון יד, כמו מוכר הנפט בשנות החמישים. גם תיקי העור עם האבזמים שמחזיקים התלמידים, ובהם הכריך העטוף בנייר פרגמנט בידיה האוהבות של אמא. הילדים מגיעים לבית הספר ברגל, ולא במכונית של ההורים. אין שומר בכניסה. והבגדים, כן הבגדים.

האווירה, התום והשמחה – נשארו כשהיו. שנת לימודים טובה ושמחה לכם תלמידים ותלמידות.

יום הולדת שמח שאול טשרניחובסקי

מה נביא לו מתנה, לשאול טשרניחובסקי שאתמול חל יום הולדתו ה-147 (20 באוגוסט 1875). אף כי התואר משוררנו הלאומי ניתן לביאליק, זכה גם לטשרניחובסקי המתולתל ויפה התואר בכתרים רבים: משורר הטבע והאהבה, מתרגם בחסד ומגדולי שירתנו. עד היום שרים ומבצעים את שיריו היפים שלא נס ליחם – מ"את הלא ידעת מה מאד יפיפית", עבור ל"אומרים ישנה ארץ", "אני מאמין" ו"בזכותם קיים".

מארכיונו הגדול (מספר 1) במכון גנזים – אגודת הסופרים, נעלה קטע בכתב היד של "בזכותם קיים" שאותו שרבט על דף מאחד מיומניו הרפואיים. שלא לשכוח, הוא היה גם רופא. וגם, בלי מתנה אי אפשר, פתק המעניק לו הקצבה של שלושה ק"ג תפוחי אדמה – ואל ייקל הדבר בעיניכם, ב-1943 שבה ניתן הפתק הזה, שנות קיצוב ומחסור, הייתה זו מתנה רבת ערך. ראו גם ההמלצה שקיבל – "ד"ר שאול טשרניחובקי היקר, שלום וברכה. רצוף בזה רישיון לקצת תפוחי-אדמה – שלושה קילו, לפי שעה. אם יתקבל עוד, אפקדך שוב. כדאי לא לדחות את קבלתם (בשוק ברח' העליה), כי רבים הקופצים על סחורה זו".

מאוצרות מכון גנזים – פתק לתפוחי אדמה למשורר הטבע והאהבה וטיוטה של השיר "בזכותם קיים"