מחר ימלאו חמש שנים למותו של חיים גורי (31 בינואר 2018), ולזכרו נעלה מארכיון גנזים – אגודת הסופרים מכתב מרגש שכתב בעקבות נפילתו של חברו הטוב במלחמת העצמאות.
ב-1947 נשלח חיים גורי למחנות העקורים בהונגריה, כדי לארגן את ניצולי השואה לקראת העלייה לארץ ישראל. במכתב ששלח מבודפשט לחברו זאב יוסיפון (יוסקוביץ') ב-13 בינואר 1948, תיאר את הזעזוע שפקד אותו כאשר נודע לו כי חברו הטוב חיים בן דור נפל בקרב. את דמותו של בן דור העלה לימים כ"חמדורי" בספרו "הספר המשוגע" (1971).
וכך כתב חיים גורי על חברו: "הלכתי ברחובות. הערב ירד. אתא לילה. לילה ללא שינה. מלמלתי את שמו בלי הפוגות. הן ידעת: היה הוא רעי היקר ביותר. אהבתיהו אהבת אח. רק שלשום כתבתי אליו אגרת. אני עמוס יגון ואין לאן לפרוק את המחשבות. ואין עם מי לדבר… הרי חייב אני להופיע כחייל. ואין חיילים בוכים על מותם של חבריהם. לו יכולתי לבכות. אבל הר כבד מונח. צונח. חיימקה מת. זוכר אתה את ערבי הקיץ על מרפסת 'כסית' שהיינו גומעים יין בצוותא ומשוחחים על שירים. חיים חיי רוח יפים. מאחרים בנשף… חיים איננו. נדמה שלא אמצא רע זולתו בעולם. …הכל ריק ומטונף… הוא הבין אותי בניע שפתיים. נדמה לי שהחלפנו נשמות אי פעם. נולדנו תאומים. יורד ערב חורף. לאן אלך?!"
חיים גורי ליוסיפון. אני צריך להיות חזק וקשה לי
הבלוג של מכון גנזים - אגודת הסופרים 