השבוע מלאו 130 שנה להולדתו של דוד פוגל (15 במאי 1891), אחד המשוררים והמספרים המרתקים והחשובים שלנו. רבות נכתב על יצירתו המיוחדת – קובצי שיריו והרומנים "חיי נישואים" ו"רומן וינאי" שהתגלה ב"גנזים" , על חיי הסבל והעוני שלו שהסתיימו במחנה ההשמדה אושוויץ ב-1944.
לציון יום הולדתו נעלה אחד מהענוגים והיפים בשיריו שנכתב בוינה 1919 – "הנך יושבה על ידי", מתוך ארכיונו ב"גנזים – אגודת הסופרים". כמו בכתבי יד רבים נוספים המצויים אצלנו, היופי הוא לא רק בתוכן, במלים, אלא גם בצורה. השיר נכתב על דפי יומן שנה (בדומה, למשל, לרבים משיריו של שאול טשרניחובסקי). כאשר המוזה נחה על היוצר, הוא מגשש בידיו ואוחז בכל פיסת נייר שנקלעת תחת ידו ומעלה עליה את שירו. יופי כפול.
ואי אפשר להתאפק ולא להעלות עוד שיר אחד שלו, שכוחו ויופיו בשקט שלו – "אל ימי שבט זועפים"
הִנָּךְ יוֹשְׁבָה עַל יָדִי,
צְלָלֵינוּ גָדְלוּ מֶנּוּ.
הַנֵּר כָּבֶה,
הָאשֶׁר כְּבָר בָּא וּכְבָר הָלָךְ.
לִבֵּנוּ יִדְאַב,
נוּגִים נֵשֵׁבָה,
כִּילָדִים עֲנָשָׁם הָרַב.
הִנָּךְ יוֹשְׁבָה עַל יָדִי,
צְלָלֵינוּ גָדְלוּ מֶנּוּ.
(פרויקט בן יהודה)
דוד פוגל. הנך יושבה על ידי, צללינו גדול מנו
דוד פוגל – מתוך ארכיונו ב"גנזים – אגודת הסופרים". ועמד על הגג ירח גדול למאד
הבלוג של מכון גנזים - אגודת הסופרים 
תּוֹדָה עַל יֹפִי
עָנֹג
רַךְ
וְכוֹאֵב.
וְהוּא כֻּלּוֹ אֱמֶת.
אהבתיאהבתי