לכבוד יום הולדתו ה-92 שיחול השבוע של הסופר, המשורר והמחנך אמנון שמוש – נעלה מארכיונו הגדול ש"בגנזים – אגודת הסופרים" רשימה שכתב לפני כארבעים שנה. אמנון שמוש נולד ב-28 בינואר 1929 בעיר חלב, הלא היא ארם-צובא, שבסוריה. לאחר שאביו נפטר בהיותו בן תשע, עלתה אמו לארץ ישראל אתו ועם אחיו יצחק. אח נוסף, טוביה שמוש, עלה לארץ קודם לכן.
אמנון שמוש היה ממייסדי הקיבוץ מעיין ברוך בצפון והוא מתגורר בו עד היום. ספרו הידוע ביותר הוא "מישל עזרא ספרא ובניו" – שעליו כתב: "לא הייתי יככול לכתוב את 'מישל' אלמלא נולדתי וגדלתי במזרח, ולא הייתי יכול לכתוב אותו כך – אלמלא יצאתי ממנו". כאיש חינוך לא היסס להביע את דעותיו לעתים תכופת, וכך כתב ב-30 למרץ 1983. הוא דיבר על המשבר הפנימי בעם בעקבות מלחמת לבנון הראשונה (ששמה הרשמי בתחילתה "מבצע שלום הגליל ובראשי תיבות מבצע של"ג), אך הדברים כה נכונים למה שקורה לנו היום:
"תהליכי ההקצנה והקיטוב בחברה הישראלית הגיעו השנה לשיא ולנקודת רוויה. כל קיטוב נוסף מוכרח להביא לפיצוץ, ומכאן הסיכוי והתקווה שהעניינים ילכו וירגעו – במישור המעמדי, העדתי, הדתי והפוליטי, הניזונים זה מזה ומזינים זה את זה […] בדרך ההלם הם מרפאים. מן הכאב והבושה, מן השקרים והשיכרון של שנת השלג תצמח ההתפכחות האביבית. אחד מן האותות ממבשרי האביב – הסיכוי שנפתח לפנינו להעמיד בראש הממשלה אדם נבון".
