חלפה שנה מאז מות חיים נחמן ביאליק, ובבנייני התערוכה בתל אביב נערך "מפקד התרבות העברית" – 5.5.1935 – 16.4.1935. מגוון תערוכות בנושאי תרבות – הצגת-המונים מיצירות המשורר, תערוכת מכתבי יד של יצירותיו, צילומים, מכתבים. ועוד היו שם תערוכת הלשון, תערוכת העיתונות, תערוכת הספר וכיוצא בהן.
לכבוד האירוע הופקה תכניה מודפסת, ובה פרסומות רבות: בנקים, משאיות וולבו, שוקולד וממתקים של עלית וגם פרסומת לסיגריות של "האחים מספרו" – פואמה בפני עצמה. חוברת זו נמצאה השבוע בארכיונו של לוי בן אמיתי ב"גנזים" אגודת הסופרים.
מי כתב את השיר הזה? גם דן אלמגור שאליו פניתי בעניין, לא ידע. אולם, הוא ציין כי באותן שנים מיטב המשוררים שלנו שלחו ידם בחלטורות מעין זו, וכתבו פרסומות מחורזות: אביגדור המאירי, נתן אלתרמן, אברהם שלונסקי ואף לאה גולדברג.
והנה השיר:
לעשן סיגריות – / שני צדדים יש למטבע! / כי לשמור על הריאות / לא כל בן אדם יודע. // יש עשן שהוא נקי, / ויש כזה שכולו רעל. / במינים אינך בקי? – / תשתעל אז על כל שעל. // רוצה אתה להיות בריא? / רוצה אתה לידע הפעם / עד מה מוכשר פועל עברי, / ומה תוצרת של טוב-טעם. // רוצה אתה לדעת זאת? – /לך אגל ואספרה: עשן, אחי, סיגריות / רק של "האחים מספרו" // רק מספרו! זכור תמיד / זוהי לכבודך הוגנת! / התוצרת שם עברית, / עבודה שם מאורגנת. // עשן "אמיר" ותאמיר, / עשן "לטיף – תלוטף כח, / עשן "יסמין" ולא תמיר / בעד כל הון את הניחוח.
סיגריות מספרו יוצרו בארץ ישראל החל משנות העשרים על ידי חברת "האחים מספרו בע"מ", Maspero Freres Ltd החברה יצרה את מיני הסיגריות "מספרו", "ישוב", "אמיר", "לטיף" ו"יסמין".
בכתבה שפורסמה בעיתון "דער מאמאענט" בוורשה 19 באוקטובר 1925, גיליון 240 עמ' 2. שהחתום עליה "יהודי מארץ ישראל", התבקשו כל היהודים המגיעים ארצה, לעשן רק סיגריות מתוצרת "מספרו". הכותב נימק את בקשתו: "מיד כשהוקמה הפירמה 'מספרו', (ביפו), הוחלט על ידי הבעלים שהטבק לסיגריות שמתוצרתה, יגיע רק מארץ ישראל גופא— אולם לא זאת בלבד, אלא שהפירמה 'מספרו', מעסיקה הרבה עובדים יהודיים ונתנה את מכירת הסיגריות גם כן בידי יהודים".
אהבתיאהבתי