כך פתח י.ל. גורדון את השיר שכתב לכבוד ראש השנה תרמ"ח (1887) – והיופי של המלים צולח בקלות את 130 השנים שחלפו מאז. במקום ה"תכלה שנה וקללותיה – תחל שנה וברכותיה" בחר יל"ג ללכת בדרך השיר החיובית – השנה הקודמת היא ההכנה, כמו תהליך ייצור היין, לקראת השנה החדשה.
והתענוג נמשך הלאה: "והנה ביום המחרת, / באה שנת ה' מחרת [היפוך אותיות משנת תרמ"ח] / נוחילה לאל, לו נישא עין / כי השנה החדשה / לא תראנו קשה / ותהיה לכל ישראל שנת ברכה / וגם לך ידידי ולכל ביתך ככה, / תקות ה' מעוזכם, אל תעזבו, /לשנה טובה לאלתר תיכתבו!"
ובהמשך, שיר ראש השנה נוסף, שכתב שנה לאחר מכן – קראו ותיהנו. התמוגגו והישארו בדף – כי הנה נביא אוצר נוסף – מעטה של זלדה.

י.ל. גורדון. לשנה טובה לאלתר תיכתבו
מארכיונה של זלדה ב"גנזים" אביא מכתב ששלחה לישורון קשת. "תכלה שנה וקללותיה ותחל שנה וברכותיה. בכל המובנים. בגשמיות וברוחניות. הרי כולנו זקוקים לרחמים רבים מידו הפתוחה הגדולה והרחבה. כולם זקוקים לשלום אמתי – ראשית כל שיהיה שרוי השלום בינינו ובין איברינו ובינינו ובין נפשינו ובינינו ובין יקירנו, ובינינו ובין הקיץ והחורף, ובינינו ובין כל הבריות, שיבינו את דיבורינו ואת שתיקתנו, ושאנחנו נבין את דיבורם ואת שתיקתם".
ובהמשך ההסבר מדוע כה חשוב לה השלום "בינינו ובין איברינו ובינינו ובין נפשנו" – "מדי פעם בפעם משתלט עלי מן עיוורון רוחני – ואני כלואה בתוך הטעות כמו בתוך מרתף מלא עכברים – ומדי פעם בפעם יוצאת לחירות ולשלום. ושוב נופלת."

זלדה לישורון קשת. שיהיה השלום שרוי בינינו ובין נפשינו

זלדה לישורון קשת. שיבינו את דיבורינו ואת שתיקותינו
וכדי שלא תבואו בתלונות שאין קישוט יפה לשנה החדשה, כמו שהיה פעם, הנה גלויה צבעונית – מנופי אנגליה הכפרית, ומאליו מתנגן הניגון "עגלה עם סוסה" – ששלח וילקנסקי ליוסף חיים ברנר. שנה טובה! \

יצחק וילקנסקי לברנר, 1919
על המנהג לקבל את פני השנה החדשה בשירים המסכמים תקופה ופותחים תקופה, שהיה נהוג בעיתונות העברית מראשיתה, ראו בפרק: "על סף המאה העשרים", בספרי: 'קריאת הדורות – ספרות עברית במעגליה', כרך א', הוצאת גוונים ואוניברסיטת תל אביב, תשס"ב/2002. שם גם פרק על ה"שירים-לעת-מצוא" של יל"ג.
שנה טובה
נורית גוברין
אהבתיאהבתי