מכון גנזים ע"ש אשר ברש

ראשי » כללי » וכמו תמיד זה משעמם עד כדי השפלה. גועלי, אווילי ודביק

וכמו תמיד זה משעמם עד כדי השפלה. גועלי, אווילי ודביק

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי הבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות במייל.

הצטרפו אל 141 שכבר עוקבים אחריו

סטטיסטיקה

  • 17,957 צפיות
Follow מכון גנזים ע"ש אשר ברש on WordPress.com

סטטיסטיקה

  • 17,957 צפיות
Follow מכון גנזים ע"ש אשר ברש on WordPress.com

ב-1963 היה עדיין יעקב שבתאי בקיבוץ מרחביה, קיבוצניק בכל הווייתו, שחזרה כמה שנים אחרי כן לתל אביביות המאפיינת את כתיבתו. במכתביו לחברו לקיבוץ טוביה ריבנר ששהה אותו זמן בשליחות בחו"ל הוא מתגלה כצעיר זועם, גם כלפי הקיבוץ וגם כלפי תל אביב והבוהמה שלה. ומבין השיטין מתבלטת פשטותה ויופייה של כתיבתו.

פותחים כמובן במזג האוויר – גולשים מן השמיים אל בני אדם, בקלילות וביופי – ואני מחכה לאחר מחזאי מזג האוויר בטלוויזיה (שמדברים על "ארוחות העזות" וכוונתם לומר "הרוחות העזות") שיפתח את סקירתו במלים כאלה: "כבר היו לנו עננים וגם גשם ראשון ושני. הערב כבר קר ממש, ואין לצאת ללא סודר או מעיל קצר הגם שחצקל אינו מתחשב בכך והסרטים עדיין מוקרנים 'באולם' הקיץ שלנו, בחוץ. הימים האחרונים יפים להפליא כפי שרק ימים יפים בחורף יכולים להיות. השמיים כחולים והשמש צהובה ומחממת במידה, ברחמים. נעים. גם האנשים נעשו קצת טובים ורגועים יותר, כמו תמיד בעונה הזו (חוץ מכמה שלא עוקבים, כנראה, אחרי לוח השנה).

ובהמשך כמה ענייני הקיבוץ: "על ענייני הרפת כבר סיפרתי לכם (בקצרה) במכתב הקודם. ומה בינתיים? יהושוע ונעמי עזבו את הקיבוץ לאחר שיחה גועלית ביותר וסקאנדליוזית".

ורשמי ביקור בתל אביב: "כמובן שנפגשתי עם קצת אנשי הבוהמה (לא העילית), וכמו תמיד זה משעמם עד כדי השפלה. גועלי, אווילי ודביק".

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: