מכון גנזים ע"ש אשר ברש

ראשי » כללי » להירדם לצלילי קולה של אמא, ומכתב נפלא של זלדה

להירדם לצלילי קולה של אמא, ומכתב נפלא של זלדה

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי הבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות במייל.

הצטרפו אל 152 שכבר עוקבים אחריו

סטטיסטיקה

  • 16,945 צפיות
Follow מכון גנזים ע"ש אשר ברש on WordPress.com

סטטיסטיקה

  • 16,945 צפיות
Follow מכון גנזים ע"ש אשר ברש on WordPress.com

רגעים מרגשים מזומנים לנו ב"גנזים" כאשר מגיעים ילדיהם, ולעתים נכדיהם, של סופרים ומשוררים ומבקשים לעיין בארכיונים של הוריהם. לא אחת מגלים הבנים-הבנות פרטים אישיים מרתקים על משפחתם, בזכותם של מסמכים ותצלומים שהופקדו בארכיון לפני שנים. השבוע הגיע ל"גנזים" עמוס עמיר – בנה של סופרת ומשוררת הילדים אנדה עמיר-פינקרפלד (1981-1902), תא"ל במיל. בחיל האוויר, ועיין בהתרגשות רבה בארכיונה של אמו – שלה אנו חייבים בין היתר את שירי הילדים המושמעים עד היום, "כושי כלב קט" (ומה נעשה עם המלה הלא תקנית כיום "כושי?"), "הקיפוד" ו"תרנגול אני".

אחד המכתבים שנשלח לאנדה עמיר-פינקרפלד עסק באספקת נייר להוצאת ספרי ילדים – השנה היא 1944, מלחמת העולם השנייה בעיצומה, ובארץ היה קיצוב בכל. גם בנייר. אבל ילדים הלכו לבתי הספר ולגנים, וספרים צריך. מזכיר הכבוד של ועדת המשנה לענייני הספר העברי בירושלים התכבד להודיע לסופרת הילדים כי לאחר מאמצים רבים הצליחו לאשר לה הקצאת 2,500 גליונות נייר, "ובגבולות אלה עליך לקבוע את המהדורות של הספרים".

אישור אספקת נייר לאנדה עמיר-פינקרפלד - 1944

אישור אספקת נייר לאנדה עמיר-פינקרפלד – 1944

בשנה זו, 1944, היה עמוס בן 9, והוא נזכר: "גרנו אז ברחוב אחד העם 86 בתל-אביב. חדר השינה שלנו, שלי ושל אחותי צפור, פנה אל המרפסת – שבה היה אוסף הקקטוסים הגדול של אמא. למרפסת היה עוד תפקיד – שם התכנסו לעתים קרובות חבריה וידידיה של אמא, משוררים, סופרים ואנשי בוהמה תל אביביים, ואמא הייתה קוראת את שיריה החדשים. אותנו הילדים השכיבו לישון, כמובן, אך מבעד לדלת הפתוחה אל המרפסת שמעתי את קולה של אמא. וכך הייתי נרדם לצלילי קולה".

אנדה עמיר-פינקרפלד והבן עמוס, 1950 (ארכיון "גנזים")

אנדה עמיר-פינקרפלד והבן עמוס, 1950 (ארכיון "גנזים")

בארכיונה של אנדה עמיר-פינקרפלד נמצא מכתב ששלחה לה זלדה. כתמיד, כל מה שיצא מעטה של משוררת נפלאה זו, הוא ייחודי. תאריך אין, גם פרטים על מה שקדם למכתב והביא את זלדה לכתוב שורות אלה – אין, אבל מה זה חשוב. "לו ראית אותי", פתחה זלדה, "היית מבינה עד כמה אינני סלביה, ועד כמה אינני ילדה. צפור גן העדן שבלבך, היא שזמרה לך כך עלי, ואת האמנת לה. שמי עורר בך כנראה אסוציאציות של גלות, ולכן נרתעת ממני, אבל אני כשמי, כבדת דם ועתיקה וחסרת גמישות, ורק ליד האלהים (כשהוא איננו מסתיר את פניו ממני) הופכים פני לפרפר בראשית לבן".

זלדה אל אנדה עמיר-פינקרפלד. "כבדת דם ועתיקה" (ארכיון "גנזים"

זלדה אל אנדה עמיר-פינקרפלד. "כבדת דם ועתיקה" (ארכיון "גנזים")

"פרפר בראשית לבן" - זלדה לאנדה עמיר-פינקרפלד (ארכיון "גנזים"

"פרפר בראשית לבן" – זלדה לאנדה עמיר-פינקרפלד (ארכיון "גנזים")

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: