כשהייתי ילד, וזה היה רק אתמול, כתבתי לראש הממשלה דוד בן גוריון בעיצומה של מערכת הבחירות לכנסת. הצעתי, פחות או יותר : "אדוני ראש הממשלה. במקום לבזבז כל כך הרבה כסף על תעמולת בחירות (שבימים ההם התבטאה בעיקר בהדבקת מודעות על הקירות – מלאכה שעוררה את קנאתי, עד שאמי הכינה עבורי דבק מקמח ומים והדבקתי פתקי בחירה של כל המפלגות על הקירות, עד שאחד השכנים הזועמים תפסני באוזני וגו') מדוע שהמפלגה שלך לא תשתמש בכסף כדי לבנות, למשל, בית חולים גדול ויפה למען הציבור, ותגידו לאזרחים: תראו כמה טובים אנחנו וכמה דואגים אנחנו לכם וכולי)". כעבור זמן מה קיבלתי מענה מנומס ממשרד ראש הממשלה שבה נעניתי פחות או יותר יפה שכבר בגילך הצעיר אתה מגלה עניין בענייני הציבור, יהי רצון שתזכה ותגדל למצוות וכולי.
ממרים בת ה-12 לנשיא בן צבי. אני כל כך רוצה לבקר אצלך
נזכרתי במכתב זה כאשר נפלה עיני על מכתב שנשלח לנשיא המדינה יצחק בן צבי, זמן מה לאחר שנבחר לתקופת הנשיאות השנייה ב-1957 (המכתב נמצא בארכיונו של זלמן שזר): "שמעתי שבחרו בך מחדש כנשיא מדינה ואני מברכת אותך לתפקדך. אני נולדתי בקיבוץ גלעד ב-24 באפריל 1948. קראתי בדבר לילדים שמי שנולד מתי שלמדינת ישראל יש יום הולדת העשירי הוא יכול לבקר אצלך. אף על פי ש-24 התאריך העולמי, אני כל כך רוצה להשתתף בחג העצמאות יחד עם אחותי נורית בת ה-12 ולבקר אצלך שזה יום ההולדת העשירי שלי. אני מקוה שתרשה לי את בקשתי. שלום רב והכל טוב, מרים בוקופצר".
הבלוג של מכון גנזים - אגודת הסופרים 