ישראל, 1951, היה קיצוב במזון – אך חיי הרוח פרחו. ספרים נכתבו, שירים חוברו – לתפארת מדינת ישראל. ואם התפירה לא התאימה בדיוק לקו הרשמי, אפשר להציע תיקונים. במכתב ששיגרה אסתר רבינוביץ מהמרכז לחינוך של ההסתדרות הכללית לרפאל ספורטה, היא בישרה לו כי "שני שירייך הקצרים והנחמדים שהודפסו אשתקד על ידי הקרן הקיימת" עתידים "מובן מאליו" להיכלל גם בתוכנית השירים לחג יום העצמאות הקרב ובא.
(ארכיון גנזים)
אלא מאי, בעיה קטנה: "ברם בשיר מנורה וענפי הזית ישנה שורה 'שמן טוב ואור יהל' אשר מזכירה מאד את חג החנוכה". מה עושים? מתקנים. "הננו מעיזים לבקשך שתואיל ותשנה אותה במידת מה, כדי שהשיר יתקשר כולו לחג העצמאות ולא יעורר אסוציאציות אחרות".
עיון בספר "ארמון החול" (2012), שבו קובצו שיריו וסיפוריו של ספורטה, מתברר כי הבקשה לא הושבה ריקם. בכתב היד של ספורטה רואים את השיר המקורי וגם את הלחן שחיבר לו עמנואל עמירן, ולצדו הנוסח החדש המתוקן.
מתוך "ארמון החול" של רפאל ספורטה
הבלוג של מכון גנזים - אגודת הסופרים 