מכון גנזים ע"ש אשר ברש

ראשי » כללי » לשגר יריקה אל פרצופו מדושן-העונג

לשגר יריקה אל פרצופו מדושן-העונג

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי הבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות במייל.

הצטרפו אל 152 שכבר עוקבים אחריו

סטטיסטיקה

  • 16,812 צפיות
Follow מכון גנזים ע"ש אשר ברש on WordPress.com

סטטיסטיקה

  • 16,812 צפיות
Follow מכון גנזים ע"ש אשר ברש on WordPress.com

סופרים ומשוררים כבני אדם. אם יעליבוני, לא אעלב? אם יפגעו בי, לא אפגע? ועוד, איך, ובמשנה זעם כמיטב הכישרון שניתן להם משמיים – אך לא ברור מאיזה: שמי תכלת צלולים, או שמי סגריר וסופה, ברקים ורעמים וגשם של דמעות עלבון.

בארכיונו העשיר של המשורר והעורך יצחק עקביהו ((1913-1999), רעש מהומה: קולגה פגוע משגר אליו מכתב ובו הוא מתנה את צרותיו, ומסביר מדוע לא יוכל להשתתף בערב ספרותי לכבודו (של עקביהו). וכידוע סופרים אוהבים ערבים ספרותיים שעורכים לכבודם. "יצאתי מאוד פגוע מן ה'פרשה' שלנו. לומר את האמת, עד היום איני משוכנע לגמרי שאתה אכן משוכנע שאין ידי במעל. השתלשלות הנסיבות האידיוטית ההיא גרמה לי (כמו גם לך) צער רב. הבט, פגשתי ב… בירושלים, בחתונת בן של מכרים משותפים. היא סיפרה לי על תכניתה לערוך לך ערב בנובמבר, וחתחילה הסכמתי להשתתף. כלומר: אמרתי לעצמי, הבה נשים קץ לעניין האומלל הזה, וחסל. אבל אחר כך עשיתי חושבים והגעתי למסקנה שאין באפשרותי ליטול חלק בארוע משמח זה. וזאת מן הטעם הפשוט שינהל אותו ידידנו…, הפרופסור הצבוע. צר לי, אך אין באפשרותי לשהות ולו דקה אחת במחיצתו של הנ"ל. כל מה שאוכל לעשות במקרה כזה הוא לשגר יריקה אל פרצופו מדושן-העונג."

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: